למרות המורדות והעליות שעוברות על ענף ההיי טק, עדיין עובדים בתעשייה זו נהנים ממשכורות ורמת חיים גבוהות. כשבני זוג היטקיסטי שכזה מחליטים על גירושין, , תנאים אלה עלולים להיות בעוכריהם, שכן בנוסף לחלוקת הרכוש נדרשים מתגרשי ההיטק הטריים להתמודד עם הדרישה של בן/בת-הזוג לקבל חלק מנכסי הקריירה שצברו במהלך עבודתם, ולעיתים אפילו את המוניטין שלהם.
"נכסי הקריירה", הם נכסים אישיים הטבועים באדם. להבדיל מנכסים אחרים שצוברים בני הזוג, אין זו שותפות הצריכה פירוק. ודוק: מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק.
עוד על הכותבת: אירית רייכמן
בהתאם להלכה המשפטית, לבן/בת הזוג מגיעות מחצית מהזכויות שצברו בתקופת הנישואים, ובכלל זה גם מהאופציות ו/או המניות המוענקות לאנשי היי-טק רבים, כחלק מהסכם עבודתם.
מקובל כיום לבצע את חלוקתם של נכסי הקריירה במטרה להקטין את חוסר השוויון שנוצר בין הצדדים, ולתת לבן-הזוג שדאג לתפעל את משק-הבית אפשרות להגיע לכושר השתכרות זהה לזה של בן-הזוג המפרנס. במקרים רבים האישה היא העובדת בחצי משרה, מתפעלת את הבית ומגדלת את הילדים, בעוד הבעל מפתח לעצמו קריירה.
למאמרים נוספים של הכותבת: אירית רייכמן
בתי המשפט מודעים כיום לבעיה שכרוכה בחלוקה בה האישה מקדישה חלק ניכר מזמנה לגידול הילדים, ונותרת למעשה מאחור מבחינת קידום הקריירה שלה.
לפיכך, אנו עדים ליותר ויותר פסיקות הקובעות כי יינתן תשלום כספי לאישה כשנוצר פער משמעותי בין כושר השתכרותה לכושר ההשתכרות של הבעל – שמורכב כאמור, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים, ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי, וכן מרכיב הוויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד..
נכסי קריירה יחולקו בין בני-זוג במצב בו נוצר פער ממשי וברור ביניהם מבחינת כושר ההשתכרות, שנובע מכך שאחד מבני-הזוג ויתר ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להגדיל ולטפח את כושר השתכרותו.
יש להדגיש כי צורת ותנאי התשלום של "נכסי הקריירה" במקרה של גירושין, משתנה ממקרה למשנהו ותלויה בנסיבותיו. כמו לכל דבר, ישנם יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן.
כשמדובר בפער ניכר בין בני זוג , הנוצר כתוצאה מכך שצד אחד צבר נכסי קריירה ואילו הצד השני היה אמון על הבית פנימה, ראוי לחול הכלל של תשלום חד פעמי. בפסק דין שנתן בשנת 2004, סבר בית המשפט העליון כי ככל שהדבר אפשרי, יש להעדיף את שיטת התשלום החד-פעמי – וזאת מן הטעם המרכזי שהוא מקל על הפירוד, על ידי כך שהוא מאפשר הימנעות משימור הקשר הכלכלי בין בני הזוג, במידה ואינם רוצים מכך. בנוסף, התשלום החד פעמי מאפשר לבן הזוג המקבל אותו וודאות כלכלית ותכנון לטווח הארוך.
המאמר התפרסם לראשונה באתר של עו"ד אירית רייכמן