אתם מביטים בגיליון הציונים ונדהמים להיווכח שהציונים של הילד יורדים. כשאתם פוגשים את המורה, היא מתלוננת על קשיי ריכוז. אתם מכיר את הילד שלכם ומבינים כי קיים פער בין היכולות שלו ובין הציונים שהוא משיג. ילדים רבים חווים קשיים במהלך לימודיהם. זו לא סיבה לגעור או לנזוף בהם: לעתים קרובות, הורים ומחנכים אינם מבינים כי בעיות בלימודים אינן נובעות מעצלנות, מחוסר קשב, מאי-רצון ללמוד. לכן, יותר ויותר הורים ובתי ספר שולחים תלמידים לעבור אבחון פסיכו דידקטי כדי להבין את הקשיים ולהציע פתרונות, ולאתר מה הם הקשיים שהתלמיד חווה במהלך לימודיו.
אבחון פסיכו דידקטי כולל בתוכו שני תחומים: אבחון דידקטי ואבחון פסיכולוגי. אבחון דידקטי כולל הערכה מקצועית של תפקודי הילד בתחומי השפה והלמידה. המאבחן או המאבחנת בודקים תפקודים ספציפיים כגון קשב, זיכרון, מנגנוני למידה, כתיבה, חשיבה ועוד. אבחון דידקטי בודק אם קיימת לקות למידה כלשהי. בעקבות הנתונים נכתבות גם המלצות תואמות. כאמור, אבחון פסיכו דידקטי כולל שני חלקים, והחלק השני - האבחון הפסיכולוגי - מבקש לבדוק את התחום הקוגניטיבי-שכלי ואת זה הרגשי. כך מוערכות האינטליגנציה, היכולת הרגשית, הקשיים, תפיסת העצמי, תפיסת המציאות ועוד.
אבחון פסיכו דידקטי כולל הן פסיכולוג האחראי על התחום הפסיכולוגי באבחון והן מאבחן דידקטי. שניהם כותבים בסופו של דבר דו"ח משותף עם מסקנות. כיוון שמדובר בשני תהליכים משותפים – אבחון דידקטי ואבחון פסיכולוגי – התוצאה הסופית מבקש להעריך את קשייו של הילד, להציע הוראה מתקנת ולגבש המלצות להתאמות למידה.
חשוב לזכור: לא אחת, הבעיה אינה דידקטית אלא פסיכולוגית וקשורה לבעיות שונות (סביבה חברתית, קשיים במשפחה, אירועים שעבר הילד) ולכן חשיבות האבחון היא גדולה ביותר שכן היא מאפשרת לפתור בעיות ולעלות על קשיים בשלב מוקדם, ולחסוך במקביל בעיות מהילד.