הורות ביום שלאחר הגירושין

הורות לאחר הגירושין מתחילה ביום שלפי הגירושין.

אבן דרך משמעותית בעיצוב "היום שאחרי", מתחילה בהודעה המשותפת של ההורים לילדים על הפרידה (דיון במאפייני "ההודעה", ראה להלן בהמשך המאמר). הודעה זו היא בבחינת "אקספוזיציה", הפותחת פרק חדש ומשמעותי בחייו של כל אחד מיחידי המשפחה ומטרתה לאפשר התארגנות והערכות מנטלית ורגשית של ההורים והילדים למציאות המשפחתית חדשה המתממשת ובאה, קרי, לפרידת ההורים, למעבר למגורים נפרדים ולזמני שהיה נפרדים של הילדים עם כל אחד מההורים.

הגירושין מזמינים כל אחד מההורים להעריך מחדש ובכנות את "סגנון ההורות" שלו, לתת את הדעת על כוחותיו, כמו גם על חולשותיו כהורה, בהכירו (אולי לראשונה) בחשיבות הנודעת לקשר בינו לבין הילדים, במציאות החדשה שבו הוא מוצא עצמו יחידי ולבד לנוכח ילדיו. במובן זה, אם במהלך חיי הנישואין,חווה מי מההורים הורות חלקית, או "מפוספסת", כזו שאינה מממשת את הפוטנציאל שלה, עכשיו הזמן לבדוק מה נדרש על מנת לחולל שינוי ולגייס את המשאבים הנפשיים והאחרים הנדרשים לכך. אם למשל לא פינה מי מההורים מספיק זמן למפגש איכותי ומשמעותי עם ילדיו, אם לא נמצא שם כשנוכחותו הייתה חיונית, בן אם מדובר באסיפת הורים, במסיבת סוף השנה, במשחק הכדורסל, או במשימות יומיומיות כמו השכבה לישון והכנת ארוחת הערב. או לחילופין, אםכן נוכח ההורה פיזית אך נעדר רגשית, הנה דווקא עכשיו באורה הנוגה של הפרידה הזוגית, נפתח חלון הזדמנויות בלתי רגיל למימוש ולתיקון חוויית ההורות.הפרידה וההתפצלות לשני בתים, עם זמני שהייה מוגדרים ומוגבלים( בהתאם להסדרי המשמורת והראיה עליהם הסכמו ההורים בהסכם הגירושין), מרחיבה, ממרכזת ומעצימה את התפקוד ההורי שכל אחד נקרא למלא, מעלה את רף הציפיות( כמו גם החששות) של הורים וילדים כאחד זה מזה, ובכך מגדילה את מנעד ועוצמת הרגשות שיחוללו במפגש בין הורה לילד. עמידה באתגרי ההורות החדשה, כמו גם גילוי עמידות בפני הטלטלות והקשיים שיצוצו בדרך, יאפשרו תיקון ועיצוב מחדש של חוויה הורית מיטיבה, שתעצים ותגדיר מחדש את הדימוי והזהות העצמית של כל אחד מההורים.קבלתו של כל אחד מההורים את עצמו כהורה נוכח ומיטיב ( על חוזקותיו וחולשותיו) בעולמם של ילדיו, יכולה להתרחב ולאפשר בהמשך קבלה (ולו חלקית) של ההורה השני על כל המשתמע מכך. לא שהכעסים ומשקעי הזוגיות שהתפוגגה, יעלמו ביום אחד כלא היו, אבל בהדרגה עשויה להתפתח היכולת להכילם ולהפרידם מהמערכת ההורית החדשה שמתהווה, לצד השלמה עם הפגימות והטרגיות, הטבועים בכולנו מעצם היותנו בני אדם לא מושלמים.

עכשיו, כשהצרכים הזוגיים כבר אינם תלויים ומושלכיםהאחד על השני, יוכלו ההוריםללמוד להסתכל במבט חומל יותר על מי שהיה עד לא מכבר בן/בת זוגם, שבאורך פלא, ממשיך להציץ אליהם ולתוכם ברגעים לא צפויים, מבעד לעיניהם הפעורות של ילדיהם המשותפים והאהובים.

טיפים שיכולים לסייע בהכנת הילדים לפרידה ולגירושים.

