פרשת תַזְרִיעַ - מְצֹרָע: קול הציפור זועק

פרשת תַזְרִיעַ - מְצֹרָע: קול הציפור זועק / מוטי לקסמן, תשס"ט [1]

(בשבוע יום הזיכרון לשואה ולגבורה).

צויץ-צויץ, כמה יפה היה השדה בעונה זו.

שרידי פריחת החורף עדיין צבעו את העולם, וחום הקיץ המחריב לא פשה לייבש את כל הירוק, את כולם.

אני ניתרתי בזהירות, הלוך ושוב, אבל גם הסתתרתי היטב מאחורי גבעול פרח ומתחת לשיח. לא העזתי  להתבלט, אולי זו טעות, חשבתי, אולי שוב ילכדוני? צריך להיזהר מאוד [2].

נותרתי לבד, עצובה ובודדה. חברתי כבר לא הייתה אתי, גם לא עם אף אחד אחר. היינו שתיים ממש טהורות, כך אמרו עלינו. למען האמת, איני מבינה מה זאת אומרת. אבל זה כנראה עצוב וקשה להיות טהור. חברתי ואני ניתרנו בשדה להנאתנו, בין פרח לעלה. פתאום עטה עלינו רשת, פרפרנו, צייצנו, דבר לא עזר, נלכדנו. אחרי שלכדו אותנו נתנו אותנו לאחד מאותם הולכי על שנתיים ללא כנפיים, שקוראים לו כהן. הוא היה לבוש בבגדים מאוד-מאוד מפוארים [3].

בתחילה זה נראה דווקא די נחמד, באוויר נשמע קול מזמר, גם המית כלי נגינה עלתה.

חשבתי, הנה יהיה מעניין אולי אפילו טוב.

ואז, אוי אני עדיין לא רגועה. ואז אותו הולך על שתיים ללא כנפיים, שקוראים לו כהן אמר משהו, ומישהו הוציא סכין כזו גדולה ו... וחתך את הצוואר של חברתי, והדם שזרם הופנה לכלי עם מים צלולים שמיד האדימו ופעפעו [4].

פחדתי, הייתי ממש חרדה, רעד עבר בצווארי, כמעט נחנקתי.

לקחו אותי, אוי נשמתי כמעט פרחה. אבל לא, לא נגעו בצווארי, הטבילו אותי וגם חתיכת עץ בתוך המים המפעפעים עם דם חברתי [5].

לא יכולתי להתנגד, אבל זה היה נורא, מאוד נורא!

ואתם יודעים מה קרה אחרי זה?

לקחו כמה טיפות מן הנוזל המפעפע והתיזו שבע פעמים (כן, עד תשע אני יודעת לספור) על איזה הולך על שתיים אחר חסר כנפיים, שנראה מאוד מסכן ועל עורו היו פצעונים. רק אחרי זה הם שחררו אותי [6].

לא תאמינו אבל לאחר שנרגעתי מעט, פרשתי כנפיים ועפתי לצמרת האלה הגדולה, כדי להתרחק מן הסכנה.

עלי הצמרת האלה חשו בסערה וניסו לסוכך עלי ולהרגיעני.

ואז עץ האלה רחש אלי: "כאלה הם בני האדם, לא רק לציפורים, הנה ראי מה קורה שם למטה."

גוזלים שלי, קול געייה זועק הגיע אלי. עיני ראו שני כבשים תמימים וגם כבשה בת שנה נגררים בכוח אל המזבח הגדול. ושם מעלים אחד מהם על אש המזבח ואת השני שוחטים [7].

אני רועדת כשאני נזכרת.

ואז לקח אותו הולך על שתיים ללא כנפיים הקרוי כוהן מעט מן הדם שפרץ ומרח על האוזניים ועל הראש ועל הכפות של אותו הולך על שתיים חסר כנפיים שנראה מסכן ואומלל מאוד [8].

למה הולכי על שתיים ללא כנפיים עושים זאת, שאלתי את אילן האלה החכם.

והוא ענה: כך הם מנקים ומבריאים זה את זה, וגם מה שקוראים מטהרים אפילו יולדת לאחר הלידה בדרך דומה [9].

כבר לא ידעתי מה לומר. נורא. ואז שאלתי רק לנו, לבעלי חיים הם, הולכי על שתיים חסרי כנפיים, מתייחסים כך?

עץ האלה החכם והנבון זע כולו, כמעט נפלתי. הוא הניע את עלוותו הירוקה ולחש: "לא, להיפך, ראיתי שאת הדומים להם הם מתקיפים, קושרים, הורגים, תולים ואפילו שורפים."

למה, שאלתי?  

"עץ האלה שתק זמן מה, ואז אמר: "באמת שאיני יודע. אתם בעלי החיים, לעיתים מתקיפים זה את זה, אבל תמיד כדי לאכול. ואילו אותם הולכי על שתיים חסרי-כנפיים, הם הורגים זה את זה, תולים זה את זה, שורפים זה את זה. כאילו סתם. לא בשביל לאכול, הם הרי אוכלים אתכם, את בעלי החיים. הם רק פוגעים."

יש סיכוי שזה ישתנה, שאלתי?

"לא, פעם הם השתמשו באבנים אחד מול השני, אחר-כך במקלות, והיום יש להם כבר חרבות ומטילי אבנים. ומי יודע מה עוד הם ימציאו." אמר עץ האלון ושתק.

גוזלים שלי, אני מספרת זאת לכם כדי שתיזהרו. השגיחו היטב מי לידכם, שמרו על עצמכם.

הולכי על שתיים חסרי כנפיים הם מאוד מסוכנים, הם מאוד אכזריים.

צריך להיזהר מהם.

===

ונשמות רבות שמרחפות מאז תקופת השואה, ומפגעי-אדם אחרים, בכל העולם נאנחות בכאב: אילו בני האדם היו מקשיבים לציפור ולעץ האלה החכם, אולי הם היו חוזרים להיות פשוט בני אדם שנבראו בצלם אלוהים, כולם?

הארות ומראה מקום

[1] המעוניין בכתוב עיוני בהקשר לפרשת השבוע מוזמן לעיין במקורות הבאים:

תזריע-מצורע: טיהור כתהליך ריפוי מודרני, תשס"ז: http://www.notes.co.il/moti/31175.asp

תזריע: ריפוי בידי קטני עולם, תשס"ח: http://www.notes.co.il/moti/42608.asp

מצורע: לא מקור המידע קובע את ערכו: תשס"ח: http://www.notes.co.il/moti/42885.asp

[2] "וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" (ויקרא יד, ז).

[3] "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת" (שם, ד).

[4] "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים" (שם, ה).

[5] "אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים" (שם, ו).

[6] "וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" (שם, ז).

[7] "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה [...] וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם [...] וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת" (שם, י–יג).

[8] "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית. וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים [...] וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל דַּם הָאָשָׁם [...] וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר" (שם, יד–יח).

[9] "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה'. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הַחַטָּאת וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה. וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבֵּחָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר" (שם, יח–כ).

"וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן. וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה. וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה" (ויקרא יב, ו–ח).