מסע שורשים לתוניסיה

בס"ד

מסע שורשים לתוניסיה/ דרך המשקפיים שלי

יפה פוזס

קדימון:

אמי, רחל דמרי (טהר מבית הוריה) טיילה לפני 7 שנים בתוניסיה אך הטיול נקטע משום שאבי חלה ומאז היא נותרה בהרגשת החמצה . לפני כמה שבועות חלום התגשם ואני זכיתי לנסוע איתה לתוניסיה. נסיעה זו השאירה בי חותם : גם משום שזה מסע של אימא ובת , זה מרגש , וגם כי זה חיזק משהו בקשר, דבר נוסף אחד עשר יום הוא זמן מספיק כדי לשחזר חוויות ילדות כמו: שפה, סיפורים, מנהגים וכו' , ומעל הכול המדריכה ד"ר מרים גז אביגל שהייתה גם מדריכה מקצועית גם ידענית עם הרצאות מאלפות ( האוטובוס שימש משכן להרצאות אקדמיות ברמה גבוהה) וגם 'בן אדם' כך שכל אחד הרגיש בן יחיד וכאילו היא בפעם הראשונה במקומות שבם ביקרנו. כזו הפגנת התלהבות, מצידה.

הוריי נולדו באל חממה מקום קבורתו של הצדיק סיד אל מערבי. היינו שם במקום הזה. אימי, תוך כדי הכניסה לגל העד דיברה עם אחד השוטרים השומרים על המקום והיא מספרת לו שהייתה מאוד רוצה להגיע לבית שבו היא נולדה. לא עברו 10 דקות והגיעו שני שוטרים עם אוטו ולקחו אותנו לסיבוב בעיירה על מנת שאימי תוכל להגיע לבית הולדתה אלא שלצערה ולצערי לא הגענו משום שהעיר עברה שיפוצים רבים ומקום הולדתה, ובית אביה ואמה לא ניכרו בשטח. אבל לזכותם של השוטרים ,כבני אדם, יאמר, לא היו חייבים לנו שום דבר, ובכל זאת עשו מאמצים כבירים שאמי תוכל למצוא את המקום. והם  לא לקחו אפילו דינר אחד  כי "חרם" = אסור, אמרו לנו.  

והיותר מעניין הוא :

כל מה שחשבתי על תוניסיה ( דרך אגב שם המדינה היא תוניסיה ושם עיר הבירה היא טוניס! כל פעם ששאלו אותי היכן הורייך נולדו אמרתי בתוניס... ) שהיא תזכיר לי את רמאללה והשוק בעיר העתיקה בירושלים . אלא ממש לא!

היו מי שחשבו שנסיעה לתוניסיה עכשיו היא ממש לא במקום, במיוחד לאחר המשט  וגם המטה  ללוחמה בטרור המליץ שלא להגיע למקומות כאלה...אלא שאני  "בוגרת" אינתיפאדות  ...

לא תאמינו אבל בתוניס הבירה אין צריחי מסגד! ואין מואזין!! בבוקרו של בוקר אתה לא שומע את המואזין כמו אצלנו  בארבע לפנות בוקר.. זוהי מדיניותו של הנשיא השליט הנוכחי זיין על עבידין בן עלי שהחלה עוד מתקופתו של חביב בורגיבה שהמדינה הזו תהיה מדינה דתית לכל החפץ מבלי להפריע לדת אחרת ובלי להפגין את הדתיות יתר על המידה והדבר אמור לגבי כל דת כולל הדת השלטת. (פתוחה וחילונית). מעמד האישה חזק יחסית וכך תומכים חוקים רבים למשל כמו חוק הביגמיה. (ויש חוק האוסר להינשא ליותר מאישה אחת.)

הים, כמובן בצד המזרחי של תוניסיה, ואנחנו ראינו זריחה מכיוון הים ולא את השקיעה כמו אצלנו....אלה ארצות המגרב, זה משהו מיוחד במינו. קמתי באופן מיוחד מוקדם בבוקר על מנת לצלם את הפלא הזה...

בתוניסיה 'התעוררה' לה בפי השפה הערבית, היא הערבית יהודית המכונה בלעז זידאו ערב( הנקראת בעצם "ג'דו ערב"), כלומר, השפה הערבית היהודית כמו הלדינו והאידיש . בשפה זו ניסיתי לדבר שם למרות שלא הייתה לי הזדמנות לדבר בשפה זו כאן בארץ כי הוריי הציוניים מהפועל המזרחי חינכו לדבר רק עברית, אבל משהו בכל זאת נשאר ב"מוח השומר שפות" והחילותי  לתקשר בעזרת הערבית המגומגמת, וגם האנגלית באה לעזרתי.

