תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 1
אחד הנושאים הכי מרכזיים בדברי רבי נחמן מברסלב הוא העניין של שבירת התאוות.
כאן נדון במה היא שבירת התאוות באמת ובשלמות ? ואיך לשבור את התאוות ?
אז נתחיל בלהביא ציטוטים שונים מדברי רבי נחמן מברסלב בעניין הזה.
*
http://breslev.eip.co.il/?key=2212 - שיחות הר"ן - אות נו
יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּדְמֶה עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מֵאֵיזֶה תַּאֲווֹת גְּדוֹלוֹת כְּגוֹן מִתַּאֲוָות מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
דַּע שֶׁאַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בְּאוֹתָהּ הַתַּאֲוָה
דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה תַּאֲוָה אַחֶרֶת שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בָּהּ כָּל כָּךְ
עַד שֶׁאֲפִילּוּ תַּאֲוָות מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁהִיא תַּאֲוָה גְּדוֹלָה מְאד נִתְבַּטְּלָה אֶצְלוֹ כְּנֶגֶד אוֹתָהּ הַתַּאֲוָה
נִמְצָא שֶׁהוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר
כִּי הוּא מְשֻׁקָּע כָּל כָּךְ בְּאֵיזֶה תַּאֲוָה
עַד שֶׁאֲפִילּוּ תַּאֲוָה גְּדוֹלָה שֶׁל מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא נִתְבַּטֵּל אֶצְלוֹ מֵחֲמַת הַתַּאֲוָה
וַאֲפִילּוּ אִם הָיְתָה הַתַּאֲוָה שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בָּהּ קְטַנָּה מִתַּאֲוָה הָאַחֶרֶת שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנָּה
עִם כָּל זֶה אֵין נָפְקָא מִנָּהּ כְּלָל
מֵאַחַר שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בָּהּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁתַּאֲוָה גְּדוֹלָה נִתְבַּטֵּל אֶצְלוֹ עַל יְדֵי זֶה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁיֵּשׁ עַקְשָׁן, כְּגוֹן תִּינוֹק
שֶׁבִּשְׁבִיל עַקְשָׁנוּת לְבַד יָכוֹל לְהַפְקִיר עַצְמוֹ לְגַמְרֵי וּלְהַכּוֹת ראשׁוֹ בְּתֵבָה מֵחֲמַת עַקְשָׁנוּת כְּנֶגֶד אִמּוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לָהּ לְהַכְעִיס
כְּמוֹ כֵן יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁיָּכוֹל לְהַפְקִיר הַכּל וּלְסַלֵּק כָּל הַתַּאֲווֹת בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תַּאֲוָה אוֹ עַקְשָׁנוּת שֶׁהוּא רוֹצֶה
וכאן רבי נחמן מברסלב מרמז בעצם לכל אלו שחושבים שהם שברו את התאוות שלהם או אפילו תאווה אחת שלהם, רבי נחמן מברסלב בעצם מרמז להם שאם הם יסתכלו בעין האמת, הם יראו שבאמת התאווה שנדמה להם שהם שברו אותה, היא בכלל קשורה בגופם בפוטנציאל שלה בשלמות, אלא שבגלל שיש להם תאווה אחרת, רק בגלל זה הם לא ממשים את תאוותם.
****
ופשר העניין יתבאר ע"פ מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ה' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך
כִּי יֵשׁ מִי שֶׁעוֹבֵד כָּל יָמָיו וְרוֹדֵף אַחַר תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה
כְּדֵי לְמַלְאוֹת בִּטְנוֹ וּכְרֵסוֹ בְּתַאֲוֹות עוֹלָם הַזֶּה
ויש מִי שֶׁעוֹבֵד וּמִשְׁתַּדֵּל, כְּדֵי לִזְכוֹת לָעוֹלָם הַבָּא
וְגַם זֶהוּ נִקְרָא מִלּוּי בֶּטֶן
שֶׁרוֹצֶה לְמַלְאוֹת בִּטְנוֹ וְתַאֲוַותוֹ עִם עוֹלָם הַבָּא
וְזֶהוּ בְּחִינוֹת, "חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְך תְּמַלֵּא בִטְנָם"
'חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְך'
הַיְנוּ הֵן אוֹתָן שֶׁבּוֹחֲרִין חֶלְקָם בַּחַיִּים
דְּהַיְנוּ לְמַלְאוֹת תַאֲוַותָם בְּחַיִּים חִיּוּתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה
וְהֵן אוֹתָן שֶׁבּוֹחֲרִין בְּרב טוּב הַצָּפוּן, דְּהַיְנוּ עוֹלָם הַבָּא
וְזֶהוּ 'וּצְפוּנְך', שֶׁבּוֹחֲרִין בַּטּוֹב הַצָּפוּן, דְּהַיְנוּ עוֹלָם הַבָּא
וּשְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינַת מִלּוּי בֶּטֶן כַּנַּ"ל
...
