לא לדעת - מה טוב ב*לא* לדעת?

כפי שהתבאר, ידיעת הדבר מאפשרת לאדם להתחבר אל הדבר. כאשר האדם יודע איזה דבר, על ידי זה הוא מתחבר אליו, מכיל אותו, ומרגיש איתו אחדות ואהבה. והשאלה היא, מה טוב בלא לדעת?

והתשובה היא כי חוסר ידיעה, היא שלמות הידיעה. כי ידיעה פירושו הגדרה. כדי לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר אותו בצורה נכונה. וכאשר האדם מבין את כל ההגדרות של הדבר, על ידי זה הוא יודע אותו.

והנה, כל הדברים בשורשם הם אחד. וכל הדברים הם צורות שונות של הדבר שאינו מוגדר. והאין סוף, פירושו חוסר הגדרה. הגדרה = גדר = גבול = סוף. וכל הצמצומים השונים שיש בעולם, הם חלקים שונים של האין סוף.

והיכן שהכל אחד, אין שום הגדרה. כי אחדות פירושו, אין הגדרה ואין גבול. כי ההגדרה של הדבר, מפרידה אותו משאר הדברים. וכאשר הכל אחד אין שום הגדרה, וממילא אין גם שום ידיעה.

ושלמות הידיעה, היא לדעת כל דבר בתוך כל דבר. דהיינו לראות בכל דבר, את כל שאר הדברים, שזהו חיבור ההפכים. וכאשר רואים בכל דבר, את כל שאר הדברים, הרי שלא רואים שום דבר ולא יודעים שום דבר.

ושלמות הידיעה, היא אי הידיעה. כמו שנאמר "תכלית הידיעה, היא שלא נדע". כי שלמות הידיעה, היא כאשר האדם יודע את השורש ואת המהות של הכל, כפי מה שהמהות יודעת את עצמה, שאז בעצם האדם לא יודע דבר, משום ששם הכל אחד.

והפירוש של כל זה ברמה המעשית, הוא שכאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו את זה ששונה ממנו, הרי שזה ביטוי של לא לדעת. כי הידיעה מפרידה את הדברים. וכאשר האדם מקבל את האדם ששונה ממנו, וכאשר האדם מקבל את המציאות כפי מה שהיא, וכאשר האדם מוצא את הטוב שיש ברע, וכאשר האדם מסתכל על כל הדברים בצורה שווה, הרי שכל הדברים האלו, הם ביטויים של לא לדעת.

כי הידיעה מפרידה את הדברים. ומי שלא יודע דבר, אין לו שום שיפוט על העולם. ובכל מצב שבו האדם שופט את הכל לטובה, הרי שזה סוג של לא לדעת, כי האדם כאילו לא מבדיל בין טוב לרע. כי עץ הדעת הוא ההפרדה בין טוב לרע. וכאשר האדם מוצא את הטוב שברע, הוא כאילו לא יודע להבדיל בין טוב לרע. אבל השורש של זה, הוא הדעת השלמה, שהוא ידיעת השורש, ששם אין הפרדה בין טוב לרע וכולי.

ונסכם: לא לדעת, היא האפשרות של האדם להכיל בתוכו את ההפכים ואת הדברים ששונים ממנו ושונים מרצונו. וכאשר קורה לאדם דבר נגד רצונו, והוא מקבל את זה באהבה, זה כאילו שהוא בוחר לא לדעת שהוא רצה שיקרה אחרת. ובכל פעם שהאדם סולח ומקבל את זה ששונה ממנו, הרי שזה הביטוי החיובי של אי הידיעה.

תוספת: ולעניין של לא לדעת, יש עוד משמעות נוספת. והיא, שאילו ידע האדם את הכל כל הזמן, הרי שהוא לא היה יכול להתקיים כלל. כי האדם יודע דברים שונים, אבל הוא יודע אותם בעוצמה אחרת. ואינה דומה ידיעת האדם את עצמו, לידיעת האדם את זה שהשמש זורחת בבוקר. ולכל ידיעה יש עוצמה אחרת.

ואילו ידע האדם את כל הדברים באותה העוצמה, הרי שהוא לא היה קיים כלל. כי כדי לדעת משהו בשלמות, לשם כך צריך להתחבר אליו בשלמות. וכדי לדעת את כל הדברים בשלמות, לשם כך צריך האדם להיות הדברים עצמם. ואם האדם ידע כל הזמן את הכל בשלמות, הוא לא יהיה קיים כלל.

והמציאות יודעת את עצמה. אבל המציאות מכילה בתוכה גם את אי הידיעה, דהיינו את האפשרות של האדם לא לדעת, דהיינו להיות נפרד מהאחדות של המציאות ולחיות בתוך עולם הנפרדות, שזאת השלמות.

כי לדעת את הכל כל הזמן, זה לא מאפשר לשום דבר להתקיים. כי אילו כל הדברים היו יודעים את כל שאר הדברים כל הזמן, הרי שהכל היה אחד, ולא היה קיים שום דבר. ואי הידיעה, היא זו שמאפשרת לאדם לא לדעת את האחדות, ולהיות נפרד ממנה, לצורך קיום העולם.

המאמר מאת להצליח בכח המחשבה

הכנס לאתר וקרא עוד מאמרים על סליחה, התחברות, שלמות, משמעות ועוד ...