 להשכלה הכללית : בתוניסיה לומדים, לימודי חובה 4 שפות: ערבית, צרפתית אנגלית ושפה רביעית לפי בחירה : גרמנית, איטלקית או ספרדית.

 אנשים:

אני רגילה לראות את הערבים סביבנו,שחלקם עוינים ממש,וכך חשבתי להקיש על הערבים בתוניסיה.! הערבים שם מאוד מסבירי פנים, מאוד עוזרים,  מודים לך על כל מה שאתה עושה עבורם. התיירות בתוניסיה היא מקור ההכנסה העיקרי ואני לא יודעת אם הם קיבלו "פקודה" להיות כאלה או זוהי ההתנהגות הרגילה שלהם.

טיילנו בשווקים, לבד, ללא חשש שמישהו יאיים עלינו, או לפחות זו הייתה התחושה, שוטרים עם אופנועים ומכוניות משטרתיות ליוו אותנו כמעט לכל מקום ופינו לנו את הדרך אם נתקענו בפקקים. שאלנו האם זה בגלל שאנחנו יהודים? אמרו לנו שלא! זה בגלל שאנחנו תיירים...

בשיחות עם אנשים היו כאלה שלא ידעו איפה זה ישראל , מי זו ואיפה היא ממוקמת... ואנחנו בתחושה שכל העולם ואשתו יודעים מהו הסכסוך במזרח התיכון... המעניין שפגשנו תיירים ממכללות בכווית, תיירים לוביים  וקטר וזה בכלל לא נראה מוזר. היו פעמים שאמרתי להם שאני מישראל והתגובות היו מעורבות.המפתיע היה שמישהו מלוב אמר שיש לו חבר מישראל... ההוא היה דובר אנגלית ואמר שפגש אותו בענייני חקלאות.

לבוש:

אני, שכבר הזכרתי שהייתה לי דעה קדומה על טוניס חשבתי שהלבוש יהיה כמו אצלנו בראמללה או בירושלים העתיקה ,נשים עם רעלות, עם לבוש מסורתי והפרדה ברורה של נשים וגברים . אז זהו שלא... גברים ונשים הסתובבו בלבוש מודרני משהו הדומה יותר ללבוש התל אביבי. מי יותר מי פחות מעט מאוד נשים היו לבושות ברעלות, אבל גם אז אם מישהי הסתובבה עם רעלה הלכה במכנסי ג'ינס. אי אפשר היה להבחין אם אלה תושבי טוניסיה או תיירים מאיטליה או צרפת. נכון שככל שהתקרבנו יותר לפנים טוניסיה לכפרים ראינו  יותר את הלבוש המסורתי אבל גם אז היה זה אצל הנשים המבוגרות יותר אך הצעירות לבשו אחרת.

את הלבוש המסורתי פגשנו במוזיאונים השונים.

מוזיאונים:

ביקרנו בכמה וכמה מוזיאונים .

1.       מוזיאון "גללה" שם ראינו את הלבוש המסורתי של הגברים והנשים לפי כל מיני מסורות: הלבוש הג'רבאי, הלבוש המיידני והלבוש הגבסאי וכו' לבוש המזכיר לבוש בכפרים הערבים הקרובים לנו בניואנסים שונים, וכן מנהגי החינה, ברית המלה, קרב חרבות וכן טקס הכנסת הכלה ועוד. כאן הבנתי איך השפיעו המקומיים על היהודים מהגלויות השונות, התהוות ההיסטוריה רקמה לה עור וגידים.

2.       מוזיאון הפסיפס הגדול ביותר (בצפון אפריקה אם לא) בעולם. שם רוכזו כל הפסיפסים מהתקופה הרומית, מכל טוניסיה כולל מבתי כנסת ( מחלקה בהקמה ). מוזיאון "הברדו" השוכן בארמון הביי (שושלת שליטים בתוניסיה) משתרע על 3 קומות. ראינו גם כיצד הם עושים זאת בפועל כלומר במוזיאון עצמו קיים  חדר ענק שם עובדים לשחזר את הפסיפסים ולהעמידם על קירות המוזיאון. תהליך העבודה: מצלמים את הפסיפס במקומו המקורי, משרטטים אותו ואחר כך בונים אותו מחדש בצורה שהוא נמצא בשטח. כך שעל קירות המוזיאון בעצם חלק גדול מהפסיפסים הם בצורתם החלקית כמובן. הם נשמרו כיוון שכל אבן פסיפסית כזו אורכה באדמה הוא כ-30 ס"מ..

