הסיבה החמישית והשביעית [סיבות הסתירות ]

          [פסוקים על שינוי טבע בדברי נביאים]
וכבר נאמרו מהם גם בדברי זולתו.
אמר ירמיה בתיאור חורבן ירושלם בעוונות אבותינו, ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו וגו' 76.
ואמר יחזקאל בתיאור אובדן ממלכת מצרים והשמדת פרעה על ידי נבוכדנצר, אמר, וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את כוכביהם, שמש בענן אכסנו וירח לא יאיר אורו, כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חושך על ארצך נאם אד' ה' 77.
ואמר יואל בן פתואל בארבה העצום אשר בא בימיו, אמר, לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם 78.
ואמר עמוס בתיאור חורבן שומרון, אמר, והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור והפכתי חגיכם וגו' 79.
ואמר מיכהבאובדן שומרון כמנהג מאמרי ההטפה 80 המפורסמים הידועים, כי הנה ה' יוצא ממקומו וירד ודרך על במותי ארץ ונמסו ההרים וגו' 81.
ואמר חגי בחורבן מלכות פרס ומדי, ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה והרעשתי את כל הגוים 82. ובהצות 83 יואב את ארם 84 כאשר בא לתואר היאך הייתה חולשת [רכט] האומה ודלותה מלפני כן, ושהם היו נכבשים נגפים, ונתפלל לניצחונם 85 עתה ואמר, הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה 86.
ואמר עוד בעניין שאנו לא נירא כאשר יאבדו העמים ויכלו בהיותנו בוטחים בניצחונו יתעלה לא על מלחמתנו וכוחנו, כמו שאמר עם נושע בה' 87, אמר על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים 88.
ואמר בתיאור טביעת המצרים, ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות, קול רעמך בגלגל וגו' רגזה ותרעש הארץ 89. הבנהרים חרה ה' וגו' עלה עשן באפו וגו' 90.
וכן בשירת דבורה, ארץ רעשה וגוי 91.

ונאמר מזה הרבה, וכל מה שלא הזכרנו מהם השווהו 92 למה שהזכרתי.

אבל מה שאמר יואל ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן, השמש יהפוך לחושך והירח לדם, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה וגו 93, היותר נראה לדעתי שהוא מתואר אובדן סנחריב על ירושלם, ואם אינך רוצה בכך, יהיה תאור אובדן גוג 94 על ירושלם בימי המלך המשיח, על אף שלא הזכיר בפרשה זו אלא ריבוי ההרג ושריפת האש ולקיון 95 שני המאורות.

ושמא תאמר היאך יקרא יום ה' הגדול והנורא יום אובדן סנחריב לפי ביאורנו?
תדע כי כל יום יהא בו ניצחון גדול או צרה גדולה הרי הוא נקרא יום ה' הגדול והנורא, כבר אמר יואל כיוצא בזה על יום בוא אותו הארבה עליהם, כי גדול יום ה' ונורא מאוד ומי יכילנו 96.

והעניין אשר אנו סובבים סביבו כבר נתבאר, והוא שהפסד העולם הזה ושינויו מכפי שהוא 97, או שינוי דבר מטבעו והתמדתו כפי אותו השינוי הוא דבר שלא נאמר לנו בו לשון נביא, וגם לא דברי חכמים.

כי אמרם שתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב 98 אינו העדר המציאות כליל, לאומרו וחד חרוב, הורה על קיום הזמן 99, ועוד שזה דברי יחיד, והוא באופן מסוים 1.
ומה שתמצא לכל החכמים תמיד, והוא יסוד שלומד בו כל אחד מחכמי משנה וחכמי תלמוד, הוא אמרו אין כל חדש תחת השמש 2, ושאין שם חידוש כלל ולא בשום סיבה. ואף מי שפירש שמים חדשים וארץ חדשה כפי שמדמים בו 3, אמר אף שמים וארץ שעתידין להבראות כבר הן ברויין ועומדין שנאמר עומדין לפני, יעמדו לא נאמר אלא עומדים 4, ולמד באומרו אין כל חדש תחת השמש.

