כלכלני האוצר מנסים לשנות את כללי המשחק של חברות הליסינג באמצעות שינוי תקנות מס חשובות. באמצעות חוק ההסדרים החדש, הם מנסים לקבוע עובדות, ומתעלמים מההשלכות הקשות העלולות לנבוע מהחלטות אלה.
נכתב על ידי יועץ הליסינג – אביהו הורוביץ
מהם התיקונים בחוק ההסדרים והשפעתם על חברות הליסינג?
חברות הליסינג נהנות עד היום משני פרמטרים המקלים עליהם להרוויח: האחד הוא שיעור הפחת, והשני שיטת ה"שיחלוף".
גובה הפחת הרגיל לכלי רכב פרטיים הוא 15%. חברות ההשכרה והליסינג קיבלו שיעור פחת גבוה יותר של 20%. ההבדל נעוץ בכך שרכב פרטי אינו משמש לייצור הכנסה, בעוד שאותו רכב משמש את חברות הליסינג למטרה זו בלבד.
למעשה, למרות שחברות הליסינג מקבלות הנחות מפליגות בעת רכישת כלי רכב, התאפשר להם לרשום בספרים פחת של 20% לצרכי מס, וכך קטן הסיכון ליצור הפסדים בעת מכירת כלי הרכב המשומשים. לעובדה זו חשיבות מרובה לאור המצב של כלי הרכב המשומשים, ומצבו של ענף הרכב בכלל. כיום, עקב היות השוק רווי ומסוכן, יש לכך חשיבות רבה וקיים ספק אם המכירות של כלי רכב כיום יוצרות לחברות הליסינג רווחים. רווחים טמונים בשיטה המאפשרת הפחתת העלות עקב מימושו של ס' 96 כמפורט בהמשך.
בפועל עד היום חברות ההשכרה והליסינג אכן הצליחו ליצור רווחים, החייבים מס, ממכירת כלי הרכב המשומשים. מדוע אם כן לעשות שינויים כאלה הבאים לידי ביטוי בחוק ההסדרים החדש ? נראה כי השינוי העיקרי טמון דווקא במכה השנייה המפורטת להלן.
ס' 96 לפקודת מס ההכנסה, איפשר לחברות הליסינג לדחות את תשלום המס בכפוף לזכות השיחלוף. כלומר אם נוצר רווח ממכירת כלי רכב, וחברת הליסינג תרכוש באותה העת רכב אחר במקומו, הרווח יופחת מעלות הרכב החדש בספרי חברת הליסינג.
סעיף זה מאפשר לדחות תשלום מס לאלה שהרכוש שבידם משמש כאמצעי ייצור. למעשה מדובר בסעיף חשוב המאפשר המשך פעילות תקינה לאורך זמן של אלה שהרכוש בידם משמש כלי עבודה, ובזכותו הם מצליחים לייצר הכנסות.
ההיגיון המעוות וסכנותיו בהחלטה שלא להחיל את ס' 96 על חברות הליסינג
למעשה חוק ההסדרים מאמץ, בשלב זה, גישה לפיה למרות שמדובר בכלי עבודה המייצר הכנסות אצל חברות הליסינג וההשכרה, יכול האוצר לשנות הסעיף בחוק, שלא באמצעות חוק רגיל, אלא בעקיפין באמצעות חוק ההסדרים, ולאפשר לעשות בחוק הקיים שימוש באופן סלקטיבי.
מדובר בהחלטה שרירותית ומסוכנת. במדינה מתוקנת לא מקובל לבצע שינויים באופן נקודתי שמשפיעים רק על מגזר אחד ולא על הכלל. ההצעה בחוק ההסדרים קובעת מי לא יוכל לעשות שימוש בחוק למרות העובדה שאין דרך להבדיל בין מכונה תעשייתית לבין כלי עבודה אחר המניב הכנסות.
ההחלטה שרירותית משום שכל בר דעת מבין שלהוראה זו בחוק יש היגיון: לאפשר להחליף נכס על מנת לאפשר יצירת הכנסות למרות התיישנותו והתבלותו. לא ניתן לשנות מעת לעת ענף פעילות רק משום שחסרים כספים בתקציב המדינה. אם רוצים לשנות זמנית, השינוי צריך להיות רוחבי: על הכלל.
