צלם אלוהים - זכר ונקבה ברא אותם

צלם אלוהים – זכר ונקבה ברא אותם (חלק 2)

הצורך של הגבר בשליטה נובע מחוסר שליטה פנימי. שליטה משמעה שיעבוד, כי לשלוט באחר פירושו תלות באחר, כגון תלותו בנשים לקבלת שירותים.

סירובו של הגבר לקבל את האשה בתנאים שווים נובע מחוסר הבנתו שכל מה שאנו מושכים אלינו מתקיים כל עוד הדבר נחוץ להשגת שלמות ולקשירת כל הקצוות ושבלעדי זאת הקשרים היו נותרים בלתי פתורים. זה זהה לצורך לסיים מערכת יחסים גרועה המרעילה את מערכת היחסים החדשה באנרגיה השלילית שלה. לפיכך אין אפשרות לאיש מן השותפים להימלט מגורלם עד שתושג רמת שוויוניות.

לשם קיום הסטטוס-קוו שבו הגבר "אחראי" על האשה, יצר הגבר חוקים שנועדו להעניק לו שליטה עליה, אולם הוא עצמו נמצא בתחרות מתמדת עם גברים אחרים על אותן מטרות מאותן סיבות. הגבר שוחק עצמו בחזיתות רבות. לכן אנו רואים ריבוי של גברים באצטדיונים, בעצרות פוליטיות/דתיות וחשש מתמיד מצידם להיות יוצאי-דופן.

תהליך דומה מתרחש בכל העולם. גברים מתנהגים באופן זהה ומצפים שהנשים תצייתנה להם ותתמוכנה בהם. האשה, שתפקידה העיקרי הוא להיות אֵם, עוברת עתה לחקות את הגבר בחיפושה המתמיד אחר דמות האם המושלמת.

כל הקונפליקטים בין אמהות לבנותיהן נובעים מחשיבה גברית שהורכבה עליהן. הערצת ארבע האמהות בתנ"ך, במיוחד רחל אמנו, מגלה איפיונים גבריים טיפוסיים. אמהוּת פירושה עצמאות רוחנית ופיסית ועוצמה – הצד המהופך של התלות הילדותית במחשבה הגברית.

כל ההגבלות שהוטלו על הנשים נועדו להופכן לדמות חיה כפי שהצטיירה בדמיונו של הגבר: האם האוהבת המקריבה את חייה למען ילדיה; האשה הנאמנה הממתינה לבעלה הנמצא במרחקים או אצל אהובתו הסודית; האשה הצייתנית הממהרת לעשות רצון בעלה בכל רגע ורגע; הבת הדוחה הצעות נישואין על מנת לטפל בהוריה הקשישים וכדומה.

בהקיפם את הנשים באיסורים רבים הכוללים עונשים חמורים, גם היום במיוחד בעולם המוסלמי יכול הגבר להימלט מעונש על ניאוף על ידי נישואין לכמה נשים ובכך להבטיח ש"חטאו" לא יחשב סיבה לגירושין או לעונש.

ביהדות יכול הבעל לסרב לתת גט לאשתו ובכך למנוע ממנה להינשא שוב במשך שנים ארוכות. באסלאם די בכך שהבעל יחזור שלוש פעמים על "הרי את מגורשת לי" כדי לגרש את אשתו. בחשד לניאוף קיימת גם אופציה לסקילת האשה.

סלחנותה של החברה הגברית כלפי חטאי הגבר מאפשרת להעניק לו תואר "גדול" או "נאור", כמו למשל ז'אן ז'אק רוסו, הפילוסוף, הסופר והמלחין בן המאה ה-18, שהפילוסופיה הפוליטית שלו השפיעה על המהפכה הצרפתית. אדם זה מסר את חמשת ילדיו לבית יתומים בשכנעו את אשתו ששם יהיו חייהם טובים יותר מאשר עם הוריהם, בהסתירו את כוונתו האמיתית להישאר ללא יריבים על לב אשתו.

