בית המשפט העליון עשה צעד קיצוני נוסף, במגמה המתגברת של החמרתוהחרפת ההגנה על זכויות יוצרים ובמאבק העיקש נגד השמעת מוזיקה בפומבי בבתיעסק ברחבי המדינה.
שוב מדובר בתביעה של אקו"ם, אגודת המלחינים והכותבים של מוזיקה בישראל,והפעם תביעה נגד בית קפה בקניון בנתניה שקיים הופעה חיה של אומן שביצעיצירות מוסיקליות. מפסק הדין עולה כי לקניון הדרים, בו שכן בית הקפה, היההסכם עם אקו"ם וניתנה לו רשות להשמיע מוזיקה, אך הסדר זה לא כלל הופעותחיות בתוך בית הקפה, אלא רק ברחבות הפתוחות של הקניון.
אמנם התרגלנו לכך שאקו"ם תובעת ואף זוכה פעם אחר פעם בתביעות נגד בתיעסק קטנים, בתי קפה, מספרות, וכל מקום מסחרי בו משמיעים מוסיקה בלי לשלםתמלוגים. אבל במקרה זה מדובר בהליך מיוחד במינו. אקו"ם לא הסתפקה בתביעהנגד בית הקפה, קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ, אלא הגישה את התביעה נגד המנהל שלבית הקפה. תביעה אישית לאחריות אישית.
התביעה התחילה בבית משפט השלום ברחובות. בית המשפט קיבל את התביעה וקבעפיצוי של 70,000 ש"ח לטובת אקו"ם. בערעור שהוגש לבית משפט המחוזי בתל אביבטען בית הקפה בין היתר שבלתי אפשרי להטיל אחריות אישית על המנהל. בית המשפטהמחוזי, קבע כי אין מקום להטיל אחריות אישית על המנהל. השופטים במחוזיהגיעו להחלטה כי, הטלת האחריות האישית על המנהל פוגעת בעקרון היסוד שלהאישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. לדעתם, אי אפשר לומר שהמנהל השמיע אתהיצירות לתועלתו הפרטית, אלא להגדלת הרווחים של בית הקפה, ואין מקום לזהותאת התועלת לבית הקפה, עם תועלתם הפרטית של בעלי המניות או המנהלים.
אולם בבית המשפט העליון התהפכה הפסיקה. למרות משקלם האישי הכבד שלהשופטים הבכירים בבית המשפט המחוזי, לא היסס העליון, מפיו של השופט אליקיםרובינשטיין, לקבוע כי מנהל בית הקפה אחראי באופן אישי על הפרת זכויותהיוצרים הגלומה בהשמעה הפומבית של היצירות, וכי ההפרה נעשתה ל"תועלתוהפרטית". השופט הסתמך על חוק זכויות היוצרים החדש, שנכנס לתוקפו לאחרהאירוע בבית הקפה. החוק הקודם דרש לצורך הטלת אחריות כי האדם "הרשה,לתועלתו הפרטית, להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכותהיוצרים". החוק החדש, שחוקק בשנת 2007 קובע כי "המרשה לאחר, למטרת רווח,שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה, בלא רשותו של בעל זכותהיוצרים...". שינוי זה דומה לדעתו של בית המשפט העליון את המגמה להרחיב אתהאחריות לעזור ליוצרים ככל הניתן לגונן על עצמם מפני גזל שלזכויותיהם.
בית המשפט העליון נשאר נאמן למגמה הרווחת בו בשנים האחרונות, להחמירולהרחיב את האחריות על הפרת זכויות יוצרים, וזאת אפילו תוך כדי התעלמותמאינטרסים ציבוריים או משפטיים אחרים, הדוחפים לכיוונים אחרים, כמו חופשהביטוי, חופש העיסוק, או האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. המגמה הזונובעת במעמקיה מהשינויים הטכנולוגיים המאיימים לשנות מן היסוד את דיניזכויות יוצרים. כל עוד השינויים האלה לא מתרחשים, יש לשים לב למגמה הזוולהיזהר. הפרת זכות יוצרים הפכה לעילה אוטומטית להרמת מסך ולהטלת אחריותאישית על מנהלים.