ההחלטה מסוכנת משום שעלולה לחסל כליל ענף שלם של ליסינג והשכרה. חיוב במס על רווח הנובע ממכירת כלי רכב משומש, יקשה על רכישת כלי רכב חדש. למעשה, התוצאה יכולה להביא למצב של הגדלת הסיכונים אצל חברות הליסינג.
רק היום פורסם בעיתון דה מרקר בדבר ניסיונות האוצר לפגוע בענף הליסינג. גילוי הממצא בחוק ההסדרים עורר את ארגון חברות הליסינג וההשכרה ונראה כי הם מנסים לפעול לביטולה.
צפויות תוצאות הרסניות לענף
ההשלכות ממימוש צעדים אלה יהיו הרסניות. חברות הליסינג מנסות למצוא את נקודת האיזון בין מחירי ליסינג שיאפשרו להם להרוויח, מול מחיר שיהיה עדיין כדאי לביצוע עסקות ליסינג. ברגע שחל זעזוע במחירים כלפי מעלה, הכדאיות לביצוע עסקת ליסינג פוחתת. התוצאה עלולה להיות הקטנת הענף. לכך עשויות להיות השפעות מרחיקות לכת גם על תקציב המדינה ובוודאי על כלל צרכני הליסינג בארץ.
הכנסות המדינה
ענף הליסינג מקיף כ- 200 אלף כלי רכב. היקף הרכישות השנתיות של ענף זה, וענף השכרת הרכב, מגיע לכ- 100 אלף כלי רכב בשנה. הערכה כללית מדברת על כך שהיקף המיסוי של כל כלי רכב הוא כ- 50 אלף ₪. כלומר הכנסות המדינה ממיסוי כלי הרכב הנרכשים מגיעה לכ- 5 מיליארד ₪. הפחתה של כמות כלי הרכב הנרכשת תפחית סכום זה, ובסופו של דבר תיפגענה הכנסות המדינה. ההחלטה תגיע לפתח האוצר כבומרנג!
עסקות הליסינג
מזה זמן מנסים כלכלני האוצר לייצר הכנסות נוספות מענף הרכב הצמוד. מדובר בחיובים בגין "מס נסועה" שיקבע לפי כמות הק"מ שביצע כל משתמש, ב"מס גודש"- שיוטל על נסיעות באזור בו יש פקקי תנועה ועוד היד נטויה.
הפעם מדובר בפוטנציאל למכה אנושה לענף הליסינג. חברות הליסינג יאלצו להעלות את מחירי הליסינג. עלייה זו תקטין את הביקוש ואת כמות כלי הרכב בענף עד לרמה שרק אלה הזקוקים לכלי הרכב לצרכי עבודה יעשו בהם שימוש.
משתמשי הליסינג יצטרכו לעדכן את נקודת האיזון לכדאיות השימוש אם הם לא משלמים רק את שווי השימוש. שכן, ישנן חברות רבות המחייבות את עובדיהם במלוא עלות הליסינג. עד כה, העובדים נהנו מהשימוש ברכב ליסינג בגלל ההנאה הנובעת מקבלת עלות הדלק מחד, ומאידך, חיוב ברוטו של התשלומים. רמת האיזון הגיעה לעיתים עד צריכה של כ-15 אלף ק"מ לשנה. נראה כי עליית מחירים תעלה את נקודת האיזון ותקטין את כמות המשתמשים.
סיכום
במידה ולא ישונה חוק ההסדרים בנוגע לשינוים לגבי חברות הליסינג, הציפייה היא להעלאת מחירים משמעותית, וקריסה אפשרית של חלק מהחברות העוסקות בתחום זה. צריך לבחון מה ניתן לעשות מהיבט המחיר מחד, אבל בעיקר כיצד להגן על צרכן הליסינג מפני אירוע העלול להתרחש אצל חברת הליסינג מאידך.
אביהו הורוביץ יזם את פעילות הליסינג התפעולי בישראל ומשמש כיועץ ליסינג
לפרטים נוספים - אביהו הורוביץ :
טל: 050-5332449
Horowitz.advisors@gmail.com