הקיסר אוגוסטוס (23 בספטמבר 63 לפנה"ס – 19 באוגוסט 14 לסה"נ) איפשר לאשתו לרצוח בני משפחה וכל מי שחשדה בו שהוא עומד בדרך להבטיח את שלטון היחיד שלהם. הורדוס "הגדול" (74 לפנה"ס – 4 לפנה"ס) רצח את אשתו וילדיו ורבים אחרים.

***

בחירות דמוקרטיות הן אשליה של שינוי, כאשר ההנהגה עוברת ממפלגה אחת לאחרת. שום שינוי לא יכול להתקיים כל עוד הבסיס הוא נקודת-ראות גברית בלבד. במוקדם או במאוחר זה יתמוטט מחוסר איזון. תחת לשנות את השיטה לחלוטין ולאזנה על ידי נשים – גברים מחליפים אלה את אלה והכל חוזר חלילה בגלל צורת חשיבתם האחידה. אותו נהג נוהג במכונית ממודל חדיש, אולם תגובותיו הן אותן תגובות ישנות.

בשל נקודת מבטו החד-צדדית רואה הגבר את העולם "שם בחוץ", בנפרד מעצמו. כדי להיטיב לראות הוא זקוק לאיזון על ידי נקודת המבט הנשית. צורך זה מאופיין בשאיפתו לכבוש את העולם, המסומל על ידי איברי המין החיצוניים שלו.

נקודת המבט של האשה היא פנימה והיא מסומלת על ידי ההיבט הפנימי של איברי המין שלה. יכולתה ללדת מסמלת את היכולת להביא לשינוי אמיתי.

האיזון בין ההיבט הגברי לנשי יושג כאשר ילמד הגבר לתת מעצמו ולהקריב גוף ונפש למען אהוביו. כדי שזה יתגשם עליו להכיר בשקריותם של תחליפים זולים כמו מין, כסף וכוח יחסי.

***

צורת החשיבה הלינארית, האחידה והחד-צדדית גורמת לגבר לחזור באופן מתמיד על אותן שיטות לפתרון בעיות שרק חוזרות שוב בצורה מוגברת. הוא משתמש, למשל, בלשון של שליטה ודיכוי: "מלחמה" בפשיעה, "מלחמה" במחלות, "מלחמה" באלימות וכדומה. הוא מדבר על כיבוש החלל, כיבוש הטבע ולכבוש את לב אהובתו. הוא נלחם נגד זיהום כדור הארץ, נגד סמים ועוד. נאמר לו לשלוט בדחפיו. הוא חי כאילו הוא מוקף באויבים. בהרגישו שהשליטה נשמטת מידיו הוא משתמש באותן שיטות בדיוק שבהן הוא מבקש להלום: יתר אלימות בבית ובזירה הציבורית – חוקים נוקשים יותר; יתר כוח לשוטרים למלחמה בפשיעה, יותר תרופות קטלניות למלחמה במחלות, עונשים קשים יותר לבני-נוער אלימים וכדומה. שימוש חוזר ונשנה בצד אחד בלבד של המטבע גורם לחוסר-איזון ולהיווצרות כעין פקק המונע זרימה קבועה של אנרגיה מרעננת לריכוך ועידון המצבים הקשים הקודמים, ועל ידי כך – לאפשר את סילוקם על נקלה.

***

מימי קדם מנסה הגבר להשאיר את האשה במצב של בורות. הדבר נכון בארצות מוסלמיות, נוצריות ובאורתודוכסיה היהודית. בכך מתבטא פחדו הגדול מפני האשה ויכולותיה.

מה רואה הגבר כשהוא מסתכל על אשתו הבורה ומסרב לאפשר לה ללמוד ולהתפתח? הוא רואה בה את השתקפות דמותו כבּוּר שאותה הוא משליך עליה, דבר המעניק לו, כביכול, שליטה על האשה בשל היותה "נחותה" ממנו.

