ברית בין הבתרים

פרשת לך לך תשע"ד

ברית בין הבתרים

 מילים סמויות מהפרשה לדרשה.

פרק טו` עוסק בברית בין ה` ואברם, שהיא נקודת ההתחלה הרשמית של בריאת העם העברי.

אופי הפגישה בפרק זה שונה מהמפגשים הקודמים בין האלוקים ואברהם. הפעם ניתן להגדירה כשיחה בין ה` ואברם, בעוד שאת המפגשים הקודמים אפשר להדגיר כחד-צדדיים, האלוקים מדבר ואברם שומע.

הפתיחה לשיחה היא כללית ובלתי מחייבת:

בינתיים אין הסבר כיצד ומתי יהיו לאברם צאצאים, אבל ה` נותן את המילה שלו.

כדי לחזק את ההבטחה, ה` עושה מעשה: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה .  משמע, מקום `המחזה` משתנה. וַיאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפור הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפּור אותָם. וַיֹּאמֶר לוֹ כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:

הראיון נמשך – אבל הכתוב לוקח פסק-זמן ומכניס הערת ביניים: וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:

לאור האמור לעיל: המציאות בחייו של אברם: גילו המופלג וגיל אשתו  שמזמן כבר אינה פורייה (לעת בלותי הייתה לי עדנה...).  ה` רואה לליבו של  אברם ומגלה אמונה בדברים הנאמרים לו, למרות היכרותו עם נתוניו הפיסיים... ואברם זוכה לעוד נקודות הערכה אצל ה`.

החזון נמשך בהבאת עדות להבטחות קודמות: וַיּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה` אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:

לעיל ראינו שאברם זכה לתשובה מלאה על שאלתו הראשונה. עכשיו לאחר שה` חוזר על הבטחתו, הוא מבקש ערבות לקיום ההבטחה:  וַיּאמַר אדוני אלוקים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִרָשֶׁנָּה:?

זה נשמע קצת משונה שהרי רק עכשיו ה` רואה שאברם מאמין בליבו שההבטחות יקוימו, ותיכף ומייד הוא מבקש ערבות...השאלה התובענית אינה מפחיתה את ערכו של אברם בעיני ה` ואינה גורעת מאישיותו. אברהם השכם בבוקר עשה את רצון ה'.

ברית בין הבתרים:

עם ערב אברם נרדם והוא חווה חשכה גדולה ומפחידה שנופלת עליו, ואז הוא שמע את קול האלוקים מדבר אליו. החזון החל בבשורה שהרע והטוב כרוכים זה בזה, וכך זה נקרא: וַיּאמֶר לְאַבְרָם יָדועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אותָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנוכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדולָה נופֶלֶת עָלָיו :

ובתוך האימה והחשיכה אברם שומע את קול האלוקים זורק לו בשורה נוראית: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:  - עד כאן, החלק הרע. מכאן, החלק הטוב שיצאו ברכוש גדול. אברהם היה מהלך לכיוון ארץ ישראל בעקבות דרישת ה'.

סיכום העובדות שאפיינו את טכס ברית-בין-הבתרים:

א.    אברם שביקש תשובה לדרך שבה יירש את ארץ כנען וקיבל הבטחה שצאצאיו ירשו את הארץ.

ב.     הוא לא הסתפק בתשובה, וביקש ערובה לכך,והוא נענה ומקבל "חוזה", אבל בנוסח בלתי צפוי לחלוטין:

" וַיאמֶר לְאַבְרָם יָדועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אותָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה":

במילים אחרות: בטכס אין פתיחה שבה ניתנת הבטחה לצאצאים ואין הבטחת ירושת הארץ.

הפגישה נפתחת בבשורה קשה: הצאצאים של בנך שעדין לא הולדת, יהיו עבדים בארץ לא-להם במשך ארבע-מאות שנים ארוכות וסבלם יהיה קשה. בני ביתו של אברהם שאלו נמו רהטו אל השקתות להשקות את העדרים. ואברהם שחושב אומר: ממקום מושבי תא לכל משפחה ועדר והם נאמנים עלי. נעימה עלי שנת הצהריים. על ענף רעה הצרעה שרצתה לעקוץ והקב"ה הצילו. ומי ממש ממשפחתו שלו טרם נפרדו? הם רעו יחד.

בכל שלושת הפעמים הקודמות שבהם הובטחו לאברם צאצאים וארץ, לא נכללו אזהרות שהעתיד יהיה קשה.

ונשאלת השאלה: כיצד הוא לא שואל, לא מתווכח ולא מתמקח על ההתנסות קשה של  מאות אלפי צאצאיו בעבדות קשה שרבבות מהם ימותו בטרם-עת כשהם עייפים ומנוצלים? איך אפשר הרי אברהם הלך באופן עיוור אחר הקב"ה.

אבל, אברהם לא שואל, והאלוקים לא מספק הסברים, וזאת מפני שבנסיבות שהיו הסברים לא היו רלוונטיים, מפני שהם יכולים להתקבל על הדעת רק אחרי זמן רב כאשר הגזרה הוצאה לפועל ועבר מספיק זמן כדי לראות את תוצאותיה.