ואל תדמה שזה סותר למה שבארתך, אלא אפשר שכוונתו שאותם המצבים המובטחים, הטבע המחייב אותן אז, מששת ימי בראשית הוא ברוא, וזה נכון, אבל אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו ויתמיד כפי אותו השינוי מתוך זהירות בניסים 5, כי אף על פי שנהפך המטה לנחש, ונהפכו המים דם, והיד הטהורה הנכבדה לבנה 6 ללא סיבה טבעית המחייבת זאת, הרי הדברים הללו ודומיהם לא התמידו ולא נעשה טבע אחר, אלא כמו ונאמרו ז"ל עולם כמנהגו הולך 7.

זו היא השקפתי והיא הדעה הראויה לסברה.

[דברי חכמים על שינוי סדרי טבע]
ואף על פי שחכמים ז"ל כבר אמרו בניסים דברים תמוהים מאוד, תמצאהו [רל] מפורש בבראשית רבה8 ובמדרש קוהלת, ואותו העניין הוא שהם סוברים כי הניסים הם גם ממה שבטבע מבחינה מסוימת.

והוא, שהם אמרו כי כאשר ברא ה' את המציאות הזו וטבעה כפי הטבעים הללו שת באותם הטבעים שיתחדש בהם כל מה שנתחדש מן הניסים בזמן חידושם 10, ומופתי הנביא אם הודיעו ה' את הזמן אשר יקרא בו למה שיקרא 11 ואז יופעל אותו הדבר כפי שניתן בטבעו מעיקרו כאשר הוטבע.
וזה אם הוא כפי שאתה רואה הרי הוא מורה על גדולת האומר, ושהוקשה לו קושי רב שישתנה טבע אחר מעשה בראשית, או שיהא רצון אחר אחרי שהונח כך, וכאילו סבור הוא דרך משל, שניתן בטבע המים שיהא רצוף וזורם מלמעלה למטה תמיד, זולתי באותו הזמן אשר בו טבעו המצריים, ואותו המים דווקא שייחלק, וכבר העירותיך על מגמת הלשון הזה, ושכל זה בריחה מהתחדשות דבר 12.
שם נאמר:
אמר רבי יונתן: תנאים התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא היא וישב הים לפנות בקר לאיתנו 13, אמר ר' ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקב"ה, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא היא אני ידי נטו שמים וכל צבאם צוויתי 14, צוויתי את הים שיקרע, את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה15, את האריות שלא יזיקו לדניאל 16, את הדג שיקיא את יונה 17, והוא הדין בכל השאר.

[סיכום: העולם מחודש, ויתכן שיכון לעולם]
הנה נתבאר לך הדבר וסוכמה השיטה, והיא שאנו מסכימים עם אריסטו בחצי השקפתו 18, וסבורים אנו כי המציאות הזו היא נצחית לעד כפי הטבע הזה אשר רצהו יתעלה, לא ישתנה ממנו מאומה כלל זולתו בפרטים על דרך המופת, ואף על פי שיש בידו יתעלה היכולת לשנותו כולו, או להעדירו, או להעדיר איזה טבע שירצה מטבעיו 19.

אבל הייתה לו ראשית, 20 ולא היה שם דבר מצוי כלל זולתי ה', וחכמתו חייבה שימציא את הבריאה בעת שהמציאה ושלא יעדר מה שהמציא, ולא ישתנה בו טבע, זולתי במה שירצה מן הפרטים ממה שכבר ידענו, וממה שלא נדע ממה שיהיה לעתיד, זוהי השקפתנו ויסוד תורתנו.

ואריסטו סבור כי כשם שהוא נצחי לא יפסד כך הוא קדמון ולא נתהווה, וכבר אמרנו ובארנו כי זה לא יתכן אלא כפי הנחת החיוב, ושיש בחיוב מן ההעזה כלפי ה' מה שכבר ביארנו 21.

[הערות על מקראות שנאמרו במעשה בראשית]
והואיל והגיעו הדברים עד כאן, נביא פרק נזכיר גם בו מקצת הערות על מקראות שנאמרו במעשה בראשית, כי המטרה העיקרית במאמר זה אינה אלא לבאר מה שאפשר לבאר ממעשה בראשית ומעשה מרכבה, אחר שנקדים שתי הקדמות כלליות.

האחת הקדמה זו, והיא, שכל מה שנזכר בתורה במעשה בראשית אין כולו כפשוטו כפי שמדמה בו ההמון, כי אילו היה הדבר כך לא חסו עליו אנשי המדע ולא השתדלו חכמים להעלימו, ומנעו מלדבר בו ברבים 22, לפי שאותם הפשטים מביאים או להפסד דמיון גדול והתדרדרות להשקפות רעות ביחס לה', או לכחש מוחלט וכפירה ביסודות התורה 23.