רַק שֶׁזֶּה הַבּוֹחֵר בָּעוֹלָם הַבָּא הוּא חָכָם יוֹתֵר
שֶׁבּוֹחֵר בְּעוֹלָם עוֹמֵד, הַקַּיָּם וְהַנִּצְחִי, וּמְמָאֵס עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹבֵר וְכָלֶה
וְגַם בֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר הַרְבֵּה לַעֲבד ה'
אֲפִילּוּ אִם עוֹבֵד בִּשְׁבִיל עוֹלָם הַבָּא
אַך אַף עַל פִּי כֵן גַּם זֶה נִקְרָא בְּחִינַת מִלּוּי בֶּטֶן כַּנַּ"ל
וכאן רבי נחמן מברסלב מרמז בעצם על רוב אנשי העולם, שלא יבצר שהם נגועים או בתאוות העולם הזה או בתאוות העולם הבא.
כי רוב אנשי העולם גם אלו שעובדים את השי"ת רובכם ככולם עובדים את השי"ת בגלל תאוות העולם הבא כלשהי.
וכל אלו ששוברים את תאוותיהם... ושנדמה להם שכבר אין להם תאווה כלשהי, הרי שזה הכל נובע רק בגלל שיש להם תאווה אחרת של העולם הבא וכיו"ב.
ובכלל תאוות העולם הבא, כלולות גם כל שאר התאוות הרוחניות, כגון כבוד וכיו"ב.
ותאוות כבוד היא אפילו של האדם אל מול עצמו ! ! !
היינו אפילו אם יש לאדם הרהור קטן של גאווה על כך שהוא נקי מאיזה תאווה, הרי שבעצם הוא התרחק מהתאווה הזאת, רק בגלל שיש לו תאוות כבוד עצמי גדולה יותר.
היינו שגם אם האדם מסתיר את זה שהוא יצא מאיזו תאווה, ונדמה לו שהוא אינו חפץ בכבוד ובפרסום, וגם אם נדמה לו שהוא לא התרחק מהתאווה הזאת בשביל תאווה אחרת של קדושה, גם אז אם יש לאותו האדם אפילו הרהור קטן של גאווה על זה שהוא יצא מאיזו תאווה, הרי שבאמת הוא לא יצא משום תאווה, ובאמת הוא מתרחק מאותה התאווה רק בגלל תאוות הגאווה והכבוד העצמי שלו.
ובאמת אצל רוב העולם אין הדבר כך.
כי יש מי שנדמה לו שהוא יצא מאיזו תאווה, וחסידיו ותלמידיו יודעים על כך... והוא מקבל מהם כבוד על כך. והרי שאדם כזה נשמר מהתאווה רק בגלל הכבוד שהוא מקבל מחסידיו.
היינו שאילו הוא היה אדם רגיל ללא פרסום וכולי, ולא היה לו מה להפסיד כבוד בגלל התאווה, הרי שאז הוא היה פחות נזהר וכולי.
ונמצא אם כן שהוא מתרחק מהתאווה, רק בגלל שהוא נהנה מהכבוד שיש לו בגלל שהוא התרחק מהתאווה.
ויש גם את אלו שמתרחקים מהתאוות, בגלל שהבטיחו להם שכר עולם הבא ומעלות רוחניות ורוח הקודש וכיו"ב.
ויש כאלו שמתרחקים מהתאווה, משום הגאווה שלהם, דהיינו שהתאווה בזויה בעיניהם ולא מכבודם ללכת אחרי התאווה, ואז הם מתרחקים מהתאווה רק בגלל הגאווה שלהם.
כי אילו הם לא החזיקו את עצמם... הרי שהם היו הולכים אחרי התאווה. ורק משום שלא מכבודם לעשות זאת, רק משום כך הם לא הולכים אחרי התאווה.
***
והכל הוא בחינה אחת עם זה שיש לאדם תאווה אחרת שחזקה יותר מהתאווה שנדמה לאדם שהוא יצא ממנה.
