כלכלנים המדברים על "כוחות השוק" כאילו מדברים על "אלוהות" מסוימת אשר קובעת את המצב החברה.
לאור ניסיוני ולהערכתי הצנועים, "מצב כלכלי" הינה תוצאה ולא סיבה. מכל מקום, בבואנו להתייחס אל מצב אנו בראש וראשונה צריכים להגדיר מהו מצב.
ראשית הבה נציץ על ההבדל הקיים בין תיחום והגדרה. בעוד רוב הזמן אנו תוחמים מונחים במסווה של הגדרה, הרי תפקיד ההגדרה היא להציב מונח המסביר את המושג נשוא ההגדרה. כיצד למשל, נגדיר שולחן - נוכל להציע את החומר או החומרים ממנה מורכב השולחן, נוכל להצביע על השימוש שאנו עושים בשולחן וכן נוכל אף לשרטט את צורתו הבסיסית של השולחן. ברור שאף דבר מהנ"ל לא מגדיר שולחן. כי אם נציץ במילון כדי לברר מהו שולחן, נמצא ששולחן הינו רהיט שעליו מניחים חפצים ו/או עושים עליו מלאכות שונות. למעשה ההגדרה המילונית מכניסה את השולחן לקטגוריה, במקרה שלנו רהיט, ומצביעה על השימוש בו.
יתרה מזה, שימוש השרירותי במונח נתון, כמו שולחן במקרה שלנו, אינו משנה כלל את המהות של המונח כמו תוחם מספר משתנים מוסכמים המבחינים בינו לבין מונח אחר.
למשל, חוקרים מצאו כי על מנת לבצע פעולה מסוימת אנו עושים שימוש בטריגר שמפעיל מכלול של פעולות המאוחסנות במוח האדם.
(ראה למשל שגב עידן, "עצמים מחשבים ולימודים" בתוך גליגלאו 20 1997 (גרסה אלקטרונית בכתובת http://www.snunit.k12.il/heb_journals/galileo/2009.html)
כך אילו הינו מקימים את כל הפעולות הדרושות לביצוע מטלה נתונה, בזה אחר זה היה זמן התגובה שלנו ארוך יותר. השיטה של אחסנת מידע לפעולה והפעלתה דרך מתג חיווי יחיד מקצרת את זמן התגובה. בהקבלה, שיטה זו מסייעת לאדם לשמור מידע צרוף. תיחום המידע דרך הגדרתו הנתונה שמאפיינת את המידע הנתון מהווה קיצור דרך משמעותי לאדם.
מכאן, יש לשער כי המוח פועל בתבניות. קרי, התבונה (שאומנם יש לה קשר עם המונח בינה וכן התבוננות) צריך להיות גם קשר עם המונח תבנית. הינו, אנו חושבים בתבניות ולפיכך משייכים כל מונח אל התבנית אליה הוא משתייך. זה הופך, יש לשער לצורך של האדם כדרך לתפיסת העולם בו הוא חי.
במידה ונחזור למונח נמצא כי הגדרה של המונח ניהול יצביע בעיקר התפקיד של המונח. כלומר ע"י תיחום מכלול תפקודיו של המונח נוכל כנראה להגדיר את המונח. נחזור כעת למונח "מצב" נמצא כי הגדרת הפונקציה או הפונקציות של המונח, יביא אותנו לידי מינוח המשתנה ביחס לסדרה של משתנים שונים. למשל, ההבדל הקיים בין "מצב הרוח", "מצב הביטחון" ו/או "המצב הכלכלי" מביא בהכרח להבחנה ביניהם תוך התעלמות (אולי מכוונת) מהגדרת המונח פיזית - קרי, הגדרת מצב (המוגדר במילון כתנאים ונסיבות בהם נמצאים אנשים או דברים אחרים).
מכאן, יוצא אפוא כי התנאים או הנסיבות הכלכליות (המשויכות למונח "מצב כלכלי") אינם סיבה אלא דווקא התוצאה של בר מה אחר. נשאל להלן לפחות באורח זמני, מהי הסיבה למצב הכלכלי הוא למעשה תוצאה שלה?
כאן נוכל להתייחס אל מספר סיבות היכולות להערכתי להביא לידי כך. אחת מהסיבות הללו, מכונה ע"י הכלכלנים "כוחות השוק". נשאלת השאלה מהם כוחות השוק הללו, האם "מותר" לנו להגדירם, להבינם או אפילו כנותם ב"שמות" פרטיים יותר. הכלכלנים בעצם, מתייחסים טל המשתנים הבאים כאל עיקריים אשר לטענתם מפעילים את "כוחות השוק".
בראש וראשונה המונח "הומו אקונומיקוס" - האדם הכלכלי הנחת היסוד הראשונה הזו, מתארת את מכלול התנהגויותיו הכלכליות של האדם כאילו והן נובעות מרציונאל נתון. זהו לטענת הכלכלנים יצור רציונאלי הפועל באורח מחושב רציונאלי ופונקציונאלי בכל פעילותו השוטפת (השווה עם דניאל כהנמן הסותר את הנחה זו וטוען בעקבות מחקריו ב?"תיאורית הערך" כי האדם אינו פועל באורח רציונאלי כלל).