את ההודעה על הפרידה כדאי לתכנן יחד, כששני ההורים שוקלים בדעתם בתשומת לב מה המסר המשותף שברצונם להעביר לילדים ומה אין בכוונתם לומר לפי שעה. מדובר בסוג "הבשורות" שאין להם אף פעם "זמן מתאים" וההורים עשויים למצוא את עצמם מתלבטים ודוחים שוב ושוב את מועד ההודעה, עד לרגע האחרון ממש, תופעה שאינה רצויה כלל ועיקר.אם ננסה לאפיין את "הזמן המתאים" למתן ההודעה, נציין מספר משתנים חשובים: הגדירו זמן שבו שני ההורים והילדים פנויים, אינם נמצאים בסערת רגשות ובטווח של מספר שבועות ( שבועיים ,שלוש) לפני היום הגורלי שבו מי מההורים אמור לעזוב בפועל את הבית. באשר לתוכן ההודעה, נשתדל להתאים את המסרים לגיל הילדים, ולכלול את המרכיבים הבאים:

הצגה עניינית של סיבת הפרידה, מבלי להאשים מי מההורים ומבלי לצור רגשי אשם אצל מי מהילדים (משהו בסגנון של: " לאבא ואמא לא טוב להמשיך ולחיות ביחד, החיים המשותפים גורמים לנו להרבה מריבות/ ריבים/וויכוחים","הפרידה לא קשורה אליכם, ואנחנו נמשיך לאהוב אתכם ולהיות תמיד ההורים שלכם").

מידע באשר ללוח הזמנים והאופן שבו תתבצע הפרידה בפועל.

מידע נוסף המתייחס להשלכות הפרידה על חיי הילדים כגון: ימים וזמנים מוגדרים בהם הילדים יוכלו לבלות עם כל אחד מההורים וכן לציין שעשויים להיות שינויים בשגרת יומם של הילדים( לימודים, חברים, חוגים וכו'), אך אתם תעשו כל מאמץ על מנת ששגרת יומם תיפגע כמה שפחות.

שהות לעיכול ההודעה, לדיון ולשאלת שאלות.

חשוב מאוד להקנות לילדים תחושה בטחון לנוכח השינויים והטלטלה שהמשפחה עומדת לעבור, זאת נוכל לעשות אם נקיים רציפות והמשכיות בקשר בין כל אחד מההורים לכל אחד מהילדים, נעמיד את צרכיהם וטובתם לנגד עיננו וכן נקיים תקשורת טובה ושיתוף פעולה בינינו ההורים.

צריך להיות מוכנים לאפשרות שהילדים ישאלו שאלות קשות ואולי מתריסות. לא לכל שאלה תהיה לכם בהכרח מענה מספק, בודאי יישארו נושאים פתוחים ואי ודאויות שיתבהרו בהמשך. חשוב להעביר לילדים את המסר שגם לכם זה לא קל, לא הכול עדין ידוע, קשה להתרגל למצב החדש ביום אחד, אבל אתם מאמינים ובטוחים שבשיתוף פעולה תצליחו יחד להתגבר על הקשיים.

חשוב לזכור, לא לכל שאלה חייבים לתת מייד מענה. רצוי במידת האפשר שלא לחשוף את הילדים לאינפורמציה שעלולה לפגוע בהם או לפגוע בדימוי של מי מההורים בעיניהם (לדוגמא, במקרים בהם קיים ברקע הפרידה רומן / קשר שניהל או מנהל מי מההורים). זכרו, הצפה של הילדים במידע שלא לצורך ובפרט במידע הפוגע וסודק את הדימוי ההורי, עלולה רק לבלבל, להתניע רגשות אשם וכעס ולהחריף את הקושי וזאת דווקא בנקודת זמן רגישה זו, שבה הילדים יזדקקו לכם יותר מתמיד. שימו לב שאתם לא סוגרים חשבונות רגשיים על גבם של הילדים, שעלול לקרוס תחת כובד המעמסה הרגשית. כל פרידה מנפצת את הפנטזיה הלא מודעת בד"כ של הילד, אודות הזוגיות "המושלמת" של הוריו ושל התא המשפחתי החסין והעמיד בפני כל קושי ומשבר ועל כן עלולה לעורר חרדות וכעסים. בשלב עדין ושברירי זה אנחנו רוצים לנסות ולהשאיר כמה שיותר איים של יציבות וביטחון בחוויית הילדים. במובן זה, עדיף לא לומר דברים שאנחנו לא יודעים בוודאות, אפשר בימים שיבואו בהמשך לתת עוד מידע ובהדרגה. כמו כן, כדאי לשקול קיוםשיחות נפרדות עם כל ילד לחוד (בפרט כשקיים פער גילאים משמעותי בן הילדים), לעיבוד והפנמת הפרידה הצפויה והשלכותיה, מתן זמן לשאלות ולשיתוף במחשבות ורגשות, כשאתם ההורים נקראים להישאר אמפתים וקשובים לנוכח הכאב והתגובות הייחודיות והבלתי צפויות שעשויות להופיע אצל מי מהילדים ( ולעיתים גם בהשהיה ובאיחור ), כמו גם להציע מילים ותיווך לילד שמתקשה להביע את עצמו מילולית.

