|
השנה, זמן פרשת השבוע, פרשיות אחרי-קדושים, הוא עת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות. מועד שיש בו הֶזְמֵן לדיון במושג קדוש וקדושה.
בשבוע העצמאות וודאי נשמע את הצירופים "קדושת הארץ", "קדושת הנופלים" ו"קדושת העם" יותר מפעם אחת. ואכן, קדוש וקדושה הם מלים שמצויות בדיונים בהקשר למטרות ולאובייקטים שונים.
מהי קדושה?
נפתח בעיון קל בהבנת המושג קדוש.
למאמר המלא...
|
|
שרידי פריחת החורף עדיין צבעו את העולם, וחום הקיץ המחריב לא פשה לייבש את כל הירוק, את כולם.
אני ניתרתי בזהירות, הלוך ושוב, אבל גם הסתתרתי היטב מאחורי גבעול פרח ומתחת לשיח. לא העזתי להתבלט, אולי זו טעות, חשבתי, אולי שוב ילכדוני? צריך להיזהר מאוד [2].
נותרתי לבד, עצובה ובודדה. חברתי כבר לא הייתה אתי, גם לא עם אף אחד אחר. היינו שתיים ממש טהורות, כך אמרו עלינו. למען האמת, איני מבינה מה זאת אומרת. אבל זה כנראה עצוב וקשה להיות טהור.
למאמר המלא...
|
|
וזה יופי, לא כן?
האם לא מובן הצורך לפאר בשירה מלהיבה את האל שהציל את העם בראשית התהוותו: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' [...] עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ" [2].
האל המפואר המרומם הוא האל שהכניע את האויב את המשעבד האכזר: "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן"
למאמר המלא...
|
|
לעזרתנו באה ההפטרה [2]. ההפטרה לפרשת השבוע היא מספר מלאכי. ההסבר להפטרה נעוץ בכך שהשבת הקרובה קרויה גם שבת הגדול [3], השבת שלפני ליל הסדר וחג הפסח.
נמקד את הדיון בפסוק המסיים: "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי ג, כד).
נפתח בהתייחסות לתחילת הפסוק: "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם".
פרשנים מבינים את הפסוק כתהליך תשובה לאמונה באלוהים, יש המדגישים את אהבת ה' ואחרים מציינים את הגברת שלום בעולם
למאמר המלא...
|
|
פרשת השבוע, הפרשה הפותחת את החומש, כמו בחומשים אחרים, נקראת על שם כל החומש –וַיִּקְרָא.
פרשה זו כוללת פירוט הקורבנות: "עֹלָה" (פרק א), "קָרְבַּן מִנְחָה" (פרק ב), "זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ" (פרק ג). קרבנות אלה מוגדרים כקרבנות נדבה: "כשיקריב, בקרבנות נדבה דבר הענין" (רש"י לויקרא א, ב). נושאים אלה מעוררים עמדות שונות, בחלקן דנו כבר בעבר [1].
הפעם נמקד את הדיון בפסוק הפותח את פרשת השבוע "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א).
מה מעורר דיון בפסוק זה?
למאמר המלא...
|
|
מעשה ברבי טרפון שנתן לרבי עקיבא מאה ושמונים מטבעות של זהב ואמר לו: "קנה לנו אחוזה שנהה מתפרנסים ממנה ונעסוק בתורה." הלך רבי עקיבא ועשה בהם מצוות הרבה [נתן שליש לעניים שני שלישים לעוסקי תורה ומלמדי תינוקות].
אחר ימים בא אצל רבי טרפון. אמר לו: "מה עשית? יפה היא האחוזה שקנית לנו?"
אמר לו: "הן, ומשבחיה רבים הם בעולם."
"והיכן היא?" שאל רבי טרפון.
למאמר המלא...
|
|
פרשת השבוע, פרשת "כִּי תִשָּׂא", נושאת מתח רב [1]. הפעם נדון בפסוקים הראשונים שאינם קשורים למתח הרב. הפרשה נפתחת באמירה: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" [2]. פסוק זה משקף את האמונה שאסור למנות את בני ישראל, וכאשר צריך בכל-זאת למנות אותם, יש לתת כופר נפש כדי לא להיפגע [3].
הקשר בין מניית אוכלוסיה, מפקד אוכלוסין בימינו, לבין חובת תשלום כופר על-ידי הנפקדים אינו מבואר
למאמר המלא...
|
|
"רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא [...] הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַעֲשָׂיו אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת" (מסכת אבות ג, י).
בובר טוען: "לא ידיעות בלבד מביאות לו לאדם את העולם, שכן הללו מביאות לו לאדם רק עולם של לז ולז ולז" (בובר, בסוד שיח, עמ' 5).
ועל תפיסת בובר נאמר: "המעשה אחריתו פעולה אך ראשיתו בכוונה. כוונה שאין בעקבותיה עשייה עקרה היא ואילו עשייה שלא מתוך כוונה חסרת משמעות היא" (דוד ברזילי, האדם הדיאלוגי, ירושלי
למאמר המלא...
|
|
"רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא [...] הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַעֲשָׂיו אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת" (מסכת אבות ג, י).
בובר טוען: "לא ידיעות בלבד מביאות לו לאדם את העולם, שכן הללו מביאות לו לאדם רק עולם של לז ולז ולז" (בובר, בסוד שיח, עמ' 5).
ועל תפיסת בובר נאמר: "המעשה אחריתו פעולה אך ראשיתו בכוונה. כוונה שאין בעקבותיה עשייה עקרה היא ואילו עשייה שלא מתוך כוונה חסרת משמעות היא".
למאמר המלא...
|
|
פרשת השבוע, פרשת תְּצַוֶּה היא פרשה ויזואלית, צבעונית ותיאורית מאוד.
רוב הפרשה עוסק בבגדי הכהונה צבעוניים ובקרבנות שבהם יתקדשו הכהנים, שני נושאים נכבדים שכבר עסקתי בהם [1].
הפעם אתרכז בפתיח, בו אנו קוראים: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
למאמר המלא...
|