עובדה היא, שבכל רחבי העולם מערכת החינוך מוחזקת ברובה בידי נשים במשכורות נמוכות חרף העבודה הקשה, אף שתפקידי הניהול הבכירים במשרד החינוך נתונים לרוב בידי גברים. לא לשווא נאמר במשלי (א, ח-ט): "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך", שכן האשה היא המורה האמיתית ותפקיד הגבר הוא להוכיח את הילדים כשהם סוטים מתורת אמם. גברים אינם נמשכים להוראה לא בגלל המשכורות הנמוכות, אלא בגלל אי-יכולתם להתמודד עם ילדים המשקפים את חוסר יכולתם להשתחרר מההיצמדות לאם.

ילדים אינם הולכים לבית הספר כדי ללמוד אלא כדי לקבל תעודות שיאפשרו להם לקבל עבודה טובה ומשכורת הולמת. ילדים אינם אוהבים ללמוד מאחר והלימוד נפרד ממציאות העולם הסובב ומבוסס על "מילים מתות". הם אינם רואים את הקשר בינם ובין מה שחשוב להם לבין מה שנלמד בבית הספר. כתוצאה מכך, הם אינם נהנים ממה שלמדו והלימוד הופך תהליך ארוך ומייגע של רדיפה אחר פיסות יוקרה המגיעות במנות זעירות.

כוחו של הגבר נובע מדיכוי האשה – דיכוי הצד הנשי שלו. חוסר איזון זה מושלך על כל היבטי החיים. הגבר משתמש באותן שיטות דיכוי כדי לשלוט ולדכא את עובדיו על ידי התחייבותם לחוזים דרקוניים המשעבדים אותם וגוזלים מהם את זכויותיהם לחיות כאנשים חופשיים.

גבריותו של הגבר בולטת בניגוד לצד הנשי – שרירים עבים, כוח פיסי רב, יכולת להכיל כמויות גדולות של אלכוהול, ושתיית בירה עם גברים אחרים המוגדרים כזכרים.

נשים נמצאות באופן קבוע בעמדת נחיתות שכן הן מתחרות בעולם גברי שבו הן מוגבלות על ידי כללים למה שהגברים מוכנים להעניק להן. למשל, בספורט הן אינן יכולות להגיע לכוח הגברי ונאלצות להתחרות בתחרויות ספורט נשיות.

האֵם מלמדת את בתה לתפור, לבשל, לנקות, לשיר, לרקוד וליהנות ממראה עיניה. אולם האב – במיוחד בחברות דתיות – מעביר לבנו את שלמד מאביו – איסורים ואזהרות לרוב: "זה אסור; זה יפתה אותך; אל תסתכל באשה, כי אלוהים יעניש אותך". תחת לקחת את בנו לטיול וליצור ביניהם קשר אינטימי של אב-בן, לוקח האב את בנו לצפות במשחקי כדורגל באצטדיונים גדולים כדי "לא להיות לבד ביחד". וכך הם "אבודים ביחד" בתוך המוני אנשים אחרים המחפשים אף הם מילוט לקשריהם השונים.

התנהגות זו היא שכחה עצמית ולא פלא שהדור הנוכחי לוקה באלצהיימר.

בה-במידה מוטעה להורים לקחת את ילדיהם לשמוע דרשות דתיות בבתי כנסת ובכנסיות במטרה ללמדם כיצד לקבל את עצמם ואחרים. אדם העוטה בגדי דת או רוח חייב לומר: "אינכם זקוקים לי. צרו קשר עין זה עם זה ופתחו את הלב". תחת זאת יושב הקהל בבתי הכנסת ובכנסיות או לרגלי המורה הרוחני, כשאינם רואים איש את רעהו בשל היותם מהופנטים על ידי מילים מתות.

