גישור משפחתי טיפולי
גשר של תקווה
מאת: שי גיל
קבלת החלטה על גירושין, מימושה וההתמודדות עם כל ההשלכות הנובעות מכך, הינה ללא ספק מן הסוגיות המורכבות והקשות ביותר עימם עשויים בני זוג להתמודד במהלך חייהם המשותפים.
כיום אנו עדים לכך, שחלק נכבד מקרב הזוגות המתגרשים, בוחר בהליך של גישור, הידוע כדרך מכובדת, דיסקרטית, מהירה ונוחה מבחינת העלויות, לגיבוש הסכם גירושין.
יחד עם זאת, אלו מבין הזוגות הנתונים בתוך בלבול והצפה רגשית, עשויים לגלות שכניסה להליך גישור אמיתי, כזה המאפשר בירור כן ויסודי של העמדות, הצרכים וסדרי העדיפויות, שעל בסיסן יצטרכו בני הזוג לקבל החלטות ולהגיע בסופו של יום להסכמות באשר לעתידם האישי, המשפחתי והכלכלי,הופכתלעיתים למשימה קשה ומסובכת ביותר, אם לא בלתי אפשרית. במקרים מסוג זה, ניתן להסתייע ולהתגבר על המכשולים, באמצעות הליך הידוע בשם: גישור משפחתי טיפולי ובכך מבקש אני לעסוק ברשימה זו.
תאור מקרה:
רותי ושמעון( שמות בדויים), זוג בשנות השלושים המוקדמות לחייהם, הורים לפעוט בן ארבע, נשואים כ-6 שנים וחיים בנפרד מזה כחצי שנה, מגיעים אלי לגישור. בפגישה ראשונה אני לומד שניסו טיפול זוגי שלדבריהם "לא הלך", הם מבקשים שאעזור להם להתגרש ומהר. אני מקשיב למילים אך גם קשוב לשפת הגוף, לאינטונציה, למבטים של רותי ושמעון שלא נפגשים, לשפתיים הקפוצות ולתחושת אי הנוחות שנוכחת ביניהם ומהדהדת בתוכי. אני מבקש לברר אם שניהם אכן מעוניינים להתגרש. התשובה שאני מקבל אינה אחידה, בעוד שרותי החלטית יותר ברצונה להתגרש,שמעון מהוסס ולא חד משמעי.
אני מסביר תחילה את עקרונות הגישור המשפחתי הטיפולי, את האופן שבו יתנהל, הכללים החלים עליו מתוקף החוק והתכנים בהם נעסוק. אני מציין שכאן בחדר הגישור, אנחנו יכולים לדבר גם את "מה שמרגישים", לברר יחד מה עומד מאחורי ההצהרה הראשונית שלנו על נכונות או אי נכונות להתגרש, לשקול האם מיצינו אלטרנטיבות חלופיות, קודם קבלת ההחלטה על גירושין ולבדוק האם אנחנו מודעים לתוצאות ולהשלכות של הגירושין במישור הרגשי, האישי- משפחתי והכלכלי ומוכנים להתמודד עימם.
.אני מוסיף, שלפני שאנחנו מתחילים לדבר על ענייני משמורת, הסדרי הראיה, מזונות וחלוקת הרכוש, יש אפשרות במידה ויהיו מעוניינים בכך, לקיים שלב מקדים לגישור, שבו יוכלו לתת מקום לספקות, ללבטים ולדברים נוספים, שאולי בלחץ האירועים נדחקו לשוליים ולא קיבלו התייחסות מספקת.
בני הזוג שלמולי בעיקר מקשיבים, אח"כ, הם מתחילים לדבר אלי, תחילה בהיסוס ואחר כך בנמרצות. אני משקף ומסכם את שנאמר בחלל החדר: שמעון מספר שעזב את הבית ומוסיף," היא לא יודעת לפרגן לי, משפילה אותי, לא הרגשתי שהיא אוהבת אותי" ואילו רותי מדברת על "צרכים לא מסופקים, על נישואין לא בשלים, על רצון בשינוי שמתבשל אצלה כבר הרבה זמן וצורך להתקדם ולהמשיך הלאה בחייה, לאן היא עוד לא יודעת".
