|
ארס הפרי האסור מתפשט בגופם של אדם וחוה כחומר מתסיס והשניים, טורפים מיוחמים שאינם יודעים שובע, מתהוללים כשדים פרועים עד אובדן חושים. לאחר מכן שוקע הזוג בתרדמה כבדה ורק כשהוא מתעורר מעלפונו ופוקח עיניו, אוחזת בו בושה על מעשיו.
למאמר המלא...
|
|
שם העיר תפסח נקרא פעמיים במקרא. בפעם הראשונה מופיעה העיר כסמל לשגשוג ושלום וממחישה את נצחון ערכי הבריאה על התוהו - שלמה הרחיב את תחומי ממלכתו השלווה מתפסח ועד עזה (מלכים א, ה:ד-ה). בפעם השנייה, להפך, מופיעה העיר כסמל לחורבן וכהמחשה קיצונית במיוחד להשתלטות תאוות רצח וענישה - מנחם בן גדי הרס את תפסח וסביבותיה, הרג את כל תושביה וביקע את בטן כל נשותיה ההרות כנקמה על כך שהעיר לא פתחה לו את שעריה (מלכים ב, טו:טז). שלמה ומנחם הלכו בכיוונים הפוכים. מעשיו של זה האחרון מנוגדים בתכלית הניגוד למסר הבריאה שעניינה מעבר מאכזריות ורוע לחסד וטוב.
למאמר המלא...
|
|
שלושה אותות יינתנו לשאול בחזרו לביתו בגבעה. שלושת האותות בדרך חזרה מקבילים לשלושה אירועים שאירעו לו בדרך ההלוך. שלושת האתות מקשרים את שאול לא רק אל שמואל, אביו הרוחני, אלא גם אל אבות האומה, שופטיה ומצביאיה, ובמיוחד אל בחיר האבות, יעקב, אשר קווי דמיון ושוני מרובים נמתחים בינו לבין המלך המיועד.
למאמר המלא...
|
|
דומה ששאול מוצב על הדרך שסלל אבי האומה, יעקב, שיצא מנצח מליל קרב אל שחר של פיוס, אומנם חבול בגופו אך שלם ברוחו. זאת, כדי להמשיכה, לפתחה ולשכללה, להעלותה לשיאים חדשים. המאמר מוקדש לחוט המקשר בין יעקב ושאול .
למאמר המלא...
|
|
הפועל אָבַל - נבל, כמל ונפל, מצויד במשמעות נוספת, הופכית - רטוב מטל של דשא ירוק, ובהרחבת משמעות, כר הדשא הרענן הוא עצמו.
למאמר המלא...
|
|
רוחו של אלוהים מונגדת לחושך על פני תהום. נחש החושך שחוח, רוח אלוהים המזהירה מרחפת מעל. אלוהים הכריע את הים, מחץ את רהב, דיכא את נחש הבריח. ברוחו התבהרו השמים. רהב, המתרהב, בשיכול אותיות, בהר, המתבהר. מכאן אנחנו למדים שהתרהבות מזוהה עם חשיכה. כוחות החושך הם אלה המורדים באלוהים. אך המרד דוכא. רוחו של אלוהים הפכה את החשוך והמתרהב לבהיר ולמזהיר.
למאמר המלא...
|
|
סעודת הזבח בספר שמואל מתחברת לסעודת הזבח בלילה שלפני היציאה ממצרים כמו להראות את הדמיון שבין שני האירועים אשר מציינים תקווה לתחייה מחודשת, על פי דגם העל של אם כל ההתחלות, בריאת העולם.
למאמר המלא...
|
|
כל אחד ואחד מהיוצאים מעבדות לגאולה, מטומאת מצרים לטהרת ציון, נושא על שכמו את סמל התוהו שהפך לבריאה. החמץ המותסס בשמריו הוא גלגולם המוצק של מי התוהו המבעבעים, התופחים, המתפשטים, האלימים (חמץ/חמס) - נחלי בליעל בעוד שהמצה הרדודה היא גילומם של המים הרגועים, העורגים לבוראם, המצומצמים (מצה/צמק) - פלג אלוהים.
למאמר המלא...
|
|
לאחרונה יצא לאור ספר שירים, הנקרא "מחוף אל חוף", מאת רלי דיבנר, בהוצאת עקד. על העטיפה האחורית מוסבר כי המשוררת יושבת בארה"ב זה שנים, אך יסודות קיומה נעוצים בארץ והמתיחות שבין שתי ההוויות אינה מרפה ממנה.
בין החופים נפרטים צלילים אציליים, מאופקים ומדוייקים, חפים מכל צעקנות, הצטעצעות או רהב. מוזיקה חרישית זו מרמזת הן על אירועים משמעותיים ולפעמים אף דרמטיים והן על סתם ימי חול. במאמר זה אביא קריאה אישית שלי של אחד השירים אשר הרשים אותי באופן מיוחד.
למאמר המלא...
|
|
מן הכתוב בתחילת ספר בראשית ניתן להסיק שהמים הקדמונים היו קיימים על פני היקום ומתחתיו מאז ומעולם. עם זאת, בנאום אלוהים מן הסערה, בספר איוב, מצוי תיאור מפתיע הנוגע, כמדומה, בזמנים קדומים יותר ומספר על פריצתו של הים הקדמוני מבטן האדמה. כתינוק ענקים חייתי, תוקפן ופרוע, כגור תנינים רב און, מגיח הים מקרביה ומבקש להטביע את העולם, לבלעו, להחריבו עד שנכלא בחומות בצורות.
:
למאמר המלא...
|