תפילין הן חפץ שניתן לרכישה. האם הן דומות למוצרי צריכה אחרים שניתן למצוא בתרבות בצריכה של ימינו?
המחשבה על תפילין כעל עוד מוצר צריכה יכולה להרתיע במבט ראשון. האם באמת ניתן לדבר על תשמיש קדושה כמו תפילין באותה נשימה שבה מדברים על מוצרי צריכה אחרים? אין בכוונת הכותב לפגוע בתחושת הקדושה הקיימת, מן הסתם, אצל היהודי המאמין כשהוא נרגש לקנות בדחילו ורחימו תפילין מהודרות. עם זאת אי-אפשר להתעלם מן העובדה שגם יהודי מאמין זה חי בחברת הצריכה המודרנית ולכן האקט של רכישת תפילין מהווה חלק מעולם זה. כמו כל אקט של רכישה שמתקיים בתרבות הצריכה של ימינו גם רכישתן של תפילין מהודרות מקיימת קשר ויחסי גומלין עם תרבות הצריכה.
ניתן לטעון שרכישתו של זוג תפילין היא למעשה אקט שמבטא התנגדות לתרבות הצריכה. כאשר האדם המאמין רוכש זוג תפילין הוא למעשה מצהיר, לפי טענה זו, שהוא מתנגד לתרבות הצריכה, שהוא מוציא את עצמו מחוץ למרדף המתמיד אחרי רכישת עוד ועוד מוצרים. כמו כל טענה שמבוססת על אמירות סובייקטיביות קשה לקבוע אם יש אמת בה. ייתכן בהחלט שהאדם המאמין רוכש תפילין מהודרות מתוך הרצון להביע את האמירה הזו. עם זאת זהו מעשה מעט בעייתי. בתוך ההצהרה כנגד תרבות הצריכה שמבוטאת באמצעות צריכה יש סתירה מובנית. כמו מלחמה למען שלום, כך רכישת תפילין כדי לבטא גישה אנטי רכושנית נראית מעט בעייתית. חשוב להדגיש שוב שאין בנאמר לפקפק בטוהר הכוונה של האדם המאמין שרוכש תפילין מהודרות.
תפילין מהודרות נהנות מההילה של ההידור האופפת אותן. ההידור מבוסס אמנם על כללים מסוימים אבל כמו בכול מוצר מותרות, וגם תפילין מיוחדות הן מוצר מותרות, המחיר הוא מרכיב חשוב בהידורו של זוג תפילין. כמו ברכישתם של מוצרי מותרות אחרים ניתן לראות ברכישתן של תפילין מהודרות מעין הנחת יסוד חבויה ברכישה: המוצר עולה יותר ולכן הוא מיוחד; המוצר מיוחד ולכן גם אני מיוחד. קשה לראות כיצד ניתן לנתק את עולם הדת מתרבות הצריכה שבה הוא פועל בימינו. מזוויות מסוימות בהחלט קשה לראות את ההבדל בין רכישתן של תפילין מהודרות לבין רכישת כל מוצר מותרות אחר.
אלא שנדמה שיש הבדל מאוד משמעותי בין תפילין מהודרות ובין מוצרי צריכה ומותרות אחרים. כאשר מבטים בזוג תפילין רגילות ובזוג תפילין מהודרות קשה מאוד לראות הבדל ביניהן. ההידור שניתן למצוא בזוג תפילין מהודרות נראה, אם בכלל, רק בקושי בעיניו של המתבונן. מרכיב חשוב מאוד בכול מוצר מותרות הוא הנראות שלו. מוצר שלא ניתן להבחין בכך שהוא מיוחד וייחודי לא יכול לתפקד באמת כמוצר מותרות. תרבות הצריכה מבוססת על נראות, על הבדלים בין מותגים, על הערך הוויזואלי של אובייקט הצריכה. כיוון שרוב רובם של האנשים אינו יכול להבדיל בין תפילין רגילות לבין תפילין מהודרות, הרי שמרכיב חשוב מאוד של תרבות הצריכה חסר במשוואה.
אפשר אם כן למצוא הבדל משמעותי ואובייקטיבי בין תפילין כמוצר לבין מוצרי צריכה אחרים. ניתן לומר שגם אם ישנם אנשים שרוכשים תפילין כשם שהם רוכשים כל מוצר צריכה אחר, עדיין ניתן להבין שישנה אפשרות אמיתית לגלות הבדל משמעותי בין תפילין ובין מוצרי צריכה אחרים.