הרבה פעמים אנחנו קוראים ושומעים על כך שהופעות ופעילויות תרבותיות הן הרבה יותר ממה שנראה, הרב יותר ממה שנתפס בעין או באוזן. במילים אחרות, מדובר בכלי, אמצעי, שיכול לעזור בתהליכי ריפוי שונים. לכן אנחנו יכולים לראות, למשל, מטפלים באומנות או בעלי מקצוע בתחום הטיפול שמשתמשים בשיטות אומנותיות שונות בעבודה מול מטופלים, בפרט כשמדובר על ילדים ובני נוער.
לפני שנסביר כיצד זה בא לידי ביטוי, צריך להבין את ההקשר הרחב. הרבה פעמים מטופלים, וכאן הכוונה שלנו לילדים ונוער, מתקשים לבטא את עצמם, יש להם מה לומר, יש להם מה להוציא החוצה, הם רוצים שהקול שלהם יישמע, אך הם לא יודעים, איך מתביישים, מתקשים בכך מסיבות שונות. יש כאלה שלוקחים את זה למקומות מסוימים, ויש כאלה שבוחרים לנקוט בגישות פסולות, כמו למשל אלימות, בשביל להוציא את זה החוצה.
דרך האומנות, תוך שימוש בכלים של ריפוי, כמו משחקי אילתורים, הם יכולים להתמודד עם הקשיים השונים שהם חווים, הם יכולים לקחת את זה למקומות הרבה יותר חיוביים. במילים אחרות, תיאטרון פלייבק או מופעי תיאטרון בכלל, עוזרים לבני נוער וילדים במצבים רגשיים, באופן שכלים אחרים, כולל למשל, טיפול פסיכולוגי, לא בהכרח יכול לעזור.
צריך להדגיש כאן, הרבה פעמים אותם בני נוער שפנו למשחק בשביל לקבל כלים לריפוי או השתמשו בתהליך הטיפול איתם בכלים של משחק, הפכו את זה בסופו של דבר למקצוע לחיים ולכן זה משתלם לנסות את הגישה הזאת, במיוחד אם יש אנשי מקצוע מנוסים שיכולים להשתלב ולעזור.
איך זה בא לידי ביטוי בפועל
ניתן להשתמש בכלים שונים בשביל להגיע אל בני נוער וילדים במצבים רגשיים שונים.
למשל, ניתן לערוך סדנאות מיוחדות, כמו למשל סדנת אימפרוביזציה (אילתורים) משחקי פלייבק, ועוד. אלה דברים שמועברים על ידי שחקנים ומדריכים מקצועיים, אשר מציגים את עקרונות השיטה ומלמדים אותם באופן מעשי. בצורה כזו, גם יוצרים עניין אצל אותם ילדים ובני נוער וגם מאפשרים להם להשתחרר, לצאת החוצה, לבטא את עצמם. במקרים רבים, זה יכול גם להגיע למצב, שמתוך הסדנה יצאו מופעים והם יופיעו, בין אם זה באירועי חג, מופעי רחוב ועוד.
כמו כן, ניתן פשוט להציג בפניהם מופעים שונים, לנסות לשלב אותם במופעים באופן חד פעמי או קבוע, במטרה למשוך את העניין שלהם, לייצר אצלם תחושה אמיתית, שיש מקום ויש מי שרוצה להקשיב ולעזור להם.
חשוב להדגיש כאן, תיאטרון פלייבק עובד בשיטה מאוד ייחודית, שכן שהקהל משתתף, מספר את סיפור חייו והשחקנים מעלים את זה על הבמה. כך שאותם בני נוער וילדים שמשתתפים למשל בסדנה או בהצגה, לא חייבים בהכרח להיות אלה שמציגים את הסיפור שלהם, הם יכולים לראות איך הוא מוצג בעיניי שחקני התיאטרון.