אירית רייכמן-זכויות בן זוג בפנסייה של בן זוגו

לא פעם קורה שגירושין מתרחשים כשאחד מבני הזוג (או שניהם) מקבל פנסיה.יש לדעת כי זכויות פנסיוניות שנצברו במהלך הנישואין, נחשבות לרכוש משותף, שאמור להתחלק בין בני הזוג בעת הגירושין. העיקרון המקובל הוא שכאשר בן הזוג שצבר את זכויות הפנסיה יפרוש לגימלאות, בן זוגו יהיה זכאי לקבל מחצית מתשלומי הפנסיה, יחסית לתקופה שבה בני הזוג היו נשואים זה לזו.

מאת: עו"ד אירית רייכמן

בהקשר זה, ברצוני להפנות אתכם לפסק דין תקדימי (תמש (ת"א) 22575-03 פ' ל' נ' פ' ש') שפורסם החודש על ידי השופט שילה מביהמ"ש לענייני משפחה בת"א. פסיקה זו התווספה לשרשרת הפסיקות אשר עסקו באחרונה בשאלה מהי הדרך הנכונה לחישוב חלקו של אדם בפנסיה של בן זוגו – האם לפי המשכורת במועד הקרע או לפי המשכורת האחרונה טרם היציאה לגמלאות?

מה קובע?  – המשכורת האחרונה או המשכורת במועד הקרע?

במקרה הנידון, בין מועד הפסקת השיתוף בין הצדדים (מועד הקרע) לבין משכורתו האחרונה והקובעת לפנסיה של הבעל חלפו כמעט 3 שנים. האישה טענה כי לפי הסכם הגירושין (שקיבל תוקף פס"ד) יש לחשב את חלקה היחסי בפנסיה של הבעל, לפי משכורתו האחרונה. מנגד טוען הבעל, כי על פי ההסכם יש לחשב את חלקה היחסי של האישה על בסיס משכורתו במועד הקרע (ולא על בסיס המשכורת במועד הפרישה).

שני הצדדים הציגו בפני בית המשפט אסמכתאות משפטיות התומכות בעמדתם. הבעל הסתמך על  פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א שניתן בעמ"ח 1014/06 לפיה "אין למערער חלק ונחלה בגידול שחל במשכורתה של המשיבה בתקופה שבה הצדדים צהובים זה לזה וכשחלפו יותר מחמש שנים) מהמועד המוסכם של הקרע ביניהם".

לעומת זאת , בפסק דינו של  השופט גרינברגר בביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים בתמ"ש 10612/98, פסק דין שאושר ע"י ביהמ"ש המחוזי בירושלים בע"מ 2038/07 (ביום 2.9.07), נקבע כי: "אין חולק כי במהלך הנישואין תורם כל אחד מבני הזוג את חלקו מתוך צפייה ליהנות בעתיד מהפרות המשותפים … סבורני כי במקרה של תקופת נישואין ארוכה, לא בנקל יהא לנתק את הקשר בין החיים המשותפים לפני הפרוד לקידומו של בן הזוג בעבודה לאחר הפירוד… ".

למאמרים נוספים מאת עו"ד אירית רייכמן

ה"אסכולה הירושלמית" מול ה"אסכולה התל אביבית"

פסקי דין מאוחרים יותר אימצו את ה"אסכולה הירושלמית" במקרה שבו הבעל עלה בדרגה אחת בלבד בין המועד הקובע למועד הפרישה. השופט שילה קובע כי במקרה דנן, יש לחשב את הפנסיה על פי המשכורת האחרונה גם אליבא ד"שיטת תל אביב", וזאת משני נימוקים:

1. משך הזמן בין מועד הקרע למועד הפרישה הוא פחות משלוש שנים. מדובר בפרק זמן קצר יחסית ולכן ראוי יותר לייחס את העלייה בשכר בתקופה קצרה זו למאמץ המשותף של שני הצדדים ולתרומתה של האישה במהלך השנים שקדמו לפרישה. מה גם, שבמקרה זה לא הוכח כי היתה עלייה משמעותית בשכר בתקופה זו הנובעת מנסיבות מיוחדות שאירעו לאחר מועד הקרע.

2. הצדדים למקרה זה חתמו על ההסכם כאשר הבעל כבר היה בפנסיה. הבעל היה מודע לכך ששכרו האחרון גבוה יותר מהשכר במועד הקרע. לכן, לו רצו הצדדים שהחישוב יערך על בסיס המשכורת במועד הקרע, היה עליהם לציין זאת במפורש.

כמו כן, ביהמ"ש סבור כי במקרים רבים ייתכנו עיוותים במידה והחישוב יעשה על בסיס השכר במועד הקרע היות ויש להצמידו כחוק עד למועד התשלום, דבר שלעיתים עשוי לתת לו ערך גבוה מערכו במציאות ולכן, אף משיקולים מעשיים אין לאמץ גישה זו.

ביהמ"ש סבור שככלל, כל עוד מדובר בתקופה לא ארוכה בין מועד הקרע למועד הפרישה, וכל עוד לא עלה בן הזוג בדרגות באופן משמעותי ושכרו לא גדל באופן משמעותי, יש לאמץ את השיטה לפיה החישוב יעשה על בסיס המשכורת האחרונה.