שנת הנישואין הראשונה מספקת לנו הזדמנות נפלאה לעצור ולשנות אמונות ודפוסים שהיו קיימים אצלנו. מאחר ובני הזוג הם "עזר כנגדו" – מראות – האחד לשני, הדברים "השליליים" אצל בן זוגי יראו לי היכן אני תקוע/ה ואיפה עלי לשנות אצלי ולא אצלו.
אנחנו מגיעים לחיי הנישואין כשזהותנו העצמית כבר מגובשת פחות או יותר. יש לנו דימוי עצמי מסוים, הסתכלות על החיים והעולם, עקרונות שחשובים לנו, ציפיות וחלומות.
אנחנו בוחרים את בן זוגנו לפי מה שחסר לנו ולא לפי מה שיש לנו. בתקווה הוא ייתן לנו את מה שבאמת אנחנו זקוקים לו. האם אנו יודעים ומכירים מה באמת חסר לנו ולפי מה אנחנו פועלים?
מודעות ( מלשון ידיעה ) היא הצעד הראשון לריפוי או לשינוי. כשנדע מאין באנו נדע גם לאן ללכת. כאשר דפוס מסוים (שמשתקף אלינו מבן זוגנו ) קבור עמוק בתוכנו ואנו מתקשים לראות היכן הוא נמצא אצלנו, עלינו לפתח מודעות לקיומו על מנת לרפא את המצב.
א. האני האמיתי: אני הוא מי שאני מאמין שאני
אנו מבססים את תסריט חיינו על המסרים המוקדמים אשר קיבלנו בילדותנו. כולנו היינו ילדים קטנים וטובים, וקבלנו בצייתנות את אשר אמרו לנו "הם"( ההורים, הסבים והסבתות, לאחר מכן הגננות המורות והחברה הסובבת אותנו - בעיקר בגיל ההתבגרות ) כאמת לאמיתה.. רובנו בוחרים לחשוב מחשבות הדומות לאלו אשר נהגו הורינו לחשוב. אמונות אלו שרבות מהן הן אמונות מגבילות, נמצאות בתת המודע שלנו ומפעילות אותנו במשך כל החיים לטוב או למוטב.
כל מה שאנחנו בוחרים להאמין בו, הופך לאמת עבורנו. אמונותינו אינן אלא דעות של אחרים, אשר הפנמנו וצרפנו אל מערכת האמונות שלנו. אין ספק שהן משתלבות עם כל הדברים האחרים שבהם אנו מאמינים.לדוגמא: אם את/ה חווה אסון כלכלי פתאומי, אות הוא כי ברמה כלשהיא, את/ה מאמין/ה כי אינך ראוי לרווחה כספית, או כי אתה מאמין במעמסות וחובות. או אם נראה כי איננו מסוגלים לקיים מערכת יחסים, ייתכן שאנחנו מאמינים כי "איש אינו אוהב אותנו" או כי "אני בלתי ניתן לאהבה". ייתכן כי אנחנו חוששים להניח לאחרים לשלוט בנו, כפי שקרה לאמנו, או יתכן כי אנחנו חושבים: "אנשים רק פוגעים בי".
יתכן כי כל הבעיות שאנו נאבקים ומתמודדים עמן בחיינו נראות אמיתיות: אנו עשויים לחוש כי הן אמיתיות, - זו המציאות – אולם, אין זה משנה עד כמה קשה הוא הנושא שעמו אנו מתמודדים, אין הוא אלא תוצאה או סממן חיצוני של דפוס מחשבה פנימי. אין זו אלא אמונה אשר למדת בהיותך ילד.
חלק מן הדברים שבהם אנו מאמינים הם אכן חיוביים ומועילים. מחשבות אלו משרתות אותנו היטב במשך כל ימי חיינו."הבט ימינה ושמאלה בטרם תחצה את הכביש"
מחשבות אחרות הן שימושיות מאוד בתחילה, אך כאשר אנו מתבגרים, הן אינם הולמות אותנו יותר. "אל תבטח בזרים" עשויה להיות עצה טובה מאוד עבור ילד קטן, אך עבור מבוגר, לא תיצור התמדה באמונה זו אלא בידוד ובדידות. או: קשה לי למוד או לזכור הרבה חומר, האם קביעה זו היא נכונה עבורי כעת? האם אני עדין מאמינה בכך מפני שמורה בכיתה א' אמרה לי זאת שוב ושוב?האם מוטב יהיה עבורי להפטר מאמונה זו?
