www.lifecoacher.co.il
תקרת הזכוכית הינה כינוי לאפליה סמויה של קבוצה דמוגרפית, במקרה זה נשים, שקידומה המקצועי נחסם ע"י מחסום בלתי נראה – תקרת זכוכית .
מחסום זה בא לידי ביטוי באופן משמעותי במיעוט נשים המאייש משרות בכירות באופן משמעותי כמעט בכל התחומים.
הסטטיסטיקה על שיעורן של הנשים בסגל האקדמי על פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה מראה שככול שהדרוג גבוה יותר אחוז הנשים הולך ופוחת ופרופסוריות מן
המניין יש פחות מ % 15 מסך הנשים בסגל האקדמי .
ניתן אף להוכיח את הפער בין משכורות גברים ונשים באותו תחום, את הפער ביו קידום נשים וגברים, את ההתייחסות להיעדרות נשים מן העבודה בשל מחלת ילדים לעומת התייחסות המעביד להיעדרות גבר מן העבודה בשל מילואים.
רבות נכתב על הסיבות לכך ואין ספק שקיומה של תקרת הזכוכית מקשה על נשים
להתקדם במקומות העבודה .
אינני רוצה להתמקד באותה תקרת זכוכית חיצונית אלא לשים את הדגש על
תקרת הזכוכית הפנימית .
את המושג תקרת הזכוכית לא הכרתי ולא ידעתי על קיומו, ראיתי את הקשיים שלי בהתארגנות הפרטית שלי .
בתחילת דרכי המקצועית כעובדת סוציאלית, מקצוע נשי ברובו, נהגנו חברותי ואני ללגלג על-כך שעובד סוציאלי מספיק שיהיה גבר על מנת להתקדם במסלול הניהולי, כיום המצב השתנה ונתן לראות יותר ויותר נשים מוכשרות המשמשות בתפקידים ניהוליים בתחומי הרווחה והחינוך, אך עדיין מתוך % 80 של מורות לעומת כ % 20
מורים אחוז המנהלים הינו כ % 47 .
עם כל ההתקדמות של החברה,וההתייחסות לעבודת האישה כאל מקור חשוב לפרנסת המשפחה, היא עדיין נתפסת כמפרנסת שנייה ועבודתה חשובה פחות מעבודת בן הזוג. לא תמיד יש תמיכה ועידוד של בן הזוג והמשפחה בהתפתחותה המקצועית של האישה, במיוחד כשהעבודה תובענית ודורשת השקעה רבה של אנרגיה וזמן. כשרואים בעבודת האישה תוספת של הכנסה ולא דרך לביטוי עצמי הופכות העלויות של סידור ילדים את היציאה לעבודה לבלתי כדאית כלכלית .
כאישה, כמאמנת ומאומנת אני מודעת לקשיים, את רובם חוויתי בעצמי.
למרות שהתייחסתי בעיקר לגורמים החיצוניים הסביבתיים שללא ספק הופכים את היציאה לעבודה למסובכת הרבה יותר ודורשת מאמץ אישי ומשפחתי ניכר כדי לאפשר זאת. הסיבות העיקריות הן פנימיות : תקרות זכוכית פנימיות המקשות על האישה לפרוץ החוצה, אך למרות כל הקשיים,החיצוניים והפנימיים, זאת איננה משימה בלתי אפשרית .
יש נשים שעשו זאת ופרצו לעמדות בכירות בעסקים, במערכות הבנקאיות ועוד. נראה לי שהעסוק הרב בתקרת הזכוכית גורם לנשים להאמין שאין להן סיכוי
לפרוץ אותה,ולכן לא כדאי להתאמץ. במקום לשים דגש על הבלתי אפשרי, ניתן לשים דגש על נשים שהצליחו ופרצו את תקרת הזכוכית, ללמוד מהן כיצד עשו זאת.
אני מאמינה שנשים רבות רוצות בסתר ליבן לפתח קריירה שבה תוכלנה להגשים את עצמן לפרוץ דרך ולהצליח אך הן חוששות מהפגיעה במשפחה ובילדים,
מוותרות מראש ומסתפקות בעבודה חלקית או כזו שאינה דורשת מהן להשקיע מעבר לשעות מקובלות.
אין ספק שהקשיים הם רבים ואמיתיים, הקונפליקט אמהות- קריירה איננו קונפליקט פשוט, אינני נוטה להמעיט בחשיבות האימהות, בנוכחות האם בחיי ילדיה, אך מצד שני נושא הביטוי והמימוש העצמי של האישה בעבודה חשוב אף הוא. הנושא המשמעותי ביותר קשור בזכות הבחירה של האישה, האם הבחירה היא בחירה אמיתית מתוך ערכיה, רצונה ולא מתוך ויתור, השלמה וקבלת המציאות. כל אישה צריכה קודם כל לבדוק עם עצמה מה היא רוצה, להיות אמא במשרה מלאה ולראות באמהות את הקריירה שלה, לבחור בעבודה שבאמצעותה תוכל לבטא את עצמה,או לבחור באחת האפשרויות שביניהן.