***

אף בספורט נקודת המבט של הגבר היא לנצח ולהכניע את היריבים בכל התחומים. למשל באיגרוף הגבר רואה את יריבו כמי שיש להכניעו ולהפילו ארצה בנוק-אאוט. לעתים נדירות, אם בכלל, הוא רואה הזדמנות להושיט יד ולסייע למובס לקום על רגליו.

למעשה, "החזק" הוא באמת החלש שכן כוחו של "החזק" נמשך מחולשת האחר. ללא יריב חלש "החזק" לא יכול היה לזכות בנצחונו.

תחת לחוש ככישלון מביש כנהוג בחברה המודרנית, להפסיד בתחרות, בספורט, בעסקים, בפוליטיקה – זו בעצם שעת כושר לסובב את הראי ולראות את היריב כידיד שהקרבנו לו את נצחוננו, שבלעדיו לא היה מנצח. התלות ההדדית של מפסיד/מנצח בכל תחומי החיים היא בלתי נמנעת ואין להתעלם ממנה.

לפני 150 שנה, בספרו "מוצא המינים" (On the Origin of Species), צ'רלס דרווין לא ראה את אי אפשרות ההפרדה של האחדות המושלמת, כמו להפריד צד אחד של המטבע ולהתעלם מהצד האחר שבלעדיו המטבע לא יהיה עוד שלם.

התיאוריה שלו על הישרדות הכשירים ביותר היא דוגמא נוספת לחוסר ההבנה של אי האפשרות להיות חזק פיסית או נפשית מבלי להישען על המצב הפיסי והנפשי של החלש. שניהם מהווים את הצד המתחלף של אותו מטבע ושניהם חיוניים למבנה העולם.

השרידות של אדם או ציוויליזציה אינה תוצאה של מצבים קשים למין ספציפי אלא היא תוצאה של התעלות אישית או קולקטיבית. חיוני שכל המערכת תתעלה, כשם שהטבע נפטר מלבוש מיותר כדי לעטות בגד חדש, על ידי שימוש באמצעי ניקוי כגון גשם, שלג, רעידות אדמה, טורנדו וכדומה.

***

נקודת המבט החיצונית של הגבר את עצמו והעולם הסובב כנפרדים זה מזה, דוחפת אותו לנסות להכניע את הטבע. הוא חופר ככל שניתן לעומק בטן האדמה במטרה לשדוד מהטבע את אוצרותיו במקומות רבים על פני כדור הארץ: נפט, פחם, זהב, כסף, יהלומים, רדיום וכדומה, שכולם גורמים להשפעות הרסניות. מינרלים אלה פועלים כשדים משוחררים מהבקבוק שבו היו רדומים ללא הפרעה מיליוני שנים. בהשתחררם הם יוצאים משליטה בשל חוסר יכולתם לשאת את הניגוד בין האפלה הכבדה בבטן האדמה לבין האור המסנוור על פני האדמה. מינרלים אלה נשלטים בידי קומץ אנשים כדי למוכרם במחירים גבוהים לתעשיות מתכלות.

החומרים המוּצָאים מבטן האדמה יקרים מאד ועל כן מושכים גנבים ושודדים. הם גם מגבירים את חמדנות בני האדם למינרלים ולאבנים יקרות שהעשירים מסתירים בכספות מחשש לגניבה. כך אנרגיה שלילית נצמדת לרכוש גנוב מבטן האדמה והיא משפיעה על בני אדם המשתמשים ברכוש זה כפי שאדם המקבל חפץ גנוב מקבל גם אנרגיה שלילית.

חמדנות גם דוחפת בני אדם להרוג בעלי חיים כגון פילים, צבאים, נמרים ועוד כדי לסחור בשנהבים, בקרניים, בפרוות ובשאר איברים.