אם למדנו בילדותנו כי העולם הוא מקום מבהיל, או שהעולם הוא מקום אכזרי, רע, מעורער, אני צריך לדאוג לעצמי, כי אז נקבל כל דבר התואם אמונה זו כאמת עבורנו.
מצד שני, אם לימדו אותנו בשלב מוקדם בחיינו כי העולם הוא מקום אוהב, בטוח, יציב אמין, נפלא, תומך ומעניק את כל הצרכים הנדרשים לי בקלות בשמחה ובאהבה, יהיו אמונותינו שונות. נוכל לקבל בקלות כי האהבה מצויה בכל מקום, וכי אנשים הם ידידותיים מאוד, וכי תמיד אשיג את כל אשר אזדקק לו.
אם למדת כילד כי "הכול באשמתך", תתהלך כשאת/ה חווה תחושת אשמה מתמדת. תחושה זו תמשוך אליך הענשה וכאב שרק יחריפו במשך השנים, ויגרמו למחלות.
אם למדת להאמין בהיותך ילד/ה כי את/ה חסר/ת ערך, תותיר אותך אמונתך זו בסוף התור בכל מקום שבו תהיה.
האם לימדו אותך נסיבות ילדותך להאמין כי איש אינו אוהב אותך? אם כן, אין ספק כי תהיה בודד.
האם לימדה אותך משפחתך כי "אין מספיק לכולם"? אם כן, לעיתים קרובות תחוש כאילו ארונות המטבח שלך ריקים, או תגלה כי אתה מסתדר אך בקושי או נתון תמיד בחובות.
ב. הזהות העצמית – הדימוי העצמי.
בבסיס בנין אישיותו של כל אדם ישנם ארבעה דברים עיקריים: אהבה, שייכות, מקום והערכה.
מרגע הולדנו אנו מתחילים לחפש את ארבעת הגורמים הללו ובהתאם לסיפוקם או אי סיפוקם אנו יוצרים את זהותנו העצמית.
אהבה:
כל אחד מאתנו זקוק לאהבה כאוויר לנשימה. אנו "שואלים" כל הזמן את סביבתנו האם אנו אהובים או שעלינו לעמוד ב"תנאים" מסוימים כדי לקבל קצת אהבה? לכל אדם יש את החשיבה שלו מהם ה"תנאים" שבמידה והוא יעמוד בהם הוא יהיה ראוי לקבל אהבה. כגון: אם אהיה אדם טוב ואעזור לכולם, יאהבו אותי. חשיבה זו גורמת בד"כ לכל המניפולציות שאנשים מבצעים. (בד"כ איננו מודעים לכך שאנו רוצים לקבל אהבה, וכשאיננו מקבלים את מה שרצינו אנו מאוכזבים, כועסים, ממורמרים, נהפכים לקרבנות)
כיצד חוויתם אהבה בתור ילדים? באלו דרכים בוטאה אהבה במשפחתכם? האם באמצעות מריבות, צעקות, בכי, טריקת דלתות, מניפולציות, שליטה שתיקה או נקמה? אם כך היה הדבר, אזי כמבוגרים תחפשו חוויות דומות ותמצאו את האנשים שיאוששו רעיונות אלה.
שייכות:
האם אני שייך לקבוצה (לצורך זאת גם התא המשפחתי הראשוני מהווה קבוצה) או שאני תלוש ואינני שייך לשום דבר? האם אני מקבל תמיכה, עזרה, סיפוק צרכים או שאני דחוי ועלי לדאוג לעצמי?
מקום:
כל אחד מאיתנו שואל את עצמו (במיוחד בביתו) האם יש לי מקום? מרגישים בייחודיות שלי ובתרומתי לסביבתי? ? או שאני צריך כל פעם מחדש לבדוק זאת או להלחם כדי שירגישו שגם אני קיים?
