בית איש הענבים שביפו הוא המקום אליו הולכים, אם רוצים הרצאה על יין, בית פתוח לטעימות יינות, אוכל טוב בשילוב יין.
בכל פעם שאני רוצה להרגיש אווירה אירופאית - אני הולך לבית איש הענבים ביפו. המבנה העתיק, שגילו נאמד ב-1200 שנה (גילו של מרתף היינות כפול, ומספרים שפעם שכנה שם גת), מאכלס בתוכו את המרכז המקצועי ביותר לתרבות היין שקיים היום בארץ.
המרכז מקיים ייעוץ מקצועי למלונות, מסעדות ובתי אוכל; ניהול טעימות יין ומשקאות חריפים; בית פתוח ליצרני ויבואני יין המאפשר להם להציג את מרכולתם; ארגון סיורי יקבים בארץ ובעולם; מרכז הדרכה המציע שלל קורסים, הרצאות וסדנאות בנושא יין, גלריה לאמנות ואוסף תוויות יין, ועוד.
המקום הוא בית של יקבים חדשים וייננים שבאים לקבל ייעוץ, הדרכה ואפילו לשמוע את הריכולים הכי חמים בתעשיית היין. איפה יש עוד מקום בו תוכלו לפגוש כתף לצד כתף ייננים של יקבים גדולים לצד ייננים צעירים בעלי יקבי בוטיק או גאראז', טועמים חובבנים יפגשו לגמרי במקרה טועמים מקצועיים שעל פיהם יישק דבר (רוגוב, ארקאדי,שגב ועוד)?
המקום והאיש שמנווט אותו רואים בדרך הפעלת המקום גם שליחות מסוימת על מנת לקדם את היין הישראלי בארץ ובעולם. אני גאה להיות קרוב לאנשים המפעילים אותו ולא רק מדברים או משחקים בכאילו.
מהו כרם יחידני (single vineyard)? היינות המופקים מחלקות כרם מצטיינות, אשר זוהו לאורך שנים כחלקות המניבות את הפרי באיכות הגבוהה ביותר. היין זוכה לטיפול פרטני המשלב טיפוח הכרם והבציר לאורך כל שלבי הפקת היין. על ידי כך מצליחים יינות סדרת כרם להביא לידי ביטוי את האיכויות והאופי יוצאי הדופן של הכרם.
טעימות כרם יחידני הם כמו לטעום אוכל בתולי שעדיין לא עוצב במלואו. יש הרבה תחכום וניסיון לעשות משהו חדש ומרגש שאף אחד עדיין לא עשה. יש רצון להיכנס לשולחן האבירים הוותיק ולנסות להשתחל בכל מיני דרכים ואמצעים, כשרים, אורגניים, מחיר, יחסי ציבור ועוד.
בטעימת כרם יחידני אני ארשה לעצמי לבחון את חומר הגלם ולהתעלם משאר הגימיקים שיש ליין להציע. כרגיל אני אציין כי זו דעתי האישית בלבד ואני מתחשב בדעת לקוחות המסעדה שטועמים את היין ומשלמים עליו במיטב כספם והם אלה שבעצם קובעים לי איזה יין ימזג ללקוחותיי במסעדתי.
שרדונה של בן חיים 2008: יין יבש, המון עץ, שרדונה במיטבו. כבר כתבתי שאני חושב שזהו השרדונה הטוב ביותר בארץ והכי קרוב לשרדונה הצרפתי הקלאסי.
שרדונה של יקב לוינסון 2008: כרם צעיר, שרדונה בעל רמת חומציות גבוהה מאוד, מתאים בעיקר למאכלי ים עם הרבה שום ולימון, היין לדעתי צריך יותר עץ על מנת להיות מאוזן ומשובח יותר.
פינו נואר ויתקין 2007: ללא ספק מישהו סוף סוף הבין שצריך להתייחס לפינו נואר ישראלי אחרת מאשר החיקוי הלא טוב שניסו לעשות ביקבים אחרים ולהשוות אותו לענב הפינו נואר הצרפתי. לדעתי הפינו נואר הכי מאוזן והכי ראוי לשתיה תחת השם הזה.
אלון רזרב יקב קדש ברנע 2007: אדמת הדרום יודעת להוציא יינות טובים יותר ומשובחים יותר מיין זה. היין לא מאוזן, ללא אמירה מסוימת, נראה היה שערבבו כמה זנים ואמרו בוא נראה מה ייצא. חבל, יש ליקב גם כמה יינות טובים. פה לדעתי פישלו.
קברנה סובניון יקב כהנוב 2006: יין מאוזן, חמאתי ובעל גוף מרשים. היין זקוק להרבה זמן בכוס על מנת להיות במיטבו. הענבים גודלו בגדרה.
קברנה סובניון ברבדו 2006: ענבי כרמי יוסף מול ענבי גדרה. יין בעל צבע אדום ארגמני עמוק וצלול. עשבי תיבול, גרגרי יער בשלים, אניס וניחוח וניל. היין עשיר ובעל גוף, מלא טאנינים רכים וטעמי פרי מורכבים ומתמשכים. היין תפוס ולא השתחרר גם אחרי עשרים דקות בכוס מה שמבחינתי היווה בעיה, לקוח במסעדה שמזמין יין רוצה לשתות אותו עכשיו או מקסימום אחרי עשר דקות בדקנטר.
