קשה למצוא ארון קודש אחד זהה לחלוטין למשנהו בבית כנסת אחר. העיצוב של ארון קודש לאורך כל הדורות היה פתוח לפרשנויות והיה שונה בין קהילה לקהילה ובין אזור אחד למשנהו. למרות שישנם, כמובן, מספר קווי דמיון בסיסיים שכל ארון קודש מציג ולא משנה מתי ואיפה הוא נבנה, ההבדלים רבים וכל קהילה וכל בית כנסת יכולים להתהדר בעיצוב מעט שונה של ארון קודש. נדמה שכיום יש יותר חופש ויותר רצון לעצב ארון קודש בצורה אישית יותר לפי רצון הקהילה. כיום בולטת יותר לעין העובדה שהחפץ הקדוש הוא בו זמנית כללי ופרטי – הוא סמל לאחדות שבבסיס היהדות וביטוי לשוני האדיר שבין הקהילות השונות.
המאפיינים הבסיסיים של ארון קודש מבטאים את היסודות המשותפים לכול קהילה יהודית. ארון קודש בכול בית כנסת, ולא משנה מהי הצורה שהוא לובש, הוא המקום שבו נשמרים ספרי התורה. למרות השוני הגדול בין הקהילות, הן מחזיקות כולן את אותו ספר תורה, את אותו טקסט קדוש. בכך מבטא ארון קודש את המהות האחדותית של עם ישראל: בכול בית כנסת, בכול קהילה יש ארון קודש שבו מוחזק הספר הקדוש – קדוש לכולם. גם אם ישנן מחלוקות קשות ועמוקות על הפרשנות לספר התורה, הוא עדיין הבסיס לכול קהילה יהודית. כך מעצם מהותו מבטא ארון קודש העומד בכותל המזרח את הבסיס המשותף לכול בתי הכנסת, לכול הקהילות.
מאידך גיסא, העיצוב של ארון קודש זה משתנה ממקום למקום, מדור לדור, מקהילה לקהילה ומארץ לארץ. כיום ההבדלים הללו זוכים לביטוי משמעותי אפילו יותר כיוון שבניית ארון קודש היא מקצוע שמתפתח יחד עם החברה והתרבות שבה אנו חיים. אם בעבר היה ניתן לזהות סגנון מרכזי שבוני ארון קודש עשו עליו וריאציות, כיום הסגנון של בניית ארון קודש הוא חופשי הרבה יותר. הרבה קהילות מבקשות לעצב ארון קודש שיבטא בצורה הטובה ביותר את השקפת העולם שלהם ואת המהות של בית הכנסת. עיצוב ארון קודש מציית היום לא רק למסורות העבר אלא גם שואב השראה מהאמנות המודרנית, מהחשיבה ומהתרבות שבה אנו חיים. כאשר קהילה מסוימת ניגשת לבנות ארון קודש היא לא תמיד מסתפקת ברעיונות העיצוביים המסורתיים אלא מחפשת רעיונות עיצוביים שיוצרים מראה של ארון קודש שהינו שונה מאוד ממה שהיה קיים בעבר.
כך נוצר – באמצעות בנייתו של ארון קודש בסגנון עכשווי וחדשני – חיבור מיוחד בין הכללי לבין הפרטי. מצד אחד גם ארון קודש מודרני שומר על כללי העבר ומחזיק את אותם ספרי תורה בתוכו. מצד שני ארון קודש מודרני מבטא את הייחודיות של התקופה שבה אנו חיים ואת הייחודיות של כל קהילה שמבקשת לעצמה – כמו הפרטים שמרכיבים אותה – ביטוי אישי יותר, נאמן יותר לייחודיות של האינדיבידואל.
אפשר לקוות שההשלמה בין הניגודים – חיבור הפרטי והכללי בבנייתו של ארון קודש – לא תיעצר בעיצוב של ארון קודש מודרני. אפשר לקוות שכול קהילה תלמד – למרות הקשיים הכרוכים בכך – למצוא מקום לכללי, לרוב, למסורת וגם ליחיד, לשונה, למתחדש. כך יהיה כל ארון קודש מודרני ביטוי ליהדות פתוחה שיודעת לחבר בין החדש והישן, בין היחיד והכלל.