יחד עם זאת, נזכור שלהציע אמפתיה אין פירושו של דבר לפצות את הילד באופן לא מותאם, או לספק לו תשובות שאין ביכולתו להכיל ולקלוט בשלב זה. יש מקרים שבהם על מנת להגן על הילד עלינו להימנע מתשובה כנה וישירה שעלולה לטלטל את עולמו ואת הגנותיו הנפשיות, באופן שאינו מותאם לגילו או לבשלותו הרגשית. כאשר ילד ממשיך להקשות ולשאול "למה אתם נפרדים?", ואינו מסתפק בתשובות שניתנות לו, ניתן בהחלט להוסיף על דברים שכבר אמרנו משהובסגנון של: " יש דברים מסוימים עליהם מבוגרים מחליטים וילדים לא יכולים להתערב בהם".יחד עם זאת, חשוב להיות ערים לדאגה

(ולעיתים לחרדה) שעומדים מאחורי השאלה, לנסות להכיל ולהרגיע ובמקרים מסוימים, (ובפרט בפרידות מורכבות), לנוכח חרדה מוגברת של מי מהילדים, או התנהגות מדאיגה או לא נורמטיבית אחרת, לשקול ליווי של ההורים מצד מטפל רגשי בעל ניסיון בעבודה טיפולית עם ילדים, משפחות ובהדרכת הורים. מטפל יכול להדריך את ההורים בשלב הפרידה ולאחריה, עימו ניתן גם לשקול, האם יש מקום שמי מהילדים יופנה לקבלת טיפול רגשי.

טיפים שיסייעו להורים לעצב יחסי עבודה תקינים בינם לבין עצמם , שיאפשרו חווית הורות אפקטיבית ומיטיבה בימים שיבואו לאחרי הפרידה.

על מנת להבין את טיב מערכת היחסים שיכולה להירקם בין ההורים, אשתמש בדימוי של יחסי עבודה בין שני שותפים שלהם אינטרסים משותפים מובהקים- הצלחת העסק, או במקרה שלנו –טובתם של הילדים המשותפים.

על מנת שהעסק יצליח ולאורך זמן, חשוב ששותפיו יעצבו תכנית עסקית טובה- ובמקרה שלנו, תוכנית הורית ( הסדרי המשמורת והראיה של הילדים )ויקפידו על יחסי עבודה תקינים והוגנים. לשם כך עליהם לשמור על כבוד הדדי ולנהוג בסובלנות זה בזה, גם לנוכח גילויי שונות, רגשות קשים, או פערים בעמדות ובהבנות של מי מהם. חשוב לא להיבהל מהפערים שעשויים להתגלות, הם ילובנו באמצעות תקשורת מילולית פתוחה ועניינית, כזו המכבדת את פרטיותו ונפרדותו של כל אחד מיחידי השותפות. כלומר, בעוד שהאחד אינו מנסה לכפות על האחר את עמדותיו, בו בזמן עליו לשאוף להגיע לתיאומים נדרשים והכרחיים מבלי לנצל את השיח ואת אזורי התלות ושיתוף הפעולה המתבקש מההורים, לסגירת חשבונות רגשיים פתוחים. זכרו, שותפים טובים, אינם בהכרח חברים, אבל הם צריכים לדעת לנהל שיח של שותפים בעלי עניין, העוסק בצרכי הילדים ובשגרת יומם. לשם כך, לא יזיק גם לשמור על חוש הומור, גמישות, ענייניות ופתיחות, לנוכח סגנונות ההורות השונים של כל אחד. זכרו, השונות של כל אחד מההורים אינה בהכרח חיסרון ולמציאות שבה הילדים נחשפים לשני בתים המתנהלים באורח תקין ואחראי, גם אם שונה זה מזה יש גם יתרונות. תמכו בקשר הנפרד שמתהווה בין כל אחד מההורים לבין הילדים, על תציבו בפניו מכשולים ושימו לב שאינכםמעבירים לילדים מסרים שליליים גלויים/סמויים ביחס להורה השני. האינרציה הטמונה ברגשות השליליים ובפצעים הפתוחים שנותרו בנפשו של מי מההורים, עלולה לשאוב אותם "לסגור חשבונות" עם ההורה השני, כאשר "בקוו האש" נמצאים כמובן הילדים. המודעות לכך תסייע להורים לעמוד בפרץ, "לפתח חטאת רובץ ואת תשלוט בו", כלומר לא תאפשרו לרגשות-כוחות אלו לנהל אתכם. זכרו, ייקח זמן להתרגל למצב הקיומי החדש של קיום הורות משותפת לצד חיי זוגיות נפרדים ומסגרת משפחתית מפוצלת. כל אחד מההורים צריך להקים יחידה כלכלית- משפחתית נפרדת ותוך כדי כך, יזדקק קרוב לודאי לרכוש מיומנויות חדשות בתחומים שקודם לכן אולי עסק בהם פחות, אם בכלל, בתוך חיי הנישואין. היו סבלנים עם עצמכם ועם האחר ובמקרים של מחלוקות נסו לצאת מעצמכם לרגע ( ואכן זה לא פשוט ), להסתכל מבחוץ על המחלוקת מתוך מחשבה כנה מה נכון עבור הילדים, למה הם זקוקים עכשיו? במקרים מסוימים על תהססו לפנות לצד שלישי מקצועי ואובייקטיבי שיוכל לסייע לכם לגשר על הפערים.

