מתווך שטען, כי בני זוג שמכרו את דירתם בסיועו חמש שנים לאחר שחתמו על הסכם תיווך, לא העבירו לו את דמי התיווך, הגיש כנגדם תביעה לבית משפט השלום לתשלום דמי התיווך.
לטענת עורך הדין של בני הזוג, האישה היא שחתמה על ההסכם, וזאת מול מתווכת אחרת ממשרד התיווך, אשר לא תרמה כלל לעסקת המכר. עוד נטען, כי בחלוף כחמש שנים, אכן נערכה פגישה אקראית עם עובד ממשרדו של המתווך, שבעקבותיה התקיימה פגישה עם הרוכש, אך העסקה לא התגבשה אלא כחצי שנה לאחר מכן, שלא בסיועו של המתווך.
השופטת כוכבה לוי דחתה את התביעה. נפסק, כי פרטיו האישיים של המתווך כלל אינם מופיעים על ההסכם והוא אף לא חתום עליו. החוק דורש, כך נקבע, מילוי פרטי עסקה מלאים בהסכם התיווך, זאת על מנת לוודא, כי מתווכים נוהגים במקצועיות והגינות. עוד נקבע, כי המתווך לא הוכיח כי עמל לאיתור קונה, ולא הראה כי הוא הגורם היעיל בעסקת המכר אלא נהפוך הוא, המתווך הודה כי לא ביקר בנכס מעולם. המהלך היחיד שננקט ע"י צוות משרדו של המתווך (ולא ע"י המתווך עצמו) היה זימון מפגש ראשוני בין הקונה לבני הזוג וזה לא הבשיל ולא השתכלל, כאשר עסקת רכישת הדירה נכרתה רק כעבור כשישה חודשים וללא כל מעורבות של המתווך.
השופטת ייחסה חשיבות לכך שחלפו חמש שנים מיום היווצרות ההסכם ליום גיבוש העסקה בקובעה, כי הסכם תיווך אינו נצחי ויש לקבוע עד מתי הוא בתוקף. נפסק, כי המתווך לא הוכיח בשום צורה, כי במהלך חמשת השנים הללו פעל למכירת דירת בני הזוג.
"מאפייניה העיקריים של פעולת תיווך הם ייזום מפגש בין קונה למוכר, גמירת העסקה כתוצאה מאותו מפגש והתנאת התשלום בביצוע העסקה באופן שבאין עסקה אין שכר גם אם הושקעה עבודה" כתבה השופטת וחייבה את המתווך בהוצאות ושכ"ט עורכי דין של 10,000 ₪.