בשנים האחרונות אנו ערים לתופעה של אנשים רבים אשר משכירים את נכסיהם לשוכרים שונים וכאשר השוכר לא מפנה את הנכס בתופ תקופת השכירות ו/או כאשר ישנה הפרה יסודית של הסכם השכירות ( לדוגמה אי תשלום שכר דירה ). כאמור, הנ"ל עומד בניגוד מוחלט למוסכם בין הצדדים ומונע מבעל הנכס להנות מפירות הנכס.
החוק במדינת שיראל לא מאפשר לבעל נכס לפנות את הנכס בדרך של "סעד עצמי", דרך פינוי של השוכר בעצמו, אלא האפשרות היחידה העומדת ברשותו היא הגשת תביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך. תביעות אלו, בעבר, נמשכו פרקי זמן בלתי סבירים. מספר רב של חודשים ולעיתים מספר שנים לשם פינוי הנכס. נדגיש כי במשך כל הזמן הזה, המשיך השוכר "לשבת" בנכס ובכך מנע מבעל הנכס את האפשרות להנות מפירות הנכס. ברור כי מצב זה אינו הגיוני במדינה מפותחת.
המחוקק לא נותר אדיש לתופעה זו. בשנת 2008 תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 198, כך שישנה אפשרות חדשה ומהירה לפינוי המושכר בדרך של תובענה לפינוי מושכר.
במסגרת תביעה זו, הסעד היחידי אותו יכול לדרוש בעל הנכס הוא פינוי המושכר. אם יחפוץ בסעד כספי נוסף ומשלים, יהיה עליו להגיש תביעה נפרדת. כך, במסגרת ההליך החדש, לרוב, מתקיים דיון בסוגייה עד שישים ימים מיום הגשת התביעה. לרוב, מסתיים ההליך בדיון אחד ובפסק הדין אשר ניתן עד 14 ימים לאחר הדיון.
קרי, במסגרת ההליך החדש, בעל הנכס יכול לקבל פסק דין לפינוי המושכר, לרוב, תוך עד 74 ימים. ההליך הוא מאוד שימושי ומאפשר לבעלי הנכס למנוע מן השוכרים לבצע בהם כרצונם ואף לסחוט אותם, לעיתים, תמורת פינוי הנכס.
במידה והשוכר לא מתפנה מן הנכס בעצמו לאחר מתן פסק הדין לפינוי הנכס, ניתן להסתייע ברשות ההוצאה לפועל על ידי עורך דין הוצאה לפועל לפינוי השוכר מן הנכס. על השוכר לפנות את הנכס, לרוב, תוך 14 ימים מיום פסק הדין.