פטיט קסטל 2007: בסדרת הבלנדים זהו היין שאף פעם לא מאכזב. אלגנטי, רציני, בעל טעמים עדינים של פירות יער בשלים עם ווניל וקקאו. מתאים לארוחות טובות של בשר וגם לצלחת גבינות בשלות וארומטיות. ככרם יחידני הפטיט קסטל הוא מבחינתי המנצח.
מרלו רזרב גת שומרון 2007: צבע אדום אטום. תבלינים חריפים ופרי בשל, טבק ווניל. בפה רכז פרי ומתקתקות ריבתית מידי, חמיצות טובה, פלפל שחור. היין מחומצן והיה לו קשה להיפתח.
קברנה סובניון גראנד רזרב 1999 בן חיים: שנת בציר דיי בעייתית, צבעו חום בהיר ונעשה על מיטב המסורת הצרפתית הקלאסית. מעט טחב בהרחה הראשונה אבל טחב נעים שנותן לראש לחפש את הטירה ואיש הענבים זה המקום הנכון לשתות את היין הזה שלדעתי עכשיו הוא במיטבו ולא יאריך שנים נוספות. מי שברשותו פשוט לפתוח ולהתענג או להשיג אחד ולחגוג.
קברנה סובניון 2005 אמפורה: היין חלש. לא קברנה עוצמתי כפי שהייתי מצפה לטעום.
קברנה סובניון איתן 2006 יקב בשן: הפתעת השנה לדעתי. חמאתי, בשל, עוצמתי ושווה במחיר של 95 שקלים באיש הענבים הופכים את היין הזה לכותרת של הטעימות. לא לוותר, שיהיה תמיד בבית.
קברנה רזרב, אלטיטוד 624 ברקן 2007: 624 מעל פני הים, יופי של יין.
נגב 2006 יקב גלאי: חזק, עפיצות מרשימה וטעמים שמתפוצצים בפה.
קברנה פרנק 2006 מרגלית: יין בעל חמיצות גבוהה, כבד מאוד ונראה שהוא יהיה בשיאו בעוד 3 או 4 שנים. כרגע היין מאכזב ולא בטוח שראוי לשתיה.
מרלו ספיישל אדישן 2006 יקב זאוברמן: מרלו מעניין בטעמים חזקים של פירות יער מעט חמצמצים, עפיצות נעימה והריח מתאים בדיוק לטעמים שהיין מעניק, יין טוב.
לימיטד אדישן 2005 יקב זאוברמן: היין מושווה ליין האמרונה האיטלקי שעשוי מענבים שעברו ייבוש ואחר כך נסחטו. ביינות אמרונה אחוזי האלכוהול מרקיעי שחקים (16% אלכוהול אינם נדירים כלל וכלל), גווני טעם מרירים מאתגרים את החיך, ספקטרום הריחות והטעמים שהוא מציע - רחב ומורכב.
בטעימה אכן היין מאוד מורכב ובעל ניחוחות כבדים ביותר של שוקולד וחמאת קקאו, צר לי להגיד שעד כדי בחילה. היין מוקצן מאוד בכל הטעמים שהוא מוציא עד שאמרתי לעצמי, מה כבר ביקשתי? ביקשתי לטעום יין ולא תמציות של קפה, איקליפטוס וסוכריית Werther's Original.
מרלו יקב לוינסון 2007: פתחנו בקבוק חדש והיין נפתח בריחות מרעננים של אביב. בטעימה אהבתי את העוצמתיות והחמאתיות שהורגשה, פירות יער צעירים, מעט וניל ומעט מאוד עץ לטעמי. לאחר רבע שעה בכוס היין קצת התאדה והארומות החוצפניות שהיו בו נעלמו. לדעתי, עוד חצי שנה ואפילו שנה בעץ היו עושות את היין הזה למרלו משובח מאוד.
התוצאות המשוקללות
עמדת כניסה
תבור, בן חיים, ויתקין, לוינסון, רקאנטי, שורק, קדש ברנע, כהנוב, ברבדו.
חדר כוכבים
אלונה, גת שומרון, תבור, צרעה, סגל, קסטל, רמת הגולן, בן חיים, כרמל, קלו דה גת.
חדר אבירים
בן חנה, בשן, ברקן, גלאי, אמפורה, אדיר, בנימינה, מרגלית, זאוברמן.
לסיכום:
כרמים יחידניים משולים למסעדות גורמה. כדי לאכול בהם צריך לנסוע רחוק ובין שבילים מפותלים. כדי להגיש בהם אוכל צריכים להיות טובים מאוד ולא להסתמך על המזל. אין מקום לטעויות כי יש בחצרך את חומרי הגלם הטובים ביותר.
כרם יחידני שצריך גימיק או יחסי ציבור או מחיר מרקיע שחקים כדי שידברו עליו, מקומו לא בין צמרת יקבי הבוטיק.
אני לא יכול להתעלם ממשפט ששמעתי מזאוברמן בחצי אוזן בטעימה הנוכחית שנאמרה לטועם אלמוני ששאל אותו מה הוא ממליץ לשתות. "תשתה את זאוברמן ואתה יכול ללכת, אין כאן משהו אחר לשתות". חלק מלהיות יצרן יין, כורם, או שף זה גם לדעת לפרגן לקולגות.
יותר משאני רוצה שידברו על יין אני רוצה שישתו יין.
אלון גונן-שף