חוק הטבע אוסר על האדם לגעת במה שמצוי במתכוון מתחת לפני האדמה. הסיבה לכך נעוצה בתלות ההדדית של כל מה שמצוי על פני האדמה עם מה שמצוי מתחתיה. אוצרות אלה הם למעשה המזון שבו הטבע מזין באנרגיה חיונית את הצמחיה, הנהרות, המעיינות, הימים, האגמים וכל יתר הברואים שעל פני האדמה. כל גזל של אוצרות תת-קרקעיים גורם לחֶסר במרכיבי מזון חיוניים דבר המתבטא באסונות על פני האדמה, כגון בצורת, יובש נחלים ונהרות, אדמה דלה, סופות, מזג אוויר קיצוני, רעידות אדמה וכדומה. אסור להעלות ולחשוף חומרים מוסתרים לאור השמש, שם הם הופכים פצצת זמן למין האנושי. ניתן לראות באיזו זהירות נוקטים המדענים בטיפול ברדיום השקוע בבטחה ללא הפרעה בבטן האדמה. אך הועלה על פני השטח הוא הופך לשד מפלצתי שקשה לשלוט בו.

מכרות וקידוחי נפט ביבשה ובים שבאמצעותם בני אדם שודדים את הטבע, מזהמים את הסביבה והורסים את חייהם ומקומות מגוריהם של עובדים רבים. כאילו אם הדברים נעשים מתחת לפני האדמה איש אינו רואה מה קורה. איש מהם אינו מבקש את רשות הטבע לחפור, לפצוע את האדמה או לבנות מגדלים על אדמה בתולית ששימשה בית גידול לבעלי חיים ולצמחיה במשך שנים רבות. איש אינו מבקש סליחה על החדירה לפרטיות ועל הגזל.

האירוניה היא שמעל פני האדמה מצוי כל מה שבני האדם זקוקים לו כדי להתקיים בבריאות: שמש זורחת, גשם, טל, ים, נהרות, צמחיה, רוח, חמצן וכדומה, כולם בשפע אינסופי וחינם אין כסף – מוענקים בידי הצד הנשי של הטבע, באהבה.

בני אדם חיים בבועה מעשה ידיהם. בתוך טבע הרמוני הזורם בחופשיות הציב האדם ערים, כבישים, בניינים וכדומה, כשהוא גוזל כל הדרוש לו לשם כך. בנסיונו לחדור את החשכה הסובבת המציא האדם תאורה, כגון לפידים, נרות, פנסים, פרוז'קטורים ועוד – כולם חסרי ערך עת הטבע מוריד עליו גשמים כבדים, ברד ואסונות טבע שונים. הטבע מכריז על עליונותו כאדון האמיתי על ידי כיסוי בני האדם וחפציהם באבק יומיומי, בשלג, בגשם וכדומה – לא כגחמה אלא כל אימת שנראה שהדבר נחוץ, ולכן יש רעידות אדמה וצונאמי.

***

חוסר היכולת לפתח נאמנות משפיע על הגבר בכל אורחות החיים. הדבר בולט במיוחד ביחסים בינאישיים, כאשר נאמנות היא תנאי הכרחי לקיום קשר אמין ויציב בין בני אדם, גברים ונשים כאחד. החברה הגברית מקבלת כמובן מאליו מצב שבו גברים הופכים חיילים שכירים בצבאות זרים, המוכנים להרוג ולבצע פשעים תמורת כסף; או שחקני ספורט המוכרים את גופם לקבוצות שונות, כשהם עוברים מקבוצה לקבוצה בלי בושה על-פי שוויים בשוק; או לשמש דוגמנים לסיגריות ואלכוהול אף שידוע נזקם, במיוחד עבור הדור הצעיר.

השלמה עם נוהג פסול זה גורמת לכך שגברים אינם רואים פסול במצב של חוסר נאמנות גם בחייהם האישיים, כמו במערכת היחסים עם נשותיהם, והם מנהלים פרשיות אהבים במקביל. בנוסף, נוהַג זה מונע התעלות רוחנית הדורשת נאמנות טוטלית לאני הגבוה.

