גורמים גנטיים לתוקפנות, גורמים גנטיים לאלימות
אלימות לצערנו אינה דבר שכיח ויש גורמם רבים לתקוקפנות. ראשית נדון בגורמים גנטיים. במחקרי תאומים - מחקרים בתאומים מונוזיגוטים (זהים) מצביעים על מרכיב תורשתי להתנהגות תוקפנית. עד כה, רוב המחקרים התמקדו באוכלוסייה הלא פסיכיאטרית, ובהם שיעור ההתאמה עבור תאומים מונוזיגוטים, עולה על שיעורו בתאומים דיזיגוטים. (לא זהים)
באנשים עם רמות IQ נמוכות יותר, יש, ככל הנראה, שכיחות גבוהה יותר של עבריינות ותוקפנות, מאשר אנשים עם רמות IQ נורמליות. נצפתה קורלציה בין התנהגות תוקפנית והתנהגויות מוזרות, שמצביעה על נטייה גנטית להתנהגות מוזרה, הסיבה היא כנראה קשר לתפקודים פיזיולוגיים אטיפים, שאחת מתוצאותיהם היא עלייה בסיכוי לתוקפנות.
השפעות כרומוזומליות - מחקרים שבדקו את ההשפעה של כרומוזומים על ההתנהגות, התמקדו בעיקר באבנורמליות של כרומזומים מסוג X ו-Y. ובעיקר בסינדרום XYY. מחקרים מוקדמים הראו שאנשים עם סינדרום זה מאופיינים בכך שהם גבוהים, בעלי אינטליגנציה נמוכה מהממוצע ובשכיחות גבוהה יותר מבצעים מעשי פשע ונמצאים בבית הסוהר, (לא ברור אם יש להם יותר בעיות פסיכיאטריות כמו דיכאון ) אולם, מחקרים עוקבים הצביעו על כך שסינדרום זה תורם להתנהגות תוקפנית רק באחוז קטן מן המקרים. מחקרים שבדקו מאפיינים הורמונאליית כאלה ואחרים בקרב אנשים עם סנדרום זה , לא הגיעו למסקנות בנושא.
בנוסף נערכו מחקרים מרובים אשר בדקו קשר בין הורמונים שונים או גורמים ביולוגים או גורמיםסביבתיים לתוקפנות ואלימות, ראה מאמרים נוספים בסדרה.