אנחנו מסכמים על פגישה נוספת בשבוע הבא ואולם בני הזוג מבטלים אותה בהמשך ואומרים שהם זקוקים לזמן נוסף, אני מסכים ואומר שייקחו את הזמן ושאני כאן בשבילם כדי להמשיך אם רצונם בכך.
כעבר שלושה שבועות הם חוזרים, עכשיו שניהם מבקשים להתחיל לדבר על הסכם הגירושין, נראה כי אנחנו יוצאים לדרך ומתקדמים במהירות ואולם, לאחר שני מפגשים בהם הגענו להסכמות כמעט בכל הנושאים, ממש לקראת סיום כשטיוטת ההסכם נראית בהישג יד, מבקשת רותי ששמעון ישתתף בעלות שיפוץ חדר הילדים והאמבטיה. שמעון מסרב בתוקף. רותי מתחילה להאדים, עיניה דומעות ובקול כעוס היא משיבה: "אם הוא לא מסכים לממן את שיפוץ החדר של הבן שלו ( היא מדגישה ), אז מצדי אין הסכם". אני חש את האמוציות רוחשות- הענק התעורר מתרדמתו, ותוהה בתוכי מה גרם להתפרצות ולהתעקשות מצד שניהם, אני חש שיש כאן דבר מה נוסף שמבקש להבקיע את דרכו לחלל החדר, שנמלא שתיקה מתוחה ורועמת של שני הצדדים. בפגישה אישית עם רותי, היא משתפת אותי בהפלה שהייתה לה לפני כחצי שנה בסמוך למועד שבו עזב שמעון, "נטש אותי ואת הבית", ככל הנראה בגלל רומן..."מאז לא הצלחתי להיכנס להריון, גם לא היה עם מי, אני חושבת שהוא שמח שהפלתי, בשביל מה הוא צריך עוד ילד לשלם עליו מזונות... אני לא יודעת עם אצליח עוד להרות.. כל כך רוצה עוד ילד..., מה בסך הכל ביקשתי שישפץ את החדר של הילד שלו". אני חש את הכאב הרב ומתייחס לכך, בהמשך אני שואל אם תהיה מסוגלת לשתף את שמעון במה שעבר עליה מאז שעזב, הצעתי שתדבר על עצמה, על מה שהיא מרגישה ושתזכור שאני שם כדי לשמור על שניהם, לאחר היסוס מה היא מסכימה.
בפגישה הבאה המשותפת, היא פותחת ומדברת על כל מה שעברה עליה., על ההפלה והכמיהה שנכזבה לילד נוסף, על איך שנותרה לגמרי לבדה ומעבר לכך, על החששות מפני העתיד הלא ידוע, והתקווה שלה שגם לאחר הגירושין ימשיך להיות אב אוהב, אכפתי ותומך, לבן המשותף והיחיד של שניהם.
מקוצר היריעה, אציין רק שלמספר רגעים ארוכים, כל הנוכחים בחדר כאבו ושבסיומו של המפגש, הוא וגם היא ביקשו סליחה זה מזה... וכן כמעט שכחתי לגבי השיפוץ, הם הסכימו לחלוק חצי בחצי בעלויות. בפגישה הבאה והאחרונה שלנו עברנו ביחד על כל סעיפי ההסכם, ערכנו תיקונים אחרונים וחתמנו עליו. כשנפרדנו איחלתי להם הצלחה בכל ליבי, דיברנו על אפשרות למפגש מעקב בעוד חצי שנה, בינתיים חלפה שנה והם עדיין לא שבו.
גישור משפחתי טיפולי- שאלות ותשובות:
מהו גישור משפחתי טיפולי ובמה הוא שונה מהליך גישור רגיל?