ברמה הרוחנית זה אידיאלי לשרת אחרים, אבל לעשות זאת תמורת כסף זה פסול. כאשר הנתינה נעשית מלב פתוח – יש בכך ברכה וצמיחה, אבל עבור כסף המצב נותר כאבן שאין לה הופכין. הכסף גורם לאלימות בספורט, בעסקים וכד'. נתינה אלטרואיסטית היא אהבה אינסופית וקבלת האחר כשווה.

עולם שקרי: סמים – אסור. סיגריות עם פרסומות של אזהרות חמורות – מותר. בעיתון על עמוד שלם פרסומת לסיגריות עם אזהרות בגדול: "כל סיגריה מכניסה 43 חומרים מסרטנים לגופך"; "סיגריות גורמות לשבץ מוחי ולמחלות לב"; "מחקרים רפואיים קובעים כי עישון בזמן הריון מסכן את העובר שלך". ועם כל זאת, אנשים ממשיכים לעשן ולסכן לא רק את עצמם, אלא גם את בני משפחתם בעשן הסיגריות הרעיל.

***

מצד אחד, אנשי דת בכל הדתות אסרו באיסורים חמורים קיום יחסי מין עם נשים אחרות, ומצד שני הם מקבלים כמובן מאליו גניקולוגים גברים. כך מאפשרים הגברים לעצמם שליטה על הנשים בעודם חסרי הבנה אודות הרגשת האשה בלידה או במצבים נשיים אחרים, פיסיים או נפשיים.

החברה הגברית המציאה תוארים כגון פרופסור, דוקטור, דירקטור וכו' והם מכבדים את הפרסונה בהתאם. לדירקטור/מנהל יש מזכירה לשרתו ולבצע עבורו את העבודה הקשה. מנהלים אחרים שולטים בבתי חרושת בהם עובדים פועלים רבים ליד מכונות מכאניות בשכר נמוך. המנהל כלל אינו מוטרד ממצבם הקשה ואינו חושב לשנות את תנאיהם למען יהיו מאושרים.

כדי להשקיט את מצפונם המציאו הגברים תוארים גם לאנשי רוח, כגון רבנים, כוהנים, נזירים, שליחים, קבליסטים, קדושים, צדיקים וכדומה. אך כיצד יכול אדם להיות קדוש באמת כשהוא צמוד לתוארו, לחסידיו, לספריו ולפירושיו?

כיצד יכול הקדוש, כגון רב, אימאם או כוהן פרוטסטנטי, שלא לראות שהוא תלוי באשתו להישגיו הרוחניים, לפי שהיא דואגת לצרכיו ולצורכי הבית ומניחה לו לשבת ולמודט/לקרוא/לכתוב? כיצד יכול הקדוש לא לראות שאותה חֶברה שהוא חלק בלתי נפרד ממנה מנשלת את אשתו ונשים אחרות מזכותן להיות שוות לגברים?

כיצד יכול קדוש לקבל עיוות זה באופן אנוכי מבלי לראות שאשתו היא השותפה שלו להתעלות ובלעדיה הוא יתמוטט ויפול?

לו היה קדוש אמיתי היה נרתע מיד מזיוף שקרי זה. אם אינו רואה שלבחור רק צד אחד של המטבע הוא בלתי אפשרי ואף טעות גדולה, אזי לעולם לא יגיע לראִיה צלולה.

מטעמים דומים הומצאו גיבורי-על, כגון סופרמן וספיידרמן המצילים את העולם על ידי הריגת הפושעים. כל אלה נובעים ממצב של חולשה ופחד. תמיד האחריות מועברת לכוחות-על להצלת הכוחות הנחותים, דבר המבטא חוסר אמונה ביכולות האנושיות להתעלות אל מעבר לנגלֶה.

המדענים צמצמו את העולם למעבדה בה הם משתמשים במכשירים כדי "לראות" את העולם. בעודם שקועים במחקריהם העולם זורם וחולף מול עיניהם הסומות.