ולכן הנכון להימנע מלבארם כפי העולה בדמיון תוך ריקנות מן המדעים, [רלא] ולא כמו שעושים הדרשנים והמפרשים המסכנים 24 שהם מדמים כי ידיעת פירוש המילים היא חכמה, וריבוי הדברים ואריכותם היא לדעתם תוספת שלמות. אבל הבנתם 25 בדעה נכונה אחרי ההשתלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים הרי הוא חובה.
אלא שכל מי שידע מזה מאומה, אין ראוי לו לפרסמו כמו שביארתי כמה פעמים בפירושי למשנה 26. ובפירוש אמרו 27, מתחילת הספר ועד כאן כבוד אלוהים הסתר דבר 28, ואמרו כן בסוף מה שנזכר ביום השישי, והנה נתבאר מה שאמרנו.

אבל כיון שהצו האלוהי מחייב בהחלט לכל מי שהשיג שלמות מסוימת שיאצילנה על זולתו כמו שנבאר בפרקים שיבואו בנבואה29, לפיכך כל חכם שזכה להבנת דבר מן הסודות הללו בין מעיונו או ממנחה שהנחהו 30 לכך, מוכרח הוא לומר משהוא, ומנוע הוא מלומר בפירוש אלא ברמז. והנה באו מאותם הרמזים וההערות וההנחיות הרבה בדברי החכמים ז"ל, ורק ליחידים מהם, אלא שהם מעורבים בדברי אחרים 31 ובדברים אחרים.
ולפיכך תמצאני תמיד בסתרים הללו אזכיר את האמרה האחת שהיא יסוד הדבר, ואניח כל השאר למי שראוי להניחו לו 32

ההקדמה השניה, שהנביאים, כפי שאמרנו, מדברים 33 בשמות המשותפים ובשמות שאין המטרה בהם מה שהם מורים עלי במונחם הראשון, אלא נזכר אותו השם בגלל גזרה מסוימת, כמו מקל שקד - ללמוד ממנו על שוקד אני וגו' 34 כמו שנבאר בפרקי הנבואה 35, ולפי עניין זה נאמר במרכבה חשמל 36 כמו שבארו 37, וכן רגל עגל 38, ונחשת קלל 39, וכן מאמר זכריה וההרים הרי נחושת 40, וזולת אלה ממה שנאמר.

ואחר שתי הקדמות הללו אביא הפרק אשר הבטחתי בו.

[מפסוקי המקרא אפשר גם להניח קדמות]
דע, שאין בריחתנו מלסבור 1 קדמות העולם מחמת הכתוב אשר נאמר בתורה 2 שהעולם מחודש, לפי שאין הכתובים המורים על חידוש העולם, יותר מן הכתובים המורים על היות [ריט] האלוה גוף.

וגם אין דרכי הביאור נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו בעניין חידוש העולם. אלא יכולים היינו לבאר אותם כדרך שעשינו בשלילת הגשמות, ויתכן שזה היה יותר קל בהרבה, והייתה לנו יכולת רבה לבאר אותם הכתובים ונקיים קדמות העולם, כדרך שביארנו הכתובים 3 ושללנו היותו יתעלה גוף.

[הסיבות להעדפת אמונת החידוש]
ואשר הביא אותנו שלא נעשה כן ולא נסבור כן 4 הם שתי סיבות:

האחת כי זה שאין האלוה גוף - הוכח 5, וחובה בהחלט לבאר כל מה שפשטו נגד ההוכחה ויוודע שיש לו ביאור בהחלט 6.
וקדמות העולם לא הוכחה 7, ולכן אין ראוי לדחות את הכתובים ולבארם למען הכרעת השקפה אשר אפשר להכריע הפכה בסוגי הכרעה רבים. זוהי סיבה אחת.

והסיבה השניה כי סברתנו 8 שאין האלוה גוף, אינו סותר לנו מאומה מיסודות התורה, ואינו מכחיש דברי שום נביא, ואין בו אלא מה שמדמים הסכלים שיש בכך נגד הכתוב ואינו נגדו כמו שביארנו 9, אלא הוא כוונת הכתוב.

