לפני כמה ימים התפרסמה בוואלה כתבה שמנסה לענות על שאלות שרבים מאיתנו שואלים בחודש האחרון – מה גילה חושבת? מה גילה עושה? למה היא שותקת? ואיך היא בכלל עוד נשארת לגור עם הנשיא לשעבר והאנס בהווה?
מאת: ירון זיו
"למרות הכל, אני נשארת איתו. לעולם לא אעזוב אותו. אני אוהבת אותו. אני יודעת בדיוק מי הוא כבר 40 שנה. אני מאמינה בגבר שאני חיה איתו, מאמינה לו. נעשה לו עוול גדול ואני מקווה שהאמת עוד תצא לאור", אלו הדברים שגילה קצב אמרה לאחרונה למקורביה.
קשה מאוד לנתח מרכיב אישיותי-פסיכולוגי מבלי להכיר מקרוב את הבן אדם ואני לא מתיימר לעשות זאת גם במקרה של גילה קצב. אבל מה שכן ניתן לומר על סמך מה שאנחנו יודעים, זה שהיא ללא ספק מפעילה את כלי ההכחשה כמנגנון התמודדות.
גילה קצב יודעת וכנראה גם ידעה במשך 40 שנות נישואיה, אבל היא בחרה להכחיש, או לפחות לא להראות שהיא יודעת. אלמנטים תרבותיים באישיותה, תפיסות עולם,הרצון לשמור על המסגרת המשפחתית – כל אלה הביאו לבחירתה לשתוק.
חולשתה של קצב בולטת לעומת מקרים של נשים אחרות כמו כוכי מרדכי למשל, שתוך זמן קצר מאז נחשפו עבירות המין של בעלה, היא נטשה אותו. במקרה שלה מדובר בבחורה חזקה, עצמאית שהקריירה תופסת מקום חשוב בחייה. אפילו סוניה פרס, שקשה לומר כי היא המודל של האישה החזקה, בחרה אחרי שנות נישואין רבות לעזוב את בעלה שמעון, כשהבינה שהוא מעדיף את החיים הציבוריים על פניה.
את הביטול העצמי אנו פוגשים אצל הרבה מאוד נשים, שחיות לצידו של בעל ולא מפתחות חיים משל עצמן. בעידן המודרני, קשה לומר שזה מאפיין של נשים בזוגיות. רוב הנשים הן אסרטיביות, מודעות לעצמן וככאלה – הן לא תרשנה לעצמן להתבטל.
למרות זאת, ההבדל הג'נדריאלי בין המינים עדיין נשאר מהותי. לעומת גבר, הערך של שמירת המשפחה אצל האישה גבוה הרבה יותר. אישה תעדיף להעלים עין ולהתפשר על כבודה, גם אם היא יודעת – למען השלמות המשפחתית.
והגבר? אם הוא חושד בבגידה, לא יהסס לשכור חוקרים ובלשים עד שימצאו את הבסיס לחדש – ובזה נגמר הסיפור. אישה שתחשוד שבעלה בוגד בה, הרבה פעמים תעדיף להתעלם, או לשכנע את עצמה ש: "טוב, זה גבר! יש לו צרכים!". בכל מקרה, כל עוד אני היא לא יודעת – מבחינה זה לא קיים.
לא רק ביטול עצמי – גם אוטוסוגסטיה
מעבר לביטול העצמי, אצל גילה מדובר בסוג של אוטוסוגסטיה – מצב פסיכולוגי בו בני אדם יכולים לשנות את דעתם, עמדותיהם, רגשותיהם, ואמונותיהם על ידי שכנוע עצמי והשפעה תת-מודעת על מרכיבים אלה.
היא חייבת להיאחז ברעיון, גם אם היא יודעת שהוא לא מציאותי. ברגע שקצב תעז לפגוש את המציאות, היא לא תוכל לעמוד בה. היא אינה מוכנה לוותר על ערכים כמו מסגרת, שלמות המשפחה והתדמית שלה – לטובת ההכרה במציאות.
הביקורת שלי כלפיה היא בעובדה שמעולם לא פיתחה את עצמה והעדיפה להיות תמיד "האישה של…". אני לא מבקר אותה על הדרך בה היא בחרה להתנהג נוכח מה שקורה עם בעלה. במערכת הערכים שהיא בחרה בה – היא הייתה חייבת להשתמש בהכחשה. . .
ד"ר ירון זיו הוא מייסד ומנהל מקצועי מרכז "מעוף" להתפתחות אישית, מחבר הספר "מסע קבוצתי".
* ד"ר לפסיכולוגיה קלינית (Newport University)
* עובד סוציאלי (Yeshiva University,MSW)
* יועץ ארגוני,(Polythecnic University, M.Sc )
* עמית מחקר ומדריך במכון אלברט אליס בניו-יורק לתרפיה רציונלית אמוטיבית REBT
* מטפל מוסמך בגישת הגשטלט מטעם מכון הגשטלט בקליבלנד אוהיו
המאמר פורסם לראשונה בבלוג של דר' ירון זיו