זכרו שמדובר "בעסק מתחיל" שרק יוצא לדרך, שלוקח זמן "להריץ" אותו, היו מוכנים מפעם לפעם לבחון מחש את "התוכנית עסקית" – התכנית ההורית ולהתאימה לצרכי הילדים המשתנים, כמו גם לצרכי ההורים שיוצאים לדרך חדשה ולא ידועה. לפעמים השנה-שנתיים הראשונות הם תקופה יותר קשה ולפני שרואים "הכנסות"- הצלחות, יש להשקיע "בהקמת העסק ובניהולו המשותף".

סוף דבר

בסרט בריטי (קומי-דרמטי) שראיתי לפני מספר שנים, מסופר על ילדה קטנה שאמה נפטרה והיא מתקשה להשלים ולהבין למה וכיצד זה קרה. אביה מספר לה שבגן עדן הכריזו על אמא כ-קדושה. הילדה שממשיכה לעבד את האבל רואה בחלומה/חזונה את אימא בתוך הילה זוהרת ושואלה אותה: "אמא, סיפרו לי שהפכת לקדושה, מה הנס שחוללת ?" עונה האם: "בתי היקרה, אינך יודעת? הרי זו את,את ילדתי הנך הנס שחוללתי בחיי "....

אכן כן, גם אם אתם הורים סבורים ש "פישלתם", גם אם חווית הזוגיות והקמת המשפחה הייתה מורכבת או קשה מנשוא עבור מי מכם, הילדים היו ותמיד יהיו סוג של נס. אף פעם, אבל באמת אף פעם, לא מאוחר מדי לתקן ולצקת תוכן לתוך הנעליים "הגדולות" שחוסות תחת הכותרת: "אמא" ו "אבא" (מנעלים שכל דור ודור בשלשת המשפחתית, נקרא לצעוד בהם במלוא כובד משקלו), כשאתם מותירים במרקם היחסים עם ילדיכם חותם הורי אישי, ייחודי ואותנטי, שכן הילדים מבקשים וזקוקים לנוכחות הורית מלאה ולא יסתפקו בפחות מזה. יתר על כן, בהיותנו הורים לילדינו, אנו בו בזמן גם נותנים מקום לילד הפנימי, זה שאנו ממשיכים לשאת בתוכנו, עם כל חיות הכאב ושמחת החיים העצורה בקרבו, שאנו המבוגרים לעיתים כה חסרים ומתגעגעים לה מבלי דעת. הלו תזכרו איך התרחב ליבו של "הענק בגנו" ( מאת אוסקר ויילד), כאשר שבו הילדים לשחק בגן וזה החל לפרוח וללבלב.

ההורות בה במידה שהיא חיונית לילדינו, היא גם מאפשרת להורים לפגוש בפצעים ובחסכים הילדיים המוקדמים שנצרבו בנפשם שלהם וכך ניתנת להם הזדמנות ייחודית להיתקן, לזכות למבט חומל, חיוך סלחני, בכי או צחוק שובה לב שמשתקף הדדית ממני אל ילדי ובחזרה אלידרך עיניהם התמימות והנוצצות של ילדי. לא בכדי מזכיר לנו ישו בברית החדשה שעל מנת להגיע למלכות השמיים עלינו לחזור ולהיות כמו ילדים...,על כן עלינו להוקיר את הנס הזה שבדרכו "הילדית" והחד פעמית, יודע להזין את נפשנו ולהשיב לנו אהבה, כפי שרק ילדים יכולים, אם אנו ההורים רק נאפשר להם.

סוף

על הכותב:

שי גיל, מגשר משפחתי מוסמך, פסיכותרפיסט ומטפל בתנועה והבעה. מלווה משפחות במצבי משבר ופרידה, עוסק בגישור משפחתי טיפולי ובטפול רגשי: ילדים, מתבגרים ומבוגרים.shaigil@013.net, 052-4333757

[1] המאמר נכתב מטעמי נוחות בלשון זכר, אך מכוון לגברים ולנשים כאחד