[אריסטו סותר את כל התורה]
אבל סברת הקדמות כפי האופן הנראה לאריסטו, שהוא על דרך החיוב, ולא ישתנה טבע כלל ואין דבר יוצא ממנהגו 10, הרי זה סותר את התורה מעיקרה, ומכחיש את כל הניסים בהחלט, ומבטל כל התקוות שהבטיחה בהן התורה או הפחידה מהן 11.
אלא אם כן 12 נבאר גם את הניסים כדרך שעשו בעלי הסוד המוסלמים 13, ותהיה התוצאה סוג מן ההזיות 14.

אבל אם יסבור אדם את הקדמות לפי ההשקפה השניה אשר ביארנו, 15 והיא השקפת אפלטון, והיא שגם השמים הווה נפסדות, הרי אין אותה ההשקפה סותרת יסודות הדת ולא ימשך ממנה הכחשת הניסים אלא אפשרותם16, ואפשר לבאר את המקראות לפיה וימצאו לה דמויים 17 רבים בפסוקי התורה וזולתה, שאפשר להתלות בהן ואף ללמוד מהן, אבל אין שום דוחק שיביא אותנו לכך, אלא אילו הוכחה אותה ההשקפה, אבל כיון שלא הוכחה, לא השקפה זו 18 נטה אליה, ולא לאותה ההשקפה האחרת19 נפנה כלל, אלא ניקח 20 את המקראות כפשוטם, ונאמר כי התורה הודיעה לנו דבר אשר לא יגיע כוחנו להשגתו 21, והניסים מעידים על אמתת דברינו.

ודע כי עם הדעה בחידוש העולם יהיו כל הניסים אפשריים, ותהיה התורה אפשרית, ותיפול כל שאלה שתשאל בעניין זה.
עד שאם ייאמר -
מדוע השרה ה' נבואה על זה ולא השרה על זולתו 22,
ומדוע נתן ה' תורה זו 23 לאומה מיוחדת ולא נתן לזולת,
ומדוע ציווה בזמן זה ולא ציווה לפניו ולא לאחריו 24,
ומדוע [רכ] ציווה מצוות אלה והזהיר על עברות אלה 25,
ומדוע יחד הנביא בניסים אלה האמורים ולא בזולתם,
ומה מטרת ה' בתורה זו,
ומדוע לא נטע את הדברים הללו שציווה בהן ושהזהיר מהן בטבענו, אם היו אלה בכוונתו 26.

תשובת כל השאלות הללו היא לומר, כך רצה, או כך חייבה חכמתו, כשם שהמציא את העולם בעת שרצה בצורה זו, ואין אנו יודעים את רצונו בכך ולא אופן החכמה בייחוד צורותיו וזמנו, כך לא נדע רצונו או הכרעת חכמתו בייחוד כל מה שקדמה השאלה עליו.

ואם יאמר אדם כי העולם נתחייב כך, הרי צריך בהכרח שישאלו כל אותן השאלות, ואין להמלט מהן כי אם בתשובות רעות הכוללות הכחשה וכפירה בכל פשטי התורה, אשר אין בהם ספק אצל מבין שהם כפי אותם הפשטים. ומחמת זאת היא הבריחה מן ההשקפה הזו 27.

ולפיכך כלו ימי החסידים ויכלו במחקר בשאלה זו 28:
כי אילו הוכח החידוש, ואפילו לפי השקפת אפלטון, היה נופל כל מה שהעזו בו הפילוסופים נגדנו.
וכן אילו נתקיימה להם הוכחה על הקדמות29 כפי השקפת אריסטו, הייתה נופלת כל התורה ויעבור הדבר להשקפות אחרות.