השאלה איך מוצאים את הדרך הנכונה לכל אישה בקונפליקט אמהות- קריירה בדרך לביטוי עצמי מקצועי תעסוקתי,היא למצוא איזון ושילוב בין התפקידים. נשים רבות בוחרות בקריירה אינטנסיבית ושואבת ומגלות שהקריירה שואבת אותן לתוכה, הן אינן פנויות לילדיהן חשות רגשי אשמה ופורשות ממקום עבודתן, כדי לאזן הן בוחרות באמהות, וכשהן מגלות שאימהות אינה מספקת הן מחפשות משרה חלקית ומגלות שאינה מאתגרת .
כאם צעירה ידעתי שלא אוכל לעבוד מחוץ לאזור מגורי מעבר לשעות המקובלות
ניצלתי את שנות עבודתי בשרות הציבורי ללמידה,העשרה והתפתחות מקצועית כשאני מכינה את עצמי לשלב הבא . דחיתי את חלומותיי עד אשר ילדי יכלו לדאוג פיזית לעצמם,אז פניתי להגשמת חלומי העצמאי,דרך זו התאימה לי,אך כל אחת צריכה לקבל החלטות המתאימות לה.
באותה תקופה עדיין לא שמעתי על האימון אך האמנתי שאוכל בכוחותיי לפרוץ לי דרך אל עבר העתיד שאליו שאפתי ,לא ידעתי שכל כך קר וקשה שם בחוץ . היום ברור לי שלו הכרתי את האימון, התהליכים שעברתי היו מודעים ומקדמים הרבה יותר .
נראה לי שהדרך להתמודד עם הקשיים שמציבות התקרה החיצונית והתקרות הפנימיות היא דרך אימון אישי וקבוצתי. בתהליך זה תוכל האישה לברר את הקונפליקט של אמהות- קריירה עם עצמה, בירור אמיתי המתייחס קודם כל על מי שהיא, ערכיה שאיפותיה וצרכיה, מה הייתה רוצה להגשים וכיצד תעשה זאת תהיה זו בחינה מעמיקה שתאפשר לאישה לקבל החלטה מודעת קודם כל עם עצמה ואחר כך עם בן זוגה.
שיתוף בן הזוג בהתלבטות בקשיים ובפתרון חשובים מאוד לשמירת הזוגיות והתא המשפחתי בתהליך האימון של האישה . ההחלטה תתקבל מתוך סך כל הנתונים של האישה ומציאות החיים שלה .
האימון מהווה מרחב בטוח בו תוכל האישה להתלבט, לבחון, לבדוק באופן אוטנטי וכן ולבנות לעצמה את מסלול הקריירה. לא מעט נשים מרגישות מתוסכלות ותקועות בשל נסיבות חייהן, תהליך האימון יאפשר להן לבחון את מה שקורה, את הפער בין הרצוי והמצוי והדרך לגשר עליו. מתוך תכנון, חשיבה ושליטה.
אחת הבעיות היא שנשים רבות אינן מאמינות שיש דרך לפרוץ את התקרה. גם אלה החושבות שאימון יוכל לסייע להן להגיע למטרתן, לא מוכנות להשקיע את הכסף הדרוש כדי לפתח את עצמן או לעמוד על רצונן מול בן זוגן שלא תמיד מוכן לקבל
את ההשקעה הכרוכה בכך לעיתים זה נראה להן כמותרות במיוחד כשישנן הוצאות גבוהות בתחומים אחרים ונושא התפתחות האישה אינו בסדר עדיפות גבוה.
ארגוני נשים ומחלקות רווחה עוסקים שנים רבות בתוכניות של העצמה לנשים, המקדמות את הנשים אך אין די בכך. יש להעלות את הרף, לבנות תוכניות אימון, אישיות וקבוצתיות, שדרכן תוכלנה הנשים לבחור בחירות אמיתיות.
נראה לי שהאימון שבמהותו מתייחס אל העתיד והאפשרויות הגלומות בו,אינו רואה את האילוצים הסביבתיים כחסם,הוא הדרך להתמודד עם המציאות ויסייע לפרוץ את תקרות הזכוכית החיצונית והפנימית.על מנת לחיות חיים מלאים ומוגשמים : האמרה " בלב הקושי טמונה ההזדמנות " (אלברט איינשטיין)
היא ההתייחסות לקשיים כמאתגרים ולא כחוסמים .