זה התחיל עם הלנת שכר לא צפויה. הלנה שלא חשבתי שתגיע אל מחוזותיי. חשבתי שהלנות שכר מתרחשות רק אצל אנשים אידיאולוגיים שעובדים קשה. אלה שדואגים לילדים, נשים וזקנים ואינם/ן מוערכים/ות על ידי המדינה כמו למשל, עובדים/ות סוציאליים/ות ברשויות המקומיות, אך גם אצלי זה התדפק על הדלת. זה גרם לי לקרוא לא מעט על דיני עבודה , להכיר את זכויותיי ולהתוודע לאדם שמקצועו הוא עורך דין דיני עבודה .
עורך דין לדיני עבודה הוא האדם המדויק לעניינים שקובעים גורלות בחיינו; פיטורין, פיצויים והלנת שכר.
גם באם אנו לא צריכים/ות אדם שכזה בחיינו, מומלץ שנתוודע לתחום זכויות העובדים/ות.
לא מעטים מאיתנו מכירים את המשפט "העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו". חלק מזדהים עם המשפט הזה יותר וחלק פחות; חלק אומרים שלא היו יכולים לחיות יום אחד בלי עבודה וחלק מייחלים כבר ליום בו יצאו לפנסיה (גם כשהם רק בני 30), חלק חולמים "לעשות את המכה", רק בשביל שלא יעבדו וחלק אומרים שגם כאשר יהיו מולטי מיליונרים יתעוררו כל בוקר מוקדם ויצאו לעבודה, כי בלי עבודה חייהם אינם חיים.
מה היא עבודה בעצם?
במשמעותה היום יומית פירוש המילה עבודה היא פעולה אשר מתאמצים ומתרכזים בעשייתה, למשל – תפירה, קילוף תפוחי אדמה או שטיפת המכונית. במשמעותה הכלכלית עבודה, יחד עם הון ואדמה הינה גורם של ייצור. כשאנו אומרים "עבודה" לרוב אנו מתכוונים לפעולות ופעילויות אשר אנו מקיימים/ות תמורת שכר ב"שוק העבודה". ברוב המקרים, אנו עורכים פעולות ופעילויות אלה לא למעננו, אלא למען מטרת על של מפעל, ארגון או של הבוס הישיר שלנו. למשל, עובד/ת ייצור במפעל לייצור מלפפונים כבושים, אינו/ה צריכ/ה באופן ישיר את המלפפון החמוץ, אלא את הכסף .
קיימות מספר גישות לגבי ה"עבודה" אך השתיים העיקריות שבהן סותרות אחת את השנייה; הראשונה רואה ב"עבודה" עול לאדם, השנייה רואה ב"עבודה" הגשמה אישית.
אנו חיים/ות על אוטומט, מתוך מחשבה של "אין ברירה", ראוי, לדעתי, להתבונן ב"עבודה" שלנו ולשאול את עצמנו האם אנו אוהבים/ות את העבודה בה אנו עובדים/ות? מה הן החלופות? עד כמה אני מגשימ/ה את עצמי ב"עבודה" ומאושר/ת בה?
אני בטוחה שהתבוננות בתשובות, תגרום לחשבון נפש לא קל אך גם לצעד אחד קדימה לקראת האושר.