גישור משפחתי טיפולי, בדומה למודלים אחרים בתחום הגישור המשפחתי, מבקש לסייע לצדדים להגיע להסדר גירושין מוסכם, הכולל התייחסות לנושאי הליבה: הגט, המזונות, המשמורת, הסדרי הראייה וחלוקת הרכוש המשותף. המייחד והמבדיל בינו לבין גישות אחרות, טמון בדרך שבה מגיעים אל ההסכם ובעיקר בנכונותו של המגשר הטיפולי להעריך ולזהות כבר בתחילת הדרך, האם הצדדים בשלים רגשית לגישור אם לאו ובמידת הצורך להשתמש בכלים טיפוליים, על מנת להתמודד עם מכשולים רגשיים המונעים הידברות בן הצדדים וניהול מו"מ על גיבושו של הסכם הגירושין.
למי מיועד גישור משפחתי טיפולי?
מדובר בהליך גישור שיכול להתאים לכל מי שחושב על גירושין, יחד עם זאת, הגישור הטיפולי מתייחד ביכולתו לסייע לזוגות המתמודדים עם הצפה רגשית, לפלס את דרכם במבוך הרגשי ולהשיב לעצמם את הנגישות לתהליכי קבלת ההחלטות של עצמם, שאולי אבדו בדרך או שותקו זמנית במצוקת העיתים.
אם כך, מה בעצם ההבדל בין גישור משפחתי טיפולי לבין טיפול זוגי?
בעוד שטיפול זוגי, מטרתו בד"כ ניסיון לשיפור הזוגיות ושיקום הנישואין, גישור טיפולי, מטרתו גיבוש הסכם גירושין, כאשר במקרים בהם מחסומים רגשיים של בני הזוג מונעים הידברות, יכול המגשר להשתמש במיומנויות טיפוליות על מנת לסייע להם להמשיך ולהתקדם.
האם אפשר לקיים גישור טיפולי גם כשצריך לקבל החלטות באופן מיידי?
כן, במקרה כזה ניתן להציע שלב של קדם גישור, שיעסוק בהביטם הרגשיים ובמקביל להציע הסדרים זמניים בנושאים חיוניים של: מזונות, מדור, הסדרי ראיה והגנה על רכוש משותף, שיאפשרו לצדדים את השהות להשלים מהלך גישורי יסודי ולשקול את המשך צעדיהם בתבונה מבלי לסכן או לפגוע בצרכים חיוניים מיידיים.
לסיכום
חשוב לדעת, שגם אחרי שנים של תלות כלכלית ורגשית בבן/בת הזוג, אפשר להיפרד באופן מכובד, מבלי "לירות לכל הכיוונים", מבלי להפוך את עצמי לקורבן ומאידך לעשות דמוניזציה לבן/ בת הזוג ולפגוע תוך כדי כך באנשים הקרובים לי ביותר.יתר על כן, ניתן להפוך את נקודת השבר אליה הגיעו בני זוג המבקשים להיפרד, לקרש קפיצה לשינוי, לצמיחה ולהתפתחות: כאדם, כהורה וגם כפרטנר טוב ומיומן יותר לזוגיות אפשרית חדשה בעתיד.
אין לי ספק, שבני זוג הפונים לגישור משפחתי טיפולי, מבטיחים לעצמם סיכוי טוב להגיע להסכם הוגן, כאשר בדרך הם ירכשו כלים משופרים לתקשורת בין אישית ובמקביל להסדרת כל ההיבטים המעשיים הכרוכים בפרידה בהסכם הגירושין, תתאפשר העצמה אישית וגדילה רגשית, המצעידה כל אחד מבני הזוג קדימה, להמשך מסעו האישי והמשפחתי: "שנינו ביחד (כהורים לילדים משותפים) וכל אחד לחוד".
סוף
על הכותב: שי גיל (A.(M מגשר משפחתי מוסמך (עורך דין בהכשרתו), מטפל רגשי בתנועה, פסיכותרפיסט, עוסק בגישור ובטיפול.טל ליצירת קשר: 0524-333757, shaigil@013.net