3.       מוזיאון במידנין: כאן שימרו את אורח חייהם של הברברים וכך חיים היום בסהרה: די דומה לאורח חייהם של הבדווים אצלנו אלא שהמעניין היה שמקומות המסחר שלהם היו בתוך בתי חימר. גם שם ראינו את הלבוש המסורתי. המדריך המקומי אמר שגם הוריו חיים כך היום בסהרה.

4.       מוזיאון של משפחת בורגיבה במונסטיר. מוזיאון שבו קבור הנשיא הראשון של תוניסיה שהביא לעצמאותה מעול זרים שעל שמו יש כבישים, שדרות ,גשרים מוזיאונים וכו' ומקום קבורתו ידוע...

בתי כנסת:

בית הכנסת הגדול בעיר תוניס הבירה הוא מהגדולים והיפים שראיתי.  מושקע מאוד עם ציורי קיר מדהימים נברשות , ויטראז'ים מרהיבים ועיבודי עץ מעניינים במיוחד. הישיבה כמובן ישיבה ספרדית מסורתית אך לשמחתנו אין כמעט יהודים שם , כי הרוב המוחלט עלה לארץ בשנות ה-50ו-60 וכך נשארו מעט יהודים זקנים שעדיין שומרים על המקום. בית הכנסת נשמר לדעתי כמוזיאון כי יש לתונסאים אינטרס לשמר כי טוב לתיירות.

כמובן שביקרנו בבתי כנסת רבים לאורך המסלול בכולם נשארו קומץ יהודים השומרים עליהם ואם לא קיימים יהודים כאלה הרי שיהודים מצרפת, שלהם המפתחות של בתי הכנסת ( ולהבדיל גם בתי קברות )  שומרים עליהם. היינו גם בבית כנסת ברחוב שגר שם בעבר ח"כ סילבן שלום שלא נתנו לנו להיכנס וההשערה שאין להם עניין לשמור עליו משום שאף אחד לא לקח אחריות לעשות זאת, ואם אפשר לעשות מזה נדל"ן מה טוב. אבל מה שהמדריכה מרים גז אביגל , ביקשה מאיתנו , והיא עושה זאת עם כל הקבוצות שמגיעים לשם , זה לצלם ,לצלם לצלם על מנת לשמר ועד כה לא הרסו...וכמובן ביקרנו בבתי כנסת רבים ויפים כמו ב"אל כיף "בית כנסת יפה שעל קירות הקיר קנדילת = כלי למאור יפייפה, לעילוי נשמתם של אנשי הקהילה, תמונות יהודים מבני הקהילה וכן מחברת אורחים בו אפשר לכתוב מי ביקר ולחתום בשמו. ועוד בתי כנסת יפים וטובים.

לה גריבה

פירוש המילה "לה גריבה" זה הפלאי .בית כנסת המשמש להילולה פעם בשנה בל"ג בעומר. מתחם ענק כולל חדרים לאירוח . בית הכנסת זה הוא העתיק ביותר בתוניסיה . ע"פ המסורת, מקום זה הוקם על שמה של סרח בת אשר. מספרים על אישה שגרה בגפה , בתוך סוכה. יום אחד סוכה זו נשרפה כליל ולא מצאו את גופת האישה. לימים אמרו זו סרח בת אשר ומשמועה זו קידשו את המקום, אח"כ הקימו בית כנסת ומשם להילולה זה קצר.... גילגולה של לה גריבה... (מי שרוצה לקרוא עוד על כך אני מניחה שאפשר לקרוא בויקיפדיה). המוני יהודים מצרפת ומישראל, כמו אצלנו במירון נוסעים למקום זה ביום ההילולה, לבקש בקשות לפרנסה טובה , נישואין ועוד . היום נמצאים שם שלושה זקנים שמתפללים עבור כל מה שמבקשים תמורת דינר....