הנה ביארתי לך שכל הענק תלוי בחקירה זו דעהו.והנה נתבאר עניין הניסים באופן שונה במה שהבאנו
אבל מה שהתאמת אצלינו אשר אמרנו עליו שלא עלה ביד אדם על דרך זו זולת הנביא, ולא כל נביא אלא הידוע אשר נזכר עליו זה הכח המופלא הוא שאמרנו, כי בהדבק שכלו המתפעל עם השכל הפועל כן יוליד בו מדע מחודש אצל הנביא שלא היה נמצא בו בפעל כי אם בכח, ובעת התדבקות יצא מה שהיה בכח אל פעל וחדש בו חלק, ודמה זה מצד אחד לשנוי הטבע, מפני שהטבע הוא ברוב או כמה שהוא דומה לכל או לרוב, נוסף בו ג"כ מפני שכלו שכל פועל בפעל דומה לחלק הכולל הכל, ובהיות שכל האדם משכיל כל המושכלות שתחתיו כולל את כלם, ואז יתכן לקבל שפע מכח השפע ההוא, יוכל גם הוא לתת צורה חלקיית בחומר חלקיי, בדמות פעל הטבע המתפעל בהויה ובהפסד בצורה חלקיית קצה זמן, ומפני שהטבע הכללי קיים, יאריכו ענייני פעולותיו החלקיות זמן יותר ארך, ממה שהאריך פעל שכל הנביא, שהוא לא יעמד עמו תמיד, ועל כן ראוי ליחס הפעל ההוא המשתנה על פי שכל הנביא אל מי שיהיה סבה ראשונה לשנוי ההוא שהוא השם, ומפני שהנביא לא ישיג את השם אלא מתוך ידיעת השם, כמו שהפילוסוף השלם לא ישיג את השם אלא מתוך מעשיו, יחסנו אנחנו וכל מי שקדם לנו בהסכמה שוה, זה הפעל האישי המשתנה מדרכי הטבע המיני אל שם השם, ואמרנו שבכח השם עשה הנביא מה שעשה, והשם הוא אחד ושמו אחד, וזה דבר שלא יושג בהרגש ולא בדמיון ולא במושכל ראשון, אבל יושכל אחר מופתים רבים מושכלים, ויש לנו טענות רבות ברורות מקובלות ומושכלות, שהיינו יכולים לאמת בם מה שאמרנוהו על דרך ספור, אבל לא נכתב זה החבור על כוונת כן,והנה כתב הרב בסיבת הסתירות
סיבות הסתירות 6 או הניגודים 7 המצוים באחד הספרים או באחד החבורים, היא אחת משבע סיבות.

[שבע סיבות לסתירות בספרים]
הסיבה הראשונה היא, שאותו המחבר אסף דברי כמה אנשים, והם בעלי סברות שונות, והשמיט שם הבעלים ולא ייחס כל דבר לאומרו, אז ימצאו באותו החבור סתירות או ניגודים, מפני שאחד משני הדברים דעתו של אדם מסוים והדבר השני דעת אדם אחר 8.

והסיבה השנית מפני שבעל אותו הספר הייתה לו סברא מסוימת וחזר בו ממנה, ונכתבו דבריו הראשונים והשניים 9.

והסיבה השלישית מפני שאין כל אותם הדברים כפשטן, אלא מקצתן כפשטן ומקצתן משל, ויש לו תוך. או שהיו שני הדברים אשר פשטיהן נגדיים משלים, וכאשר מבינים אותם כפשטן יהיו סותרים או נגדיים 10.

והסיבה הרביעית שיש בהם תנאי מסוים שלא נתבאר בהם במקומם מחמת צורך כל שהוא, 11 או שהיו שני הנושאים שונים, והאחד מהן לא נתבאר במקומו 12, ואז תיראה בהם סתירה ואין שם סתירה.

והסיבה החמישית הצורך ללמד ולהבין 13, כגון שהיה שם עניין מסוים עמוק וקשה להבינו, והוזקק להזכירו או להביאו כהקדמה בביאור עניין אשר קל להבינו שראוי להקדימו [יג] בלימוד לפני אותו הראשון, לפי שמתחילים תמיד בקל יותר. ויצטרך המלמד לנהוג בקלישות בהסברת אותו העניין הראשון באיזה אופן שיהיה ובעיון קלוש, ולא יעסוק בדקדוק אמיתתו, אלא יניחהו לפי תפישת השומע, עד שיסביר מה שהוא רוצה שיבינו עתה, ואחר כך ידייק באותו העניין העמוק ויבאר אמונתו במקום הראוי לו 14.

