לקוח בנק מזרחי טפחות שביקש לגרור משכנתא, ויתר לאחר שלא הצליח לברר מה עלה בגורלה של חוות דעתו של השמאי, אך בדיעבד התברר כי הבנק קיבל את השמאות, אך לא הודיע לו על כך. ביהמ"ש קבע כי הבנק ישיב את הקנס ששילם הלקוח בגין פירעון מוקדם של המשכנתא - 5,920 שקלים.
התובע, לקוח של בנק מזרחי טפחות, ביקש, לאחר שמכר נכס הממושכן אצל הבנק, לגרור את המשכנתא לנכס אחר שבבעלותו. כחלק מהליך "גרירת המשכנתא", התבקש ע"י הבנק להמציא מספר מסמכים וביניהם הערכת שמאי לנכס אליו ביקש לגרור את המשכנתא. התובע טען, כי בהתאם להנחיות הבנק, פנה לשמאי מתוך רשימת השמאים שמסר לו הבנק, וציין בפניו כי אין בידיו שרטוט של הנכס וכי השגתו בלתי אפשרית מבחינתו.
התובע טען, כי השמאי ביקר בנכס ולאחר מכן הודיע כי עליו לבדוק את בעיית החוסר במסמכים, אך למרות שניסה מספר פעמים לברר כיצד מתקדם העניין, לא זכה התובע למענה, ולכן כחודש לאחר שפנה לראשונה לשמאי, הודיע לבנק כי הוא נאלץ לוותר על הליך גרירת המשכנתא ולסלק את המשכנתא בפדיון מוקדם, ובעקבות זאת, שילם קנס של 5,920 שקלים.
לטענת התובע, בדיעבד התברר לו, כי השמאי המציא את חוות דעתו לבנק כשבוע לפני שהודיע על ביטול הליך הגרירה, אך הבנק לא הודיע לו על כך, ולמעשה עד למועד פירעון ההלוואה לא דאג לקליטת חוות הדעת במחשביו. בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, טען הלקוח, כי לו היה הבנק מעדכן אותו באשר לתוצאות השמאות, הוא היה מציע לבנק בטוחה אחרת וחוסך את עלות הקנס. לפיכך, דרש החזר הקנס ששילם - 5,920 שקלים, וכן 750 שקלים עבור עמלת גרירה ששילם.
הבנק טען מנגד, כי מחוות דעת השמאי, התברר כי שווי הנכס זהה לסכום ההלוואה, ולכן הנכס אינו מהווה בטוחה מספקת, והתובע אינו יכול לבצע את הגרירה. לטענתו, משנודעו תוצאות השמאות, הוחזרו לתובע דמי פתיחת התיק, ואילו סכום הקנס ששילם אינו קשור לגרירה, כי אם לסילוקה המוקדם של המשכנתא.
ספק אם הבנק מילא את חובותיו כלפי הלקוח
השופטת נסרין עדוי קיבלה את מרבית התביעה, לאחר שקבעה כי בנסיבות המקרה היה על הבנק ליידע את התובע בדבר הערכת השמאי, וכי לו היה התובע יודע על תוצאות השמאות, ייתכן והיה מציע לבנק בטוחה אחרת, וחוסך בכך את עמלת הגרירה.
התובע, כך נפסק, סבר כי הליך השמאות מתעכב ולא ידע כי קיימת בעיה מבחינת שווי הנכס, ולכן לא העלה בדעתו אפשרות להציע לבנק בטוחה אחרת.
"אי מתן הזדמנות כאמור לתובע, ואי גילו תוכנה של חוות דעתו של השמאי בפני התובע אף בשלב המאוחר יותר בו ניגש התובע לבנק וביקש לבצע פירעון להלוואה, מעוררים ספק רב שמא קיים הבנק את חובת הנאמנות, הזהירות ותום הלב ביחסים בינו לבין לקוחו. חובות אלו מוטלות על הבנק כגוף מקצועי, האמון על פעולות נתינת הלוואות כמו גם סילוקן כאשר טובת הלקוח הינה אינטרס עליו מופקד הבנק בבואו לתת שירות ללקוחו" כתבה השופטת, וקבעה כי מאחר ועמלת הגרירה הוחזרה לתובע, יש לחייב את הבנק להשיב לו את 5,920 השקלים ששילם.