 בתי קברות

לחלק מאנשי הקבוצה שלנו היה עניין להגיע לתוניסיה משום שאחד מיקיריהם נמצא באחד מבתי הקברות ברחבי תוניסיה. "לה בורג'ל" הוא בית הקברות בתוניס הבירה. שם קבור האבא של אחד מבני הקבוצה שלא ראה את קבר אביו חמישים שנה. היה מאוד מרגש.

כמו כן, נמצאים שם קברותיהם של היהודים התוניסאים וגם של הליבורנזים, אלה שבאו מאיטליה. שם גם קבריהם של הרב יצחק חי טייב, בעל ערך השולחן והרב חי טייב. מספרים על הרב חי טייב  שהיה גאון בתורה מגיל צעיר אלא שיום אחד, היה זה ערב פסח השליכה אימו את כל דרשותיו לפח . מאז, מספרים, שהפך למכור לארק והיה הולך מחנות לחנות ומבקש שיפתחו לו וימכרו לו ארק. רב בית הכנסת פסק שלא ימכרו לו. שבת אחת ישב הרב חי טייב בפאתי בית הכנסת והרב החל לדרוש אלא שנעתקו המלים ולא יכול היה להמשיך בדרשתו וביקש מהרב טייב שיפתח לו – והכוונה שיעזור לו בדרשת השבת שלו, כי לא יכול היה לדבר. אמר לו הרב חיי טייב "תפתח אתה לי" – כלומר תתיר למכור לי את הארק. מי שהשיב לו רב בית הכנסת שיתיר לו לקנות את הארק החל הרב חיי טייב לדרוש והפך לרב גדול.

בית הקברות "בסוס"

בבית קברות זה נמצא קבר האח של אחת מחברות הקבוצה. ילד זה היה מ"ילדי אוסלו"  . לאחר מלחמת העולם השנייה, ממשלת נורווגיה הרגישה שהיא צריכה לעזור ליהודים וביקשה לשלוח אליה ילדים מצפון אפריקה על מנת לתת להם חינוך, בית וכו'. היא שלחה 2 מטוסים אלא לרוע המזל אחד המטוסים התרסק וכולם נהרגו לבד מהנווט וילד שהיו הניצולים היחידים, וכשרצו לקבור אותם בישראל, תוניסיה סירבה בטענה שילדים אלה הם אזרחיה ועד היום הם קבורים בבית הקברות בסוס ובערים אחרות, כל ילד לפי עיר מוצאו .

שבת בסוס:

התפללנו בבית הכנסת הנקרא "כתר התורה" של הרב גז. שם פגשנו יהודים מעטים מאנשי המקום אבל בעיקר באו יהודים צרפתים שהגיעו לעיר התיירותית הזו כי יש להם בית קייט בסוס וביתם הקבוע בצרפת...ישבנו אנחנו הנשים, בקצה בית הכנסת, ללא מחיצה, נשים התפללו מתוך סידורים והקריאה בתורה נשמעה מדויקת להפליא . זו הייתה חוויה . חזרנו מבית הכנסת והלכנו לאורך הטיילת. השבת  עברה בנעימות ובחוויית יופי מקומי

בנייה מול שימור עתיקות

ההתרשמות שלי הייתה שיש בניה מסיבית ברחבי תוניסיה, לפחות במסלול הנסיעה שלנו. באיזה שהוא מקום ניצבת הלב לראות את כל תנופת הבנייה העצומה שם מול ההקפאה אצלנו...

אל ג'ם, דוגה וקרתגו:

הקולוסאום באל ג'ם הוא אחד המקומות המרשימים ביותר בתחום העתיקות ,במסלול שהיינו. זהו מבנה רומאי  שנשמר ברובו. כאן המקום שוב להודות למדריכה שידיעותיה היו רבות ויכלה לדבר על מצב היהודים בטוניסיה בתקופת הרומאים ומה קרה בארץ ישראל בתקופה זו, כלומר, תיארה היסטוריה רוחבית מענגת כל כך.

הערה לסדר: לצערי, למדתי היסטוריה בצורה כרונולוגית כלומר: אם למדנו על יהדות אשכנז לא ידענו מה קרה בשאר התפוצות בעולם היהודי בתקופה מקבילה.  זה כל כך חסר ! אני מקווה שלימוד כזה לא קיים היום, ואם כן , למי שיש נגיעה בדבר שישנה.

