מאלי במאמרו מציג דרך חדשה לתפיסת ההיסטוריה. הוא מציע להיסטוריונים להתגבר על הדרך המסורתית בה מציגים את האירועים ההיסטוריים על פי סדרם הכרונולוגי ומציע להסתכל על ההיסטוריה לפי תפיסה קולנועית. הקולנוע מציע חיבור מכני מודע ומבוקר של סצנות נפרדות ואף נוגדות זו את זו ובכך הוא תואם את הדרך בה אנו בונים את מציאות חיינו. התפיסה הקולנועית עשויה להכשיר את התודעה ההיסטורית ,שאיבדה את תחושת הזהות והרציפות עם העבר, להשיגו מחדש באמצעים ההולמים את אופן הדימוי המקוטע שבו אנו תופסים את העבר. תפיסה חדשה זו שמציע מאלי מציגה את האירועים ההיסטוריים כאירועים אקראיים, מנותקים זה מזה כפי שהם מנותקים מאיתנו. הייצוג הקולנועי של אירועים היסטוריים תואם מבחינת הדיוק העובדתי,אמינות המקורות, העמדת הסיפור וכו' ולכן למדיום הקולנועי יכולה להיות תועלת רבה לתפיסת ההיסטוריה. בין תרבות זמננו לבין העבר נוצר ניכור עליו יש להתגבר באמצעות חשיפת הדימויים והנרטיביים המשותפים.
תקופת הפוסט מודרניזם מציבה להיסטוריונים אתגר קשה מפני שאין בה שום זיקה או הערכה לעבר, כל כולה שחרור מעכבות העבר. הפוסט מודרניסטים אינם מאמינים עוד לנרטיבים היסטוריים משום שאלה נועדו להעניק למציאות חיינו המיידית והכאוטית אשליה של סדר, הגיון ותכלית. הם יוצרים כנגדם נרטיבים אחרים ביחס למציאות של עצמם שהרי בעולמם אין דבר אמיתי יותר מקיומם העכשווי. ההיסטוריה חייבת לכן למצוא דרכים ואמצעים חדשים לייצוגה בתרבות שאינה רק עונית את העבר אלא גם אדישה לו לגמרי. אם יש סיכוי לעורר בתודעה הפוסט מודרניסטית עניין לגבי העבר הרי זה רק באמצעות הקולנוע העלילתי, על ידי הדימויים והנרטיבים של הסרט ההיסטורי.
הסרט העלילתי יכול לתאר טוב יותר את המציאות- הרקע והתנאים ההיסטוריים, ההיסטוריה השגרתית לעומת זאת מוגבלת לאספקט אחד של המציאות ואינה מוסרת את ההוויה המלאה. הסרט מסוגל להמחיש טוב יותר אירועים מונומנטליים שאינם נתפסים בלשון התיאור של ההיסטוריון, נותן ביטוי לתחושות רגשות ואישיותיות הגיבורים שאינן ניתנים להבעה בכתב ונותן לצופה תחושה של עד ראייה שנוכח באירוע היסטורי.
הסרט חושף ומציג דימויים קולקטיביים שהיו רווחים בחברה היסטורית. לעומת זאת, ההיסטוריה מתייחסת לעובדות ברורות ומובחנות לגבי דמויות ואירועים, ומתעלמת מכך שתודעתנו ההיסטורית מורכבת גם מזיכרונות, דימויים ומיתוסים בתרבות.
לסרט ההיסטורי יתרונות רבים אך חשוב לזכור כי לא ניתן להימלט מההיסטוריה משום שהמציאות חזקה מהדימוי וכולנו חיים נרטיביים היסטוריים אמיתיים.
נעמי גז מציגה את חלון הראווה כאמצעי להעברת שדר מן המוכר אל הקונה. גם התקשורת היא אמצעי להעברת שדר אל הנמענים ובכך תפקידיו של חלון הראווה המתוארים במאמר זה נותנים ביטוי לתפקידיה של התקשורת.
אחד התפקידים של חלון הראווה הוא להמליץ באופן כללי על החנות ומוצריה. באופן דומה גם הכותרת העיתונאית מכוונת אותנו לגלות מה הן החדשות, כפי שהקונה צריך להיכנס לחנות כדי לגלות את תוכנה, כך גם הקורא צריך "להיכנס" אל הכתבה כדי לגלות את הסיפור כולו.
תפקידו של מעצב חלון הראווה הוא לארגן אובייקטים למבנה נושא משמעות. הוא מסתמך על עקרון הסמיכות- צירוף האובייקטים זה לצד זה כפי שנמצאים במציאות, או על עקרון הדמיון- בין האובייקטים לאספקטים שלהם וכך יוצר אשליה של מציאות. הצבת פריטים זה לצד זה מקנה אשליה שרכישת פריט אחד תקנה לנו את כל הסובב אותו. כך גם התקשורת מנסה להציג רושם של "תמונת מציאות", עקרון הסמיכות מנוצל להעברת אינפורמציה מעשית והוא אחד האמצעים הרטוריים היעילים ביותר שבידי משדר השדר, והמסוכן ביותר מבחינת הנמען, שכן קל באמצעותו להוליכנו שולל. בעקרון הדמיון ניתן להשתמש כדי להעביר שדרים יומיומיים מעשיים, ולרמז כי דמיון בין שני דברים מבחינה אחת יוצר דמיון גם מבחינות אחרות.
חלון הראווה קובע נורמות עתידיות ומכתיב אופנות חדשות כלומר צופה מראש מציאות מסוימת בעולם. גם הנושאים בהן דנה התקשורת הופכים לנושאים המדוברים בפי כל.
המגמה הריאליסטית של עיצוב חלון הראווה פתחה בכיוון חדש- בניית סצנות המרמזות על סיפור שלם, כלומר תמונות הנראות כלקוחות מתוך שרשרת של אירועים. תמונות אלו מרמזות על תופעות חברתיות בנות זממנו, כשהן מדגישות תופעות שליליות ומזעזעות. אחד מתפקידיה הבולטים של התקשורת הוא להצביע על נורמות ועל חריגה מהנורמות. הקהל נמשך לסיקורים של התופעות השליליות כפי שהוא נמשך לחלון ראווה המפנה את תשומת ליבנו לבעיות החיים היומיומיים.
השדרים הלשוניים בחלון הראווה עוזר לצופה למקם את האובייקט המוצע למכירה בין שפע האובייקטים הממלאים את החלון ומבהיר כי זהו מרכז השדר הוויזואלי. הכותרת מבהירה את משמעותה הכללית של התמונה כפי שכותרת תמונה באמצעי התקשורת עוזרת לנו להבין על מה אנו מביטים ומהי משמעות הסיטואציה.
חלונות הראווה נשמרים בדרך כלל מלעוות את הסדר הטבעי ומשמרות את מערכת הסימנים המוסכמת דבר זה מתבטא גם בתקשורת ההמונים אשר משמרת את הסטאטוס-קוו ונמנעת מנושאים שהם בגדר טאבו.