אך באמת בסך הכל יש לאותו האדם שתי תאוות, כי באמת הוא לא יצא משום תאווה וכולי.
***
וזה הביאור של מ"ש רבי נחמן מברסלב (שיח שרפי קודש)
אָמַר לְעִנְיַן שֶׁצָּרִיךְ רַק תְּפִלָּה בִּכְדֵי לְבַטֵּל אֶת הַתַּאֲווֹת וְאֵין מוֹעִיל עַל זֶה עֵצוֹת אַחֵרוֹת. כְּשֶׁשּׁוֹבְרִין תַּאֲוָה נִהְיָה מִמֶּנָּה שְׁתַּיִם, "אַז מְ'בְּרֶעכְט אַ תַּאֲוָה וֶוערְט צְוֵויי" רָצָה לוֹמַר שֶׁאֶת הַתַּאֲווֹת צָרִיךְ לְבַטֵּל לְגַמְרֵי כִּי אִם רַק שׁוֹבְרִים אוֹתָן יְכוֹלִים אַחַר כַּךְ לְהִתְגַּבֵּר שׁוּב וּלְהַפִּילוֹ יוֹתֵר, וּכְדֶרֶךְ מָשָׁל כְּשֶׁשּׁוֹבְרִין דָּבָר נַעֲשָה מִמֶּנּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים
היינו כי באמת כל מי שלא זוכה לשבור את התאוות שלו על ידי תפילה, שזה העניין של להכלל בא"ס לגמרי וכולי (יתבאר להלן), הרי שהוא בסך הכל לקח את התאווה שלו והוסיף עליה עוד תאווה אחרת חזקה יותר...
ובאמת, שלא רק שיש לו את התאווה שנדמה לו שהוא רחוק ממנה, אלא שיש לו גם תאווה נוספת חזקה יותר, שבגללה הוא מונע את עצמו מהתאווה וכולי
*
וכל הנ"ל הוא גם בחינה אחת עם מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=39 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
אֲבָל אֵלּוּ הַבַּעֲלֵי גַּאֲוָה
מְעַכְּבִים תַאֲוַותוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
וְאֵינָם מְבַקְשִׁים מִצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם
כִּי חוֹשְׁבִים שֶׁהִתְעַנּוּ וְסִגְּפוּ אֶת עַצְמָם, וּבָזֶה הֵם צַדִּיקִים
אֲבָל הָאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן
כִּי כָּל הַתַּעֲנִיתִים שֶׁהִתְעַנּוּ
אֵין זֶה אֶלָּא כְּמוֹ שַׂק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹרִים הַרְבֵּה
וּכְשֶׁמְּרִיקִים אֶת הַשַּׂק
אַף עַל פִּי כֵן נִשְׁאֲרוּ בּוֹ הַחוֹרִים
וְהַגּוּף נִקְרָא שַׂק
כְּמַאֲמַר הַתַּנָּא: שִׁינְנָא, שְׁרֵי שַׂקָּךְ
וְאִם הִתְבּוֹנְנוּ בְּעַצְמָן
הָיוּ רוֹאִים
אַחַר כָּל הַתַּעֲנֵיתִים
עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ אֶצְלָם כָּל תַאֲוַותָם קְשׁוּרִים בְּשַׂקָּם, הַיְנוּ בְּגוּפָם
וְלא תַאֲוַותָם בִּלְבַד נִשְׁאַר קָשׁוּר בְּגוּפָם
כִּי אִם גַּם תַאֲוַות אֲבִיהֶם שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָם מִשְּׁעַת הַהוֹלָדָה
מֵחֲמַת שֶׁלּא נִתְקַדֵּשׁ אָבִיו בִּשְׁעַת זִוּוּג
גַּם זֶה קָשׁוּר בְּגוּפָם עֲדַיִן
וּבְוַדַּאי אִלּוּ הָיוּ רוֹאִים אֶת כָּל זֶה
חֲרָדָה גְּדוֹלָה הָיָה נוֹפֵל עֲלֵיהֶם
כִּי הָיוּ רוֹאִים אֵיךְ הֵם עוֹמְדִים בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה וּשְׁפָלָה
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקוֹ"
אַחַר כָּל הַתַּעֲנִיתִים
שֶׁהוּא הֲרָקַת הַשַּׂק, בְּחִינַת הַגּוּף
עֲדַיִן וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ
שֶׁקָּשׁוּר וְצָרוּר כַּסְפּוֹ וְתַאֲוַותוֹ בְּשַׂקּוֹ וְגוּפוֹ
וַיִּרְאוּ אֶת צְררוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם
הַיְנוּ, לא דַּי צְרוֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם, שֶׁהוּא תַּאֲווֹת עַצְמָן
כִּי אִם גַּם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם
הַיְנוּ הַתַּאֲווֹת שֶׁל אֲבִיהֶם
גַּם הֵמָּה לא נָפְלוּ מֵהֶם
וַיִּירָאוּ כִּי חֲרָדָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם
וַאֲזַי לא הָיוּ רוֹצִים לְהִשְׂתָּרֵר וְלִמְלךְ
ובאמת בפשוטו נדמה לאדם שדברי רבי נחמן מברסלב מתייחסים רק למי שחולק על הצדיק האמת, משום שנדמה לו שהוא הצדיק האמת.
