מהו מבטא?
מבטא הוא למעשה האופן בו נהגית שפה ע"י קבוצה מסוימת של אנשים.
ישנם הרבה משתנים המשפיעים על היווצרות מבטא בשפה, אך העיקריים שבהם הם מבטא מקומי ("דיאלקט" או "ניב") שנובע ממיקום גיאוגרפי שונה של אוכלוסיות הדוברות את אותה השפה, ומבטא זר שנוצר כאשר אדם מדבר בשפה זרה שאינה שפת האם שלו.
מבטא מקומי
אם אצלנו הישראלים בטבריה מדברים כמו אלו שבפתח תקווה וההם שבאילת, באנגלית, המצב לא יכול להיות יותר שונה.
קשה לומר שהאנגלית הסקוטית דומה לאמריקאית, ובאמריקה, ג'ו ממיניסוטה לא בטוח יבין לגמרי את מרי-אן מטנסי שנשמעת שונה לגמרי מאנג'לה שחיה באושר עם בעלה וילדיה בבוסטון, ניו אינגלנד.
אפילו בתוך ניו יורק, ניתן לדעת אם מי שמדבר עמכם גדל בקווינס, ברוקלין או בברונקס למרות שמבחינה גיאוגרפית המרחק ביניהם הוא לא יותר משעה נסיעה ברכבת התחתית.
אז רגע. אם יש כל כך הרבה מבטאים שונים בשפה האנגלית איך בעצם יודעים מה המבטא ה"נכון"?
וכשבאים לשפר אז לפי מה אנחנו לומדים?
הוחלט מתישהו ואיפשהו בבית דין גבוה לבלשנות מהי האנגלית סטנדרטית . זו אנגלית "ניטרלית" נטולת מבטא שלא ניתן לזהות באמצעותה את מקור הדובר. אנגלית זו נשמעת לרוב בכלי התקשורת, ועל פיה מלמדים את תורת ההיגוי (speech and pronunciation).
בבריטניה הגיית הReceived Pronunciation (האנגלית ה"מקובלת" או ה"מאושרת") נחשבת לנכונה ביותר מבחינת הגיית השפה ועל פיה מלמדים את השפה האנגלית. עם זאת, אף על פי שאנגלית זו היא בעלת המבטא התקני ביותר, זהו מבטאם של פחות משלשה אחוזים מהאוכלוסיה...
כשאני עוזרת לשפר את המבטא אני מלמדת את האנגלית הסטנדרטית, האמריקאית. מאחר ואנו יותר חשופים לאנגלית אמריקאית ביום יום, המבטא הזה מוכר, וקל יותר ללמוד אותו.
מבטא זר
בניגוד למבטא מקומי של אוכלוסיות שונות הדוברות את אותה שפה, מבטא זר נוצר כאשר אדם דובר שפה שאינה שפת האם שלו.
בבואנו לדבר שפה חדשה, אנו נוטים להעביר עמנו בעת הגיית השפה הזרה תכונות וצלילים משפת האם שלנו.
העיקרי שבהם הוא אופן הגיית השפה.
בעוד שבעברית אנו מבססים את השפה על 5 תנועות עיקריות (אָה, אֶה, אִי, אוׁ,אוּ), באנגלית, השפה מתבססת על 15 תנועות המשמשות כתנועות טהורות, כדו-תנועות (Diphthongs) ותלת-תנועות (Thriphthongs) (ראו תמונות מצורפות).
מאחר ואין אנו מכירים ויודעים כיצד בדיוק להגות את התנועות הזרות, אנחנו נוטים להחליף את הצלילים הזרים בצלילים המוכרים לנו ובכך מצמצמים את התנועות בשפה האנגלית לחמשת התנועות שבעברית ולפעמים אף ממציאים תנועות חדשות שהן שילוב בין הצליל הישראלי לצליל באנגלית.
עוד גורם למבטא – לשפה הישראלית ניגון אופייני לה. כשאנו לוקחים את הניגון הישראלי ומלבישים אותו על משפט באנגלית, התוצאה היא ניגון זר שלעיתים אף פוגע במשמעות ומשנה את עיקר המשפט.
גורמים נוספים שעשויים ליצור מבטא: אינטונציה ומקצב, אורך הצליל, הטעמה וכד'.
למה בעצם לשפר מבטא?
הרי אין שום דבר רע בלהיות בעל מבטא. זה כמו נקודת חן או כתם לידה. מן משהו כזה שמאפיין אותנו, שמלמד אחרים עלינו מבלי שנצטרך להסביר יותר מדי מי אנחנו, מאיפה אנחנו...
