המשפט הטבעי אינו בר שינוי, ואינו שונה בין חברות שונות, הוא אחיד בין כל העמים וכל הזמנים וכל אדם נהנה מקיומם של חוקי הטבע (החוק העליון הגבוה, שהשימוש בו נעשה בו בתבונה, צ'יצ'רו), כלומר האמת והצדק מחייבים את המצאותו של המשפט הטבעי.
המשפט הטבעי סיפק את הצידוק המוסרי לקיומן של מערכות חברתיות ומשפטיות. הטענה הבסיסית הייתה שהמשפט מבוסס על איזשהו ערך עליון שאחד העקרונות המרכזיים בתוכו הוא עקרון התבונה (Reason). התומכים במשפט הטבעי טוענים שהאישור המוסרי למשפט הפוזיטיבי מגיע מערכים עליוניים של המשפט הטבעי. במילים אחרות, הגשר שמקשר בין ה"יש" ל"צריך להיות" הוא המשפט הטבעי. הסבר שהמשפט הטבעי נותן זה שאם צריך לעשות מעשה X והמעשה הוא מעשה שצריך לעשותו מכוח חוקי טבע אז האדם צריך לעשות את מעשה X מבחינה מוסרית. גישות מסורתיות או יותר קונסרבטיביות לממשל ולפוליטיקה כמו בארה"ב או אירלנד אוסרות או מנסות לאסור או מגבילות הפלות, נישואים של זוגות חד מיניים - כי זה עומד בניגוד לחוקי הטבע לעשות כן.
דרך נוספת לראות את העניין הזה היא בדרך טלאולוגית (תורת התבונה). לפי הנחה טלאולוגית, שאותה טענו גם אפלטון וממשיכי דרכו, בתהליכים שבטבע יש תכלית, יש סוף ידוע. גם לאדם יש תכלית וסוף ידוע. הוא יגשים את התכלית שלו תוך שימוש בתבונה ומחשבה. בתהליך הזה של השימוש בתבונה ובמחשבה, האדם ינסה להגיע אל הטוב המושלם. אותו טוב, למשל, הוא מקום עבודה, השכלה גבוהה ועוד. הגישה הטלאולוגית רואה באדם כיישות המכירה ביעדים מסוימים ומסבירה את טבע האדם.
השאלה שעולה היא- האם שופט חייב למלא את החוק כלשונו גם כאשר חוק אינו מוצדק (מבחינה מוסרית)? (זה אפשרי במשטרים מסויימים למשל בנושא איכות הסביבה).
ההתפתחות ההיסטורית של המשפט הטבעי:
צ'יצ'רו קיבע לראשונה את המשפט הטבעי ואמר שהחוק האמיתי הוא חוק הטבע. גם אקווינס (המאה ה-13) שם את המשפט הטבעי בראש המערכת. אותו משפט טבעי הוא הביטוי לתבונה של חוכמת האל שמסדיר את היקום כולו. התפיסה של אקווינס היא התפיסה הדתית למשפט הטבעי. ולאחר מותו נשאלה השאלה: האם החוק הנצחי מושתת על שכל ותבונה אנושית או האם הכל נובע מרצון האל שאין לו מגבלות? התשובה דאז, הייתה מבוססת על הגישה התאולוגית פילוסופית. המשפט הטבעי מצווה לעשות מה שהאל רוצה שיעשה. החל מסע להעביר את המשפט הטבעי לתחום החילוני יותר.
גרוציוס (פילוסוף הולנדי) טען שהמשפט הטבעי ימשיך להיות קיים גם בהיעדרו של האל. כלומר, מה שנכון ומה שלא נכון - מבוסס לא על ציווי האל כי אם על טבע הדברים. החשיבות בדבריו של גרוציוס היא בעובדה שהוא מזהה את החשיבות של התבונה הטבעית של האדם. הוא ניסה ליצור איזשהו קוד למשפט הבינלאומי הפומבי, וזאת בעקבות מלחמות באירופה, על מנת להסדיר את המצב באירופה. אותו סדר שהוא ניסה להנהיג גרם לטביעתו של המונח: אמנה חברתית (Social Contract) בתוך החוזה החברתי. באמנה החברתית האזרחים שמים את החופש שלהם בידי המדינה ובתמורה המדינה אחראית לשמור על ביטחונם (מעיין חוזה מכללא). לפי האמנה החברתית, אדם לא יכול לוותר על החופש שלו, אלא אם כן הוא הסכים לו. אותה הסכמה היא נ