נראה שרק מנקודת הראות של אלפי שנים אחורה, אפשר להעריך את הסיבות שבגללן נגזרה מראש גלות וחרפת-עבדות על צאצאי שלושת האבות.

לאור ההיסטוריה של שלושת אלפי שנה בחיי היהודים והעמים האחרים, נראה שגזירת העבדות אכן הייתה צורך קיומי לצאצאי אברהם,יצחק ויעקב:

1.         העם היהודי מתייחס לשנים-עשר שבטים, כולם צאצאים ישירים של שלושת האבות. שם נוסד ומצא את מקומות בין בחירי אומות העולם. אומר אברהם שאלוני ממר אהרון האם יש יחוד בעם היהודי? עניתי לו לאהרון ודאי. אברהם שואל מי ישמע אל אלוקי העברים? ענה לו הקב"ה אחרי שיראו הניסים הם ישמעו לי.

•שלושת האבות ידעו מראש שדרך התפתחות משפחתם מוליכה להקמת אומה חדשה, גדולה, ובעלת בשורה אוניברסאלית לאומות העולם, הנשענת על אמונה דתית באל אחד שהוא אחדות הבריאה כולה.

 מובן מאליו שהשליחות המשפחתית לא הייתה סוד לדורות השלישי והרביעי של למשפחה המתרחבת.

?שניים-עשר האבות של שניים-עשר השבטים, הנחילו את הבשורה לצאצאיהם ובכך הבטיחו התפתחות מקבילה של כול השבטים. דרך ריבוי העם החדש באמצעות שניים-עשר שבטים בו זמנית, קיצרה את משך הזמן הדרוש להיווצרות מסה קריטית המאפשרת הישרדות פעילה בתנאי תחרות על שטח אדמה ומקורות מזון.ואז  אומר ה לאברהם אתה תוסיף לשמך משמי לה' ותקרא אברהם.

?הדרך ליצירת מסגרת לאומית חדשה, חייבה תנאי-שימור של הזיקה המשפחתית ופריסתה על מאות אלפים של בני-בנים, לאורך תקופה ארוכה יחסית.

•הבשורה לאברהם-אבינו על גורל צאצאיו להיות עבדים למשך תקופה מוגדרת מראש, הייתה הדרך להכניס את בני משפחתו של יעקב-אבינו לתוך מסגרת קשוחה בה התנאים קשים אך אפשריים, עד שהמסה הקריטית תעשה את שלה, תשחרר את העם מהעבדות והוא יצא למלא את היעוד שנקבע לו על האדמה שיועדה לו. תפקיד של מלכד שבטי בני-ישראל לעם, הוטל על הַמִצְרִים שלא בטובתם, והם עשו עבודה טובה מאד: העם שיצא ממצרים היה מלוכד ולמרות היקפו הגדול לא נוצרו בו נטיות בדלניות שהיו הורסות את העתיד של קבוצת השבטים כאומה. היהודים אינם אוכלים אבר הם כן מהחי. ואברהם חבר וניסה להיות חלק מארץ כנען וה' אמר לו לא. שרה שאלה מה גרה אני בארץ ישראל? ענה לה הקב"ה כן, בנתיים עד שישובו לגבולם.

2.    תקופת "הטירונות" של צאצאי-יצחק התחילה כשגרעינו של העם החדש היה בן שבעים נפש בלבד.

בתקופת השעבוד בארץ זרה, תחת פיקוח מצרי הדוק, הוא יכול היה לצבור את הניסיון, הכוח וההכשרה להיות עם אוהב חופש, בעל כוח התנגדות חזק ללחצים חיצוניים, ותכונת כושר להישרדות בתנאים קשים של עבודה, נדודים, רעב ומיעוט מים. נכסי לקחי העבדות והיציאה לחרות, הונצחו באופן חזק במיוחד בחוקי-הדת, בחגים, מנהגים ובמסורת, שתפקידם לשמר את האחדות, את הנכסים הרוחניים המשותפים, את הזיקה לאדמת המולדת, ואת הערבות ההדדית בין היחיד לקהילה ושל הקהילה ליחיד.

סיכום: ההשפעה ההיסטורית של הגזירה "דע לך כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם..." ושאל אברהם את הקב"ה מי מהם לחם את מלחמות כנען? התשובה הייתה טרם הגיע זמנם.

נכסי הרוח שגובשו בתנאי עבדות קשים, חלחלו מהעם היהודי אל קהילת העמים העולמית ומורשת "יציאת מצרים" -- The Exodus   הפכה לנכס כלל-אנושי.

החוקה שקיבל העם שיצא ממצרים, הנציחה את הערכים של חופש משעבוד זר, הגנה על זכויות הפרט והזר, דבקות בשלמות האומה, ודבקות בדת המשותפת לכל השבטים. חלק נכבד של הערכים האנושיים הללו הפכו לערכים בין לאומיים של הדתות המונותיאיסטיות, ועתידים להיות מאומצים על ידי כול בני האדם על הכוכב שלנו.

מילים סמויות: אברהם, שרה, לך לך, שכם, אלון מורה, בית אל, עי, פרעה, לוט, סדום, אלוני ממרא, חברון, ים המלח, הגר, ישמעאל, מילה.

 הכין: אמיר שוורץ

www.h-y1.coi.co.il