אין לטעות ולראות בזעם הלוהט של האישה תחליף לחיים עתירי רגש.
הזעם אינו החיים במיטבם, זהו אמצעי הגנה שמרגע שהצורך בו חלף, אחזקתו יקרה מאוד. אחרי זמן מה הוא בוער בלהט אדיר, מזהם את הרעיונות בעשן שחור, וחוסם דרכי ראייה והבנה אחרות.
אף שטיהור עמוק פורק את מרבית הפגיעה והזעם הארכאיים, לעולם לא ניתן להיפטר מכל המשקעים. אבל צריכה להישאר שם רק שכבה דקה של אפר ולא אש מכלה.
יש מי שטועות לחשוב שלהיתקע בזעם שזמנו עבר משמעו לרתוח ולרטון ולהשתולל ולהשליך דברים. ברוב המקרים אין זה כך.
המלה הקשה והמיוחדת הסליחה, מהי?
אתן אומרות הכול, רק לא זה!! אבל בלבכן אתן יודעות שיום אחד, בזמן כלשהו, תגיעו לזה. אפשר שהרגע יגיע על ערש דווי, אבל הוא יגיע. חישבו על כך: רבים מתקשים למחול מפני שלימדו אותם שזהו מעשה יחיד הנעשה פעם אחת ויחידה. ואין זה כך. לסליחה שכבות רבות, עונות רבות.
אישה היכולה לגייס תשעים וחמישה אחוזי סליחה למשהו או למישהו טרגי ומזיק ראויה כמעט להערצה, אם לא לתואר קדושה.
להלן ארבע רמות סליחה בהן השתמשתי במהלך השנים בעבודתי עם אנשים.
1. להרפות - להניח, על מנת להתחיל לסלוח, טוב להרפות לזמן מה.
2. להתאפק - להמנע מענישה, להתאפק משמעו להתאזר בסבלנות, לשאת, לתעל רגשות. אלה הן תרופות עוצמתיות.
3. לשכוח - לסגת מהזיכרון, לסרב להשתהות ולחשוב, שיכחה מודעת משמעה להניח לאירוע, לא להתעקש.
4. לסלוח - לזנוח את החוב, סליחה הינה מעשה של יצירה ובריאה.