דוגה וקרתגו הן ערים שלימות שנשארו עם העתיקות שלהן כשהן משאירות רושם שהיה פעם ישוב. חלקים רבים מהמבנים עדיין עומדים על תילם וזה מרשים. קרתגו היא העיר ששם הפיניקים הקריבו קורבנות אדם וגם המקום שלשם ברח יונה הנביא = תרשיש וגם חניבעל שהיה מצביא שנלחם נגד הרומאים ולבסוף הובס כמו גם טיטוס שהביס באותה תקופה.

קרתגו מחולקת לעיר החדשה והעיר הישנה. ובעיר החדשה נמצא ארמונו של הנשיא. לא הורשנו לצלם את ארמונו אבל כמו כל ישראלי מצוי איך לא....

ערי קייט

משום שתוניסיה שוכנת לאורך חוף ארוך במיוחד בצד המזרחי שלה, ערי הקייט גדולים , מהנים ומרגיעים. הים ללא גלים משום שהוא נמוך מאוד. לא ראיתי מצילים בחופי הים והסיבה, כנראה, אדם הנמצא בים מגיע עם פלג גוף העליון גם אם הוא רחוק מהחוף. החופים ססגוניים , עם בתי קפה כמובן והרבה תיירים מצרפת איטליה מרוקו וכו'. כרכרות בכל פינה, רכבת עילית ותחתית בטוניס הבירה ( במהרה בימינו בירושלים הבירה) הלאגמי = משקה מלב הדקל טעים במיוחד. וכמובן אוניות הנוסעים המסיעים גם אנשים וגם מכוניות מהארצות הקרובות לתוניסיה לתור בארצם, כך שהם יורדים לחוף עם מכוניותיהם היישר לחופשת הקיץ שלהם בתוניסיה...

אי הכוהנים ג'רבה

לאי הכוהנים ג'רבה הגענו בעזרת מעבורת המכילה גם אנשים, גם מכוניות פרטיות וגם אוטובוסים. שם גם היה הרגע הכי מרגש שלי ! לראות את תלמידי בית הספר תורה וחינוך. בבית הספר הזה לומדים בנפרד בנים ובנות בכתות קטנות במיוחד . המורות למדו בבית הספר הזה וכעת הן מלמדות בו . הקלטתי את נעימת הלימוד של תינוקות של בית רבן שזו נעימת הלימוד, שסביר להניח, שהיא גם נעימת הלימוד שאבי למד בהיותו ילד... מרגש.

מנהל בית הספר למד בארץ בבר אילן וחזר לקהילתו. זוהי קהילה קטנה אך שומרת על עצמה מכל משמר מבחינה דתית. ראיתי שני תלמידים בני 15 לערך הלומדים דף גמרא בחברותא, בנות הלומדות דינים ונוטלות ידיים.יהודי ג'רבה הם קהילה שומרת מצוות שלא עולה לארץ משום שהיא רוצה לשמור על צביונה הדתי וגם מסיבות כלכליות  . כאן משום מה התחברתי לרגע בו עוזבת גלות זו בחורבן בית שני ומתפזרת ומקימה את הקהילה הזו בג'רבה ושומרת אימונים למקום הזה זמן רב מידי.ואני בביקורי שם בתחושה שאני מעין חוט המקשר בין הגלות שזוהי ג'רבה והיהודים בה, לגאולה שהיא אני בארץ ישראל .

כמובן שיש לדבר ולכתוב עוד הרבה דברים אבל ניתן לקרוא על כך בספרים ובאינטרנט. רק על ג'רבה אפשר לכתוב ערך שלם...

יצאנו מהאי דרך הכביש שנבנה במלחמת העולם ע"י הצרפתים. כביש זה מוביל  דרומה, לעיר זרזיס ומדנין, הכביש שחוצה את הים לשניים, ואמי אמרה: זה כמו נד מפה ונד מפה, כמו בים סוף ....הצרפתים יכלו לבנות כביש משום שהים נמוך כל כך ולא עמוק.