הסיבה השישית עומק הסתירה, שאינה נראית אלא לאחר הקדמות מרובות, וכל דבר שצריך לגילויו הקדמות מרובות הרי הוא יותר נעלם. וייעלם הדבר מן המחבר, ויחשוב שאין סתירה בין שני הדברים הראשונים. וכאשר מעיינים בכל דבר מהם, ומצרפים לו הקדמה נכונה, והוסקה המסקנה החיובית, וכך נעשה בכל מסקנה, מצרפים אליה הקדמה נכונה ותוסק מכך מסקנתה, יסתיים הדבר לאחר מספר היקשים 15 אל הסתירה שבין שתי התוצאות הסופיות או הניגודים. וכדומה לזה הוא הנעלם מן החכמים המחברים 16.
אבל אם תהיינה הסתירות גלויות בשני הדברים הראשונים, אלא שהוא שכח את הראשונה בשעה שכתב את השניה במקום אחר בחבורו - הרי זו מגרעת גדולה מאוד, ואין להביא את זה בחשבון מי שצריך להתחשב בדבריו 17.

והסיבה השביעית הכרת הדברים בעניינים עמוקים מאוד, שצריך להסתיר מקצת ענייניהם ולגלות מקצתן. ופעמים גורם הדוחק בדבר מסוים להמשיך את הדברים בו לפי הנחת הקדמה מסוימת, ויגרום הדוחק במקום אחר להמשיך הדברים בו לפי הנחת הקדמה הסותרת לראשונה. וצריך שלא ירגיש ההמון כלל את מקום הסתירה שביניהם 18. ויש שמערים המחבר להסתיר את הדבר בכל אופן.

[והנה הסתירות המצויות במשנה ובבריתות]
והנה הסתירות המצויות במשנה ובבריתות הם לפי הסיבה הראשונה, כפי שתמצאם תמיד אומרים קשיא רישא אסיפא ומשיבים רישא ר' פלוני וסיפא ר' פלוני, וכן תמצאם אומרים ראה רבי דבריו של ר' פלוני בכך וכך וסתם לן כותיה וראה דבריו של ר' פלוני בכך וכך וסתם לן כותיה. והרבה תמצאם אומרים סתמא מני ר' פלוני היא, מתניתין מני ר' פלוני היא, וזה הרבה מלמנות.

[הסתירות המצויות בתלמוד]
אבל הסתירות או השוני המצוים בתלמוד הם כפי הסיבה הראשונה והשניה, כפי שתמצאם תמיד אומרים בכך וכך סבר לה כר' פלוני ובכך וכך סבר לה כר' פלוני וכן אומרים סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא, ואומרים תרי אמוראי אליבא דר' פלוני וכל הסוג הזה הוא ממין הסיבה הראשונה. אבל לפי הסיבה השניה הוא אמרם בפירוש הדר ביה רב מההיא, הדר ביה רבא מההיא, וחוקרים אי זה משני הדברים הוא האחרון, וכך אמרם מהדורא קמא דרב אשי אמר לן כך וכך ומהדורא בתרא אמר לן כך וכך 19.

[הסתירות בספרי הנבואה]
אבל הסתירות או הניגודים הנראים בפשטי הדברים במקצת מקומות בכל ספרי הנבואה, הרי הם לפי הסיבה השלישית והרביעית. ואל [יד] העניין הזה הייתה מטרת כל הקדמה זו.

וכבר ידעת כמה רב אמרם ז"ל: כתוב אחד אומר כך וכתוב אחד אומר כך, ומעמידים נקודת הסתירה, ואחר כך מבארים שהדבר חסר תנאי, או שהנושא שונה. כגון אמרם:
שלמה, לא דייך שדבריך סותרין דברי אביך, אלא שהן סותרין זה את זה וכו' 20.
וזה הרבה 21 בדברי חכמים ז"ל, אלא שעל הרוב מתעניינים הם בדברים נבואיים הקשורים בדינים או במוסר 22, ואנחנו אין מטרתנו אלא להעיר על פסוקים שיש בהם סתירות לפי הפשט בהשקפות ובדעות 23. ויתבאר מזה מעט במקצת פרקי מאמר זה, לפי שגם העניין הזה מסתרי תורה.

אבל אם נמצא בספרי הנביאים סתירות כפי הסיבה השביעית 24, יש בזה מקום עיון וחקירה, וראוי שלא למהר להחליט בכך.

אבל השנוים שיש בספרי הפילוסופים האמיתיים, מהם 25 הם לפי הסיבה החמישית.
אבל הסתירות המצויות ברוב ספרי המחברים והמפרשים זולת מי שהזכרנו, הם לפי הסיבה השישית. וכך ימצא במדרשות ובהגדות סתירות גדולות 26 כפי הסיבה הזו, ולפיכך אומרים אין מקשין בהגדה 27. ומצוי בהם גם סתירות כפי הסיבה השביעית.