כי רבי נחמן מברסלב מדבר על בעלי הגאווה שמונעים מהאדם להתקרב לצדיק, כי נדמה להם שהם עצמם צדיקים. ונדמה לאדם שהוא לא כלול בבחינה הזאת.
אך באמת רבי נחמן מברסלב מדבר כאן על כל בני העולם, כי כל אדם ואדם שנדמה לו שהוא יצא מאיזו תאווה ושנדמה לו שהוא כבר צדיק בכך שהוא יצא מאיזו תאווה בשלמות, הרי שזה מונע ממנו להמשיך לנסות לבטל את התאווה ולהתקרב לצדיק האמת שהוא השי"ת.
פירוש, כי כל דברי רבי נחמן מברסלב הנ"ל הם ברמת האדם עצמו.
היינו כי הגאווה של האדם מונעת ממנו עצמו להתקרב אל הצדיק האמת וכולי, בגלל שנדמה לו שהוא כבר שבר את התאוות שלו וכולי...
כך שדברי רבי נחמן מברסלב הנ"ל רלוונטיים לכל אחד ואחד שחושב שהוא כבר שבר איזו תאווה, למרות שבאמת היא קשור בגופו וכולי...
*
אך מנין נובעת הטעות של אלו שחושבים שהם כבר שברו את תאוותם ?
והתשובה לכך תתבאר ע"פ מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן http://breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
כי יש שתי בחינות בעניין של שבירת התאוות.
יש ביטול תאוות בפועל ויש ביטול תאוות בכוח וברמת הפוטנציאל של התאווה.
פירוש, כי יש מי שנמנע מאיזו תאווה בכוח, דהיינו שבפועל הוא רחוק מהתאווה הזאת, אך התאווה הזאת עדיין קשורה בגופו בפועל.
ויש מי שרחוק מאיזו תאווה, משום שאין לתאווה הזאת שום אחיזה בו כלל, לא בפועל ולא בכוח.
ואין שום אחיזה לתאווה באדם לא בפועל ולא בכוח, רק לצורך הדימוי המשמעות היא שיש לתאווה הזאת אחיזה באדם, כמו שיש לה אחיזה בעץ ואבן.
היינו כשם שלעץ ואבן אין אין התאווה הזאת, לא בפועל ולא בכוח ולא בשום צד, כי מה שייך תאווה אצל אבן ודומם, כך גם אין לתאווה שום אחיזה באדם, לא בפועל ולא בכוח ולא בשום צד.
כי כל זמן שתאורטית האדם יכול לפול לתאווה כלשהי, הרי שהוא עדיין לא יצא מהתאווה בשלמות.
וגם אם הוא נמנע לגמרי מהתאווה, וגם אם התאווה "רדומה" אצלו, הרי שעדיין היא קיימת.
כי אצל אבן לדוגמא, התאווה לא רדומה, אלא פשוט אין תאווה כלל.
ורק מי שמגיע למדרגה הנ"ל, רק הוא באמת יצאה מהתאווה.
וכל זמן שתאורטית יכול האדם להתאוות לעניין מסויים, הרי שהוא עדיין לא יצא מהתאווה כלל, אלא היא עדיין קשורה בגופו.
וגם אם ברגע הזה האדם רחוק מתאווה כלשהי בשלמות, אם אפילו תאורטית התאווה יכולה לחזור לאדם, הרי שעדיין התאווה קשורה בגופו.
* תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 2
המאמר תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 1 - בחסות האתר EIP.co.il
הכנס לאתר ותהנה ללא הגבלה מעוד מאמרים על: תורה, אמונה, רבי נחמן מברסלב, ברסלב, יהדות, רבי נחמן ועוד ...