הערכה:
לאדם צורך בסיסי להערכה. הוא רוצה שיעריכו את מעשיו ופעולותיו. אך האם הוא מעריך את עצמו? האם הוא מודע לכישרונותיו , היכולות שלו, העוצמות שבו, היצירתיות שלו? ,
בהתאם לאמונותינו על עצמנו נבחר באמצעים ודרכים שלדעתנו יעזרו לנו בהשגת מטרותינו. הכול ייחשב אצלנו להישג או לכישלון בהתאם לראייתנו הסובייקטיבית, כפי ש"תוכנתנו" לראות מכל סיבה שהיא
תהא הבעיה אשר תהיה, היא נובעת מדפוסי מחשבה, ודפוסי מחשבה ניתנים לשינוי.
ג. הכול בהתאם לציפייה.
לבדוק מחדש איך נוצרו הציפיות
ציפיות אישיות נוצרות ע"י תסריט שמוטבע במוחו של האדם בגיל מוקדם, אם ע"י ההורים ואם ע"י החברה באמצעות מסרים תמידיים. כשהם הסתכלו לתוך עינינו ואמרו לנו את מה שאמרו.
לפעמים מהדהדים במוחנו, במשך כל ימי חיינו, משפטים ששמענו על עצמנו בגיל מאוד צעיר, משפטים חיוביים או שליליים, והם משפיעים משמעותית על התנהגותנו.
כדי שלא תבזבז כוחות על שאיפות שאינן מתאימות לאישיותך, בדוק וחקור לאן בעצם אתה חותר להשיג ואיזה ציפיות ושל מי אתה מנסה למלאות?
כשאנו נתקלים באתגרים שונים בתחילת חיי הנישואין (וכל שכן בהמשכם) נבין שהן נובעות מאמונות שרכשנו בילדותנו. השאלות שאנו מתבקשים לשאול את עצמנו הם: האם אנחנו חייבים להמשיך להאמין במה שקבלנו אז? האם מה ש"הם" אמרו זו האמת שמחייבת אותנו גם היום? האם אנחנו חייבים להמשיך לחשוב כפי שהם לימדו, אמרו, חשבו?
התרגיל הבא יכול לעזור לגילוי חלק מאותם אמונות שליליות שיש לנו כלפי עצמנו הגורמות לבן זוגנו לשקף אותן.
קחו גיליון נייר גדול, והכינו רשימה של כל הדברים אשר לגביהם ביקרו אתכם הוריכם. מה היו המסרים השליליים אשר שמעתם? העניקו לעצמכם די זמן כדי לזכור דברים רבים ככל שתוכלו, חצי שעה מספיקה בדרך כלל.
מה הם אמרו בנוגע לכסף? מה אמרו על גופכם? מה אמרו לגבי היכולות שלכם? הכישרונות שבכם? האם השוו אתכם עם אחרים או שהייתם ייחודיים? מה הם ציפו שתהיו? כמו מי? מה הם אמרו ובטאו כלפי האהבה ומערכות יחסים? מה היו הדברים המגבילים או השליליים אשר אמרו לך?
אם תוכלו, הביטו באופן אובייקטיבי בפריטים אלו ואמרו לעצמכם: "אם כך, זהו מקורה של האמונה הזאת".
כעת, הבה קחו גיליון חדש, וחפרו מעט יותר לעומק. אלו מסרים שליליים אחרים שמעתם בהיותכם ילדים? מקרובי משפחה, ממורים, מחברים, מדמויות סמכותיות,. כתבו את כולם אל תמהרו היו מודעים לרגשות המתחוללים בגופכם בעת שאתם כותבים אותם.
הרשימות המצויות על גבי שני גיליונות נייר, אלו הן המחשבות אשר יש לסלק ממודעותכם. אלו אותן אמונות עצמן אשר גורמות לכם להרגיש כי "אינכם טובים במידה מספקת" או כי "אינכם ראויים לאהבה ללא תנאי"
כולנו נמצאים כאן על מנת להתעלות מעל מגבלותינו המוקדמות, תהינה אשר תהינה. אנו כאן ע"מ לזהות את גדלותנו שלנו, ואת המהות האלוקית המצויה בנו.
במידה ותשתפו את בן זוגכם בתרגיל ותעזרו בו תחושו איך "שכינה ביניכם"