קאירואן

שמענו על ההתיישבות היהודית בקאירואן ועל חכמיה ועל גאוני בבל שהיו בקשר עם חכמים אלה על רבי סעדיה גאון ועל מציאת דוקומנטים של שו"ת בינו לבין חכמי קאירואן. על רבנו  חננאל בן חושיאל , כנראה הוא זה שהקים את הישיבה הראשונה בקירואן ושרשרת של רבנים הקשורים לעיר זו כמו: רבי נסים גאון, יוסף שמואל הנגיד, הרי"ף ועוד.כמובן לא נשכח את המשפט המוחץ: "לא שקעה שמשה של ירושלים עד אשר זרחה שמשה של בבל ולא שקעה שמשה של בבל עד אשר זרחה שמשה של קאירואן ולא שקעה שמשה של קאירואן עד שלא זרחה שמשה של ספרד" מה שאומר שעם ישראל לעולם לא נשאר ללא מרכז רוחני גדול.

ביקרנו גם במסגד בקאירואן ,מקום הקדוש למוסלמים שם. עיר זו נחשבת לעיר הרביעית הקדושה בעולם המוסלמי. ראינו משפחות המביאות את ילדיהם לברית המילה. הילדים בני 7,8 , לקול צהלולים ,והיהודים שבינינו לא הבינו איך אפשר לעשות זאת לילד בגיל כזה...עניתי להם: איך אפשר לעשות זאת לילד בן 8 ימים? עם אמונה אי אפשר להתווכח.

סוף דבר:

הרבה חוויות נשארו ולא נכתבו עליהן כי היריעה קצרה. אבל אפשר להזכיר את בית החרושת לחרס בעיר נאבל.שם ראינו את המאיירות על הכלים בפעולה ואת הקדרים. 3 קמות של כלי חרס גדולים ( בגודל מטר ) וגם קטנים ויפים במיוחד.ועל כל השווקים הססגוניים שאפשר לקנות שם מזכרות מעצי זית יפיפיים, תכשיטים כפתנים ( בגד מסורתי )  ועוד. ולא על שוק הקש הענק בגאבס ששם אפשר לבחור כל מה שאת רוצה מקש,סלים כובעים, קערות תיקים ועוד רבים וטובים... ולא על הטיילת בקאנטאווי מקום נחמד לטייל במוצ"ש חנויות רבות הבנויות על לשון יבשה כשמסביב ים עם ספינות מיוחדות, ולא על בתי המלון המעוצבים ונוצצים אך כשבאים לפתוח את הברז הוא מקולקל והביוב סתום. ולא על מטמטה , מקום הימצאו של בית בתוך כוכים הצבועים בלבן משום השמש הקופחת, ושבעלת הבית מקבלת טיפ על כך שהיא מסכימה לקבל את התיירים. הכל קטן , קטן אך מסודר. ולא על רשל היהודייה שבישלה לנו את השבת וגם שומרת על בתי הכנסת ועל בתי הקברות. ולא על חממת ששם אמי התרגשה כל כך כי הים הזכיר לה את הילדות ואת הנסיעה לסבתא שלה ואיך אירחה אותה ולקחה אותה לים ואיך ...הרבה סיפורים והתרגשויות.ולא על קברו של הרב פראזי שאווט בעיר תסתור (ליד ביז'ה) – שם התרגשה מאוד אחת מהקבוצה ברגע שגילתה שהשמות האלה מוכרים לה מילדותה, ולא היה לה מושג לא עליהם ולא על יהדותה, היום היא עושה מחקר איך המקומות האלה ששמעה בילדותה וראתה אותם בטוניסיה , פתאום קשורים אליה. ולא על היהודים המעטים בזרזיס, ועל חביבה – מנהלת בית-הספר בזרזיס, שכל משפחתה עלתה לארץ אך מרגישה שהיא שליחה החייבת להישאר וללמד ולנהל את  בית הספר הקטן  והגן שם. ולא על המונופרי בעיר טוניס שכל הקבוצה דברה על מקום הקניות היפה והגדול וכשהגענו ראינו משהו הדומה למשביר קטן אחד שלנו... ולא על מפגש הסיום שהביאו אלינו כלי מיתר וחליל שהנעימו לנו חפלה תוניסאית אוטנטית ועוד רבים וטובים.

 אבל הרגע שבו את/ ה עומד/ת לנחות בארץ ומגיע/ה ושומע/ת את החדשות ועומד/ת בפקקים האינסופיים ושומע/ת את השפה ואת החכי"ם רבים ואת תוכניות הטלוויזיה הרדודות ו... זהו הרגע שלא יסולא מפז ,כי זו ארצנו הקטנטונת, היחידה והיא שלנו, ושום דבר לא מובן מאליו, והיום יותר מתמיד.

יפה פוזס

מאמנת אישית

להעצמה והצלחה נשית.