אגדה למבוגרים מתיילדים ולילדים מתבגרים.
איש בודד היה. כל כך בודד עד שהשתעמם אפילו בחברת עצמו. היה מנסה לשעשע או להצחיק את עצמו, ודוחה את הניסיונות באדישות מופגנת.
מדי פעם שוחח עם עצמו על נושאים כאלה או אחרים, אך בשום נושא לא מצא עניין של ממש. הכול נראה תפל ורדוד וחדגוני.
החליט למצוא לעצמו חברים. חשב מי יכול היות לו לחברה נעימה:
הרוח נראתה לו שובבה מדי ולא יציבה מספיק. ראה איך היא מתעתעת באנשים, באה אליהם מכיוונים בלתי צפויים. פעם היא סוערת ומצליפה ופעם נעימה ומלטפת, פעם היא קרה כקרח ופעם לוהטת כאש.
'אי אפשר לסמוך עליה' חשב בלבו ונטש את הרעיון.
גם האור היה נתון בספק. בעיניו של האיש הבודד היו לו לאור תכונות מדאיגות, כמו למשל הופעתו בבוקר והיעלמו בערב, או היותו לעיתים בהיר ועז ולפעמים חיוור וקלוש. 'אי אפשר להיות לגמרי בטוח בו' הרהר האיש.
סקר בראשו עוד אפשרויות. 'אולי החושך דווקא' חלפה מחשבה במוחו. מתמיד אהב את המסתורין שבחשיכה. כמו מעטה סמיך הייתה יורדת מן ההרים הרחוקים ועוטפת את האדמה, הבתים, העצים והנוף, את האנשים ובעלי החיים. רבים פחדו ממנה ונמלטו אל בתיהם המוארים. הוא חיבב אותה עד למאוד ולכן שקל לבקש את ידידותה.
בסמטה קטנה ושקטה ניהל דו שיח עם החושך. סיפר לו על בדידותו ועל השעמום המלווה אותו, על רצונו לרכוש לו חברים של ממש ועל האפשרויות שבחן עד כה.
"אינני מתיידד עם איש" ענה החושך להפתעתו. "ידידים אוהבים לראות איש את רעהו, להתבונן זה לזה בעיניים, לחייך קלות ולקרוץ בשובבות. כל אלה אינם אפשריים בחברתי. אני מכסה על הכל כמו מסך שחור ועלטה גמורה באה בעקבותיי".
הלך האיש הבודד לחפש לו חברים אחרים.
ראה את הים המשתכשך עם גליו, כאילו נהנה להשתעשע איתם. 'יפה' חשב האיש 'הנה לך מישהו היודע להעסיק את עצמו. אולי אציע לו את ידידותי'. חלץ את נעליו והלך יחף לאורך החוף. החול הרך ליטף את כפות רגליו והמים הקרירים ציננו אותן. מרחוק ראה את רעמותיהם הלבנות של הגלים הגבוהים ששייכים ללב הים. גם הים התבונן בו ושתק.
משנמשכה השתיקה זמן רב פתח דווקא הים בשיחה: "אתה נראה לי כמישהו שמשתוקק לומר לי דבר מה".
האיש היה המום. 'הים הכביר, הגדול, המשיט אוניות, המרשה לילדים ומבוגרים לשחות בו, הסוער ומטביע ספינות ואנשים, הוא עצמו מדבר אלי' תהה האיש.
"צדקת. יש לי מה לומר לך. אני בחיפוש אחר חברים טובים. האם תסכים להיות לי לידיד?".
הים המשיך במלאכת שילוח הגלים, שיחק מעט עם הרוח הקלה המנשבת מעליו, ולא אמר מאומה.
לא ידע האיש אם מתקשה הים לענות על משאלתו, או שמא אינו רוצה להשיב לו. המתין עוד שעה ארוכה – ולשווא. נשא האיש את רגליו ולעצמו מלמל 'אולי טוב שכך נגמרה לה הפרשה עם הים. מי שאינו משיב לי בטרם היותו ידידי, אני מוחל לו, אבל לחבר אמיתי לא הייתי סולח. לכן אולי מוטב כך'.
המשיך האיש בנדודיו. בינתיים כבר קרבה השמש אל האופק. שמיים אדומים נפרשו מעל המערב ורוחות קלילות עלעלו את שאריות העלים והאשפה שבקרנות הרחובות.
פס כסוף החל מסתמן בקצה הרקיע ועד מהרה עלה וזרח ירח עגול ומחייך. אלומות האור שלו, למרות קלישותן, האירו במקצת פינות נסתרות ושזרו חבלי זוהר דקים על פני המים.
'כיצד זה לא חשבתי על הירח' אמר האיש הבודד לעצמו בקול. 'הריהו מעניין ומרתק מאין כמותו. מלא סודות כרימון. משקיף מלמעלה על כל התרחשויות הלילה, מציץ בחלונות הבתים ומעיף עין בזוגות האוהבים. ממנו אוכל ללמוד לא מעט וגם להתענג על חברתו.
חיש קל פנה לירח ואמר: "שלום לך ירח נחמד. היום פניך טובים וגזרתך עגולה ומלאה. אולי תסכים להיות לי לחבר. אני הולך ושב וטרם מצאתי ידיד אמיתי".
לפתע כיסו עננים את פני הירח והוא נעלם מאחוריהם כאילו החליט להתחבא. גם הרוח הקלילה גברה פתאום, ואפילו אם היה הירח משיב משהו, הייתה הרוח נושאת את דבריו הרחק מאוזניו של האיש.
הבין האיש הבודד שגם מן הירח לא תבוא ישועתו, ונעצב מאד אל לבו.
שב לביתו עייף ויגע מן החיפושים ובטרם הספיק להתפשט נעצמו עיניו ונרדם על המיטה.
חלום מוזר פקד אותו. כמו בהצגה מרתקת הופיעו תמונות של אירועים מעברו. ראה בגעגועים את ילדותו ואת ימי עלומיו, את שעשועיו ומעשי הקונדס שעשה עם חבריו, את הצחוק והשמחה שליוו אותו בדרכו.
ללא התראה מוקדמת עומעמו האורות וזרקור הטיל אלומה גדולה על דיוקנו היום. ראה את עצמו כמו בתמונת ראי: איש עצוב מבט, הולך כפוף במקצת, מבלה את ימיו ולילותיו בחדרו, ממתין למשהו שישנה את חייו.
בעודו נתון בהרהוריו הופיעה פתאום ברקע הבמה כתובת גדולה: "חברים אינם באים. הולכים אליהם. ידידים אינם דבר מובן מאליו. עובדים קשה כדי להשיגם. את אלה ואלה לא שוכחים. צריך לטפח את החברות כמו גן פרחים עדין. לעדור ולנכש, להשקות ולגרף, לסלק עלים יבשים וללטף ניצנים טריים. רק אז נהנים מן התפרחות המרהיבות ונושמים את הניחוח הטרי והמענג."
מצא עצמו ניעור משנתו וחלומו מתפוגג. חשב על כל אשר אירע ויצא לדרכו, לתור אחרי
חבריו שמאז ולשזור מחדש את חוטי רעותו איתם.