בחברה המודרנית מקבלים כל אדם ללימודי דת וחול, כולל מדעים. כתוצאה מכך, הבוגרים אינם בשלים מבחינה אישית להפנים את מה שלמדו לתוך חיי היומיום והם רואים את יעדם כתחרות אינסופית באחרים. זו הסיבה שהחברה מייצרת אנשי-דת קשי-לב ואנשי עסקים ופוליטיקאים חסרי לב ושקרנים..

*

אנו רואים בבירור כיצד צורת החיים השלטת הורסת את הגברים. די לראות צעירים מאבדים את מרבית שיער ראשם ומגדלים כרס כתוצאה מאכילת מזון לא בריא, ומזניחים את הופעתם החיצונית. הגברים השתלטו על המטבח והמציאו מחדש את השף הממציא מזונות המושכים את העין אך הינם חסרי ערך להזנת הגוף. בבית האשה היא המבשלת.

הגבר נולד עם כוח פיסי רב בהשוואה לאשה ותפקידו הוא להפעיל כוח זה למחייתו, כגון בעבודת השדה, בזריעה, בשתילה ובקציר; בחטיבת עצים לבניין בתים וריהוטם. כל החגים בנויים על אירועי השנה. כאשר מהפכים את הסדר, למשל ביהדות האורתודוכסית, הגברים יושבים כל היום ולומדים בישיבה והאשה עובדת בבית ובחוץ לתמוך בהם. דבר דומה קורה עם העובדים במשרדים היושבים מרבית היום סגורים בין ארבעה כתלים עם אור מלאכותי ואוכלים ג'אנק פוד. בתוך שנים ספורות הם נראים מבוגרים מגילם ומפתחים מחלות.

המצאה של פאבים, מועדוני לילה, בתי קזינו וכדומה – מקומות שאשה לא הולכת אליהם לבדה, אבל קיומם מעניק לגברים גושפנקה להשתכר ולבזבז כספים באופן לא ראוי מבלי להיות מגונים. הם גם המציאו מזון זבל ההורס את בריאותם ומקצר את חייהם וחיי בני משפחתם.

אין בנמצא אפילו המצאה אחת הבנויה על נתינה, כלומר, דבר מוּסָף. כל ההמצאות נועדו אך ורק להגברת הכוח כדי לינוק יותר ויותר.

די לראות את המכונות שהומצאו למן הקטנה ועד לגדולה ביותר, שכולן מופעלות ברעש גדול המונע מהאוזניים לשמוע את לחישת הרוח, את שירת הטל, את הריקוד האינסופי של הטבע ההרמוני ובכך הם מחמיצים את ההזמנה להצטרף ולהרגיש כעננים. רק הנשמה שומעת את קול הדממה והיא דוחקת בפרסונה להשליך את הקביים ולהאמין אמונה שלמה בנשמה שרק היא מסוגלת להעלות את האוצר החבוי בתוכנו.

***

איננו רואים כלל את האשה וערכיה האמיתיים בחיים – לא בחברה המודרנית במערב ולא בחברות העולם השלישי, לפי שכולן נתונות לשליטה גברית. מה שאנו רואים זו השתקפות הדמות הגברית באשה, כגון בפוליטיקה כאשר מצפים ממנה להיות "אשת ברזל", "חזקה", גברית. פוליטיקאיות מסתירות את עדינותן, את אמהותן ואת יופיין תחת מעטה של גסות, אטימות ומלים שקריות.

איננו רואים כלל את דמותה האמיתית של האשה ללא ההגבלות והאיסורים שהוטלו עליה בידי הגברים. זה בולט במיוחד ברוחניות. בשעה שנשים נוטות יותר לצד הרוחני הנקי והטהור שמעבר לאיסורים, הגברים מעדיפים יותר תרגילים ואיסורים פיסיים, כגון בגדים מיוחדים, טבילות, צומות, תפילות, למודט, טקסיות ובמיוחד הערצת צדיקים/קדושים וקבריהם, כולל הענקת תואר קדוש/צדיק בחייהם ואחרי מותם.