זה מראה שאנו דוברים עוד שפה או שפות,שיש בנו משהו שונה ואקזוטי (הרבה אנשים גם טוענים שמבטא אצל המין השני זה סקסי...) משהו של עולם אחר, תרבות אחרת. אחר.
הצורך לשמור על המקוריות והאותנטיות הוא מובן.
אז למה בכל זאת לשפר את המבטא?
בחברה הישראלית כיום, כאשר אנו פתוחים יותר מאי פעם לקהילות זרות בתחום העסקי והתרבותי,
האינטרקציה שלנו מול גורמים מחו"ל היא גבוהה. אנו נדרשים לתקשר באנגלית לעיתים קרובות.
לרוב אין בעיה בהבנה האחד את השני. אנחנו מבינים אותם והם אותנו והכל טוב ויפה.
כאשר המבטא שלנו הופך להיות מכשול אז נוצרת הבעיה.
כל דובר שפה הוא לרוב בעל שמיעה סלקטיבית כשזה נוגע לשפת האם שלו. קשה לאנשים דוברי אנגלית לשמוע ולהבין בקלות צלילים שהם לא רגילים אליהם.
ואנחנו, כדוברי אנגלית כשפה שניה נוטים לשנות מילים, לעוות תנועות ועיצורים להטמיע אינטנציה ומקצב ישראלים במשפטים הארוכים באנגלית, ואפילו שהאנגלית שלנו קרובה למושלמת עדיין אנשים יבקשו מאיתנו לחזור על המשפט הכה פשוט שניסחנו זה עתה.
בנוסף, ולא פחות חשוב, כשעובדים על שיפור המבטא (או ליתר דיוק - רכישת מבטא ניטרלי/אמריקני באנגלית) באופן אוטומטי אנחנו משפרים גם את ההבנה והשמיעה שלנו. האנגלית הקולחת של דוברי השפה הופכת לברורה. אנחנו מתחילים להבין בקלות רבה יותר את הקולגות האמריקאים או הבריטים בעקבות העבודה בשיעורים.
אז מה עושים?
האם נידונו להיות כלואים בתוך הצלילים והאינטונציה שנולדנו איתם לנצח?
זהו שלא.
לימוד מבטא הוא למעשה שינוי הרגל. זה אפשרי! אבל צריך לקום מהספה העוטפת אותנו בנוחות על מנת לעשות זאת.
כלומר – צריך לעבוד!
ראשית עובדים על לימוד ההגאים הזרים לנו:
אנו מבודדים את הצליל ע"י שמיעה חוזרת של ההגה .לאחר מכן לומדים להגות את הצליל.
כאמור, לכל הגה, עיצור או הברה, יש מיקום ספציפי של השפתיים, הלשון והלסת. ברגע שמבינים היכן ממוקם כל איבר ניתן לבטא את הצליל החדש בקלות.
לבסוף אנו מתרגלים את הצליל החדש בדיבור שוטף ובקריאה במשפטי תרגול ובטקסטים מגוונים.
פשוט לא?
מה עוד עושים כדי לשפר את המבטא:
- יש לתרגל את שרירי הלשון והפה (איברי ההגייה) על מנת לחזק את האזורים שלא מופעלים ביומיום. שרירים אלו יעמדו לצידנו כאשר נצטרך להגות צלילים חדשים שהפה לא רגיל לבטא וישפרו את הדיקציה שלנו באנגלית ובעברית.
- מודעות היא 80% מהפתרון. כשמשפרים מבטא אנחנו מבודדים את כל האלמנטים שיוצרים את המבטא (כל אדם כמובן באופן אישי לצרכיו הוא) לומדים לשמוע את השוני ולזהות אותו. ברגע שעשינו זאת אנחנו בדרך להצלחה. אם אפשר לשמוע את זה אז אפשר לבטא את זה!
- באנגלית המדוברת (Colloquial English) יש נטייה לחבר מילים, לקצר תנועות להשתמש בסלנג וביטויים. בעת לימוד המבטא נוגעים גם באלמנטים אלה על מנת להפוך את הדיבור לחופשי וזורם.
את המבטא אפשר לשפר באמצעות עזרה מקצועית (שיעורים פרטיים וסדנאות) או לבד. ישנו מידע רב ברשת ושיעורי הגייה מצולמים ב-YouTube שניתן להעזר בהם.
הדבר העיקרי הוא לזכור שתמיד ניתן לשפר ולשאוף למשהו אחר ושונה גם כשזה נראה בלתי אפשרי....
לפרטים נוספים על תוכן שיעורי המבטא ניתן למצוא כאן
עוד מידע ניתן למצוא באתר שלי
דרך המבטא
www.accentsway.com