אבל מה שימצא במאמר זה מן השנוים, הם כפי הסיבה החמישית והשביעית 28. דע את זה ודייק בו וזכרהו 29 היטב, כדי שלא תהיה נבוך במקצת פרקיו.

ואחרי הקדמות אלו אחל בהבאת השמות אשר צריך להעיר על אמיתת עניינן המכוון בכל מקום כפי העניין, ויהיה זה מפתח להיכנס למקומות אשר ננעלו בפניהם השערים, וכאשר יפתחו אותם השערים ויכנס 30 לאותם המקומות, ינוחו בהם הנפשות, ויתענגו העיניים, וישליו הגופות מעמלם ויגיעם. [טו] ולכך צריך שתובן סתירה זו ממין הסיבה השביעית ,ואם תתבונן היטב ,בעניין חידוש העולם תתבאר לך עניין הסתירה החמישית לשיטה אחת שהיינו מסופקים בה [וכן מצאתי בספר הקדמות ושערים שיש ב' בחי' נס וצע''ג שמא בחי' שלישית קמ''ל] והיינו שיטת המו'נ
[הבדלים בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים]
כבר ביארתי לכלל בני אדם 1 ארבעת ההבדלים אשר נבדלה בהם נבואת משה רבנו מנבואת שאר הנביאים, והבאתי ראיות על כך וביררתיו בפירוש המשנה 2 ובמשנה תורה 3, ואין צורך לחזור עליו, ואינו ממטרת המאמר.

והנני מודיעך שכל דבר שאומר על הנבואה בפרקי מאמר זה, אינו אלא בצורת נבואת שאר הנביאים אשר לפני משה ואשר יבואו אחריו, אבל נבואת משה רבנו לא אעסוק בה 4 בפרקים אלו באף מילה לא בפירוש ולא ברמז, כי שם נביא לדעתי נאמר הוא על משה ועל זולתו בסיפוק 5, וכך גם המצב לדעתי במופתיו ומופתי זולתו, שמופתיו אינן מסוג מופתי שאר הנביאים.

והנה הראיה התורתית על היות נבואתו שונה מכל קודמיו, הוא אמרו וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם 6, הנה השמענו כי השגתו אינה כהשגת האבות אלא יותר גדולה, כל שכן השגת זולתם ממי שקדם.

ועל שהיא שונה מנבואת כל מי שבא אחריו, הוא אמרו על דרך ההודעה, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים 7, הנה ביאר כי השגתו שונה מהשגת כל מי שבא אחריו בישראל שהם ממלכת כהנים וגוי קדוש 8, ובתוכם ה' 9, כל שכן בשאר העמים 10.

ועל ההבדל בין מופתיו באופן כללי למופתי כל נביא באופן כללי, הרי כל המופתים אשר עשאום הנביאים או נעשו להם, ספרו אותם יחידים מבני אדם, כגון מופתי אליהו ואלישע, הנך רואה מלך ישראל מבקש לדעתם 11 ושואל גחזי שיודיעו אותם כמו שאמר: ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע ויהי הוא מספר וגו', ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע 12, וכך מופתי כל נביא פרט למשה רבנו, ולפיכך ביאר בו הכתוב על דרך ההודעה שלא יקום נביא לעולם שיעשה מופתים בפרסום נגד תומכיו ומתנגדיו 13 כפי שעשה משה, והוא אמרו ולא קם נביא עוד וגו' לכל האותות והמופתים וגו' לעיני כל ישראל 14, לפי שקשר כאן וכרך שני העניינים יחד, שלא יקום מי שישיג כהשגתו ולא מי שיעשה כמעשיו.

ואחר כך ביאר כי אותם המופתים היו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו החולקים עליו, והיו גם במעמד כל ישראל הנוהים אחריו לעיני כל ישראל, וזה דבר שלא נמצא לנביא לפניו. וכבר קדמה הודעתו האמתית שלא יהיה לזולתו דבר זה.ולכך אין תפיסת בעל ס' העיקרים על הרמב'ם בי'ג עיקרים תפיסה  והיעב''א http://area.co.il/view.php?siteid=231999