ההיסטוריה יודעת שמַלכּות הביאו לעָמן "תור זהב" (אליזבט ה-I באנגליה, שלומציון המלכה בממלכת יהודה), בשעה שמלכים הטביעו את עמם ועמים אחרים בנהרות דם ובמלחמות מיותרות (אלכסנדר ינאי ביהודה, נפוליאון בצרפת, היטלר בגרמניה). נשים לא יצאו למלחמות כיבושים. בטבע אין לראות כלל מלחמת חורמה של המונים הטובחים אלה באלה. בטבע זה נעשה אחד על אחד ואפילו הטורפים מתמקדים על בעל-חי בודד.

נשים אינן זקוקות לכוח פיסי משום שכוחן הרוחני חזק יותר. דבורה הנביאה ישבה תחת התומר ושפטה את בני ישראל (שופטים, ד, ד-ה):

וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט.

היא הנהיגה את מלחמת הניצחון נגד סיסרא. אליה באו הגברים לבקש את הנהגתה ועזרתה, ודבורה לא היתה "אשת ברזל", אלא עדינה כיאה לנביאה המתבטאת בשירה.

ח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ (שם ד, ח).

חולדה הנביאה ישבה במקדש ולימדה. אליה באו לבקש עצה בקשר לזיהוי ספר תורה קדום שנמצא (מל"ב כב, יד):

יד וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה, אֶל-חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן-תִּקְוָה בֶּן-חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים, וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם, בַּמִּשְׁנֶה; וַיְדַבְּרוּ, אֵלֶיהָ.

עדינוּת הנביאות עומדת בניגוד חריף לקשיחות הנביאים, כגון שמואל, אליהו ואלישע, שלא היססו להרוג ולשרוף אחרים חרף הצו "לא תרצח"; או שהתאוננו על מר גורלם, כירמיהו (יר' טו, י):

אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל הָאָרֶץ לֹא נָשִׁיתִי וְלֹא נָשׁוּ בִי כֻּלֹּה מְקַלְלַונִי

***

הדוגמא הטובה ביותר לצורך לאחד את ההיבטים הגבריים והנשיים כדי להשיג איזון הן הצגות הדראג קווין/דראג קינג המושכות קהל רב. כאן הגבר מסווה עצמו כאשה והאשה מסווה עצמה כגבר – לא רק על ידי בגדי המין האחר אלא בתנועות גוף ייחודיות, בקול נשי-גברי וכד', כך שהצופים מאמינים שלפניהם גבר/אשה אמיתיים. השאלה היא: מה בדיוק רואים הצופים? האין הם רואים את דמותם משתקפת אליהם? כלומר, ההיבט שהסתירו כדי שלא לראותו או להניח לאחרים לראותו? האין זה הזמן לחשוף את העצמי האמיתי בגלוי?

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז)

אי האפשרות להפריד ניגודים מצביעה על אחדותם ושלמותם. כל ניסיון לפעול על פי ניגוד אחד ולהתעלם מִמָשְׁלִימוֹ יותיר כל מעשה או הישג בחֶסֶר גדול ובתחושת החמצה. הנוהג לפעול על ידי העדפת צד אחד והתעלמות מן הצד המשלים גורם לחוסר יכולת לראות את שני צידי המטבע הפעילים בכל רגע ובכל מקום. קוצר ראות זה המונע את ראיית ההיבטים הבלתי נמנעים של האחדות מאלץ את בני האדם, מחוסר אלטרנטיבה אחרת, להשתמש במספר הולך וגדל של קביים במטרה להתאזן, ולכן השינוי היחיד האפשרי הוא חיצוני וארעי.