"מקסימיזציה של רווח" - במובן זה, אדם פועל על מנת להשיא מקסימום רווח כדי להשיא מקסימום מכל פעולה כלכלית, זוהי תוצאה של פעילותו הרציונאלית של האדם.
"הימנעות מהפסד" - זוהי "ביתא" הופכית של המונח הקודם (מקסימום רווח ) האדם פועל כדי להימנע מהפסדים ויעה הכול כי לא להפסיד או להפחית בהפסדיו.
נשאלת השאלה האם רק אלו מפעילים את כל המערכת והתשובה חייבת להיות שדווקא לא. כיצד נסביר למשל, מקרים שלהערכתי אינם נדירים וקיצוניים, כגון קבלן המגיש הצעה נמוכה מתוך ידיעה שהוא מפסיד כדי למנוע למשל, מקבלן אחר לזכות במכרז. או למשל, אחר המתפתה להשקיע כספו בעסקה שרק הוא מאמין בה ועוד. לפיכך ראוי לראות כי מלמד המשנים הנ"ל, פועלים בכוחות השוק משתנים נוספים כגון, קמצנות, דווקאיות, משתני פוליטיקה, משתני לאומנות, כוחניות, נסמכות, משתנים פולחניים, רברבנות, ראוותנות, חמדנות ועוד. כמעט כל תכונה שיש לבני האדם מתערבת בכוחות השוק.
תכונות הקשורות למיומנות אישית כאשר תחום זה מתייחס אל "הבהרת החזון האישי" והעמקתו ללא הרף, מיקוד האנרגיות ושל פיתוח סבלנות וראיית המציאות באובייקטיביות מסוימת ביחס למצבי החיים של הפרט. כשאר מיומנויות אלו נקשרות אל "מודלים מנטאליים" שיש לאדם. הכוונה כאן היא לכל מיני הנחות יסוד, או הכללות, הקשורות לתמונות ו/או דימויים המשפיעים על הצורה שבה אנו מבינים את העולם וכיצד אנו פועלים". כאשר אנו חיים בתוך תרבות מסוימת, המשתנים הללו יוצרים יצירת חזון משותף לכלל בני אותה התרבות.
ישנם כאלו הרואים בתרבות כערך נוסף של התנהגות הפרט בחברה. במובן זה התרבות משמשת למלא את הפערים עבור אותן הסברים המשתייכים להשפעה על ההתנהגות אולם משניים ללחץ השיטתי המופעל כתוצאה מכך. גישות אחרות רואות בתרבות כמודל תיאורטי שעשוי להסביר חלק אם לא את כל ההתנהגות האנושית. גישות אלו, "משוטטת" בשדות אחרים של ידע כמו למשל פסיכולוגיה על מנת ליצור תיאוריה ביחס לתרבות התורמת ביחס להסבר בר כימות נתון. גישות נוספות מצביעות על אספקטים של התנהגות אנושית יכולים להיות מובנים אך ורק בקונטקסט תרבותי. גישות מחקר בדרך כלל אינן נגישות. הואיל ומספר סוציולוגים ואנתרופולוגים מתייחסים לתרבות כמכילה צירופים מעוותים ומהירים כמו מה נאמר ויחד עם זאת מה לא נאמר כגישה לתפיסה תרבותית נתונה.
מכל מקום, מאחר והתרבות היא עוצמה וחיונית ובגלל מורכבותה היא בלתי ניתנת לכימות ביחס להשפעתה על המדיניות הכלכלית של הפרט. כתוצאה מכך, עושים ככל הנראה, הכלכלנים "קיצורי דרך" תוך "אינוס" המציאות הכלכלית של משק נתון. התוצאה הבלתי נמנעת היא "בידול" רציני של מכלול ההתנהגויות הכלכליות עד כדי חוסר יכולת להבחין בין הטפל לעיקר.
מצב זה הולך ו"מתסבך" משום שכל פרט בחברה, עושה שימוש בתהליך המכונה "חקירה" על מנת לייצב את זהותו הבוגרת. בתהליך זה לומד הפרט על עצמו ובונה תמונה של איך חייו ייראו בעתיד. ע"פ גישה מסוימת בתחום, החקירה מעצימה את המודעות ואת נטיותיו של הפרט לכיוון הרצוי לו. בעזרתה הוא מעמיק א הידע ומכין "תשתית" לתכנון קריירה. בהקשר עם הקונפליקטים העומדים בפניו בהווה ובעתיד. (למשל קונפליקט בית-קריירה, הכנסה-צרכים וכו').
עצם החקירה מביא את הפרט לידי רציונל כלשהוא לבחירה, והיא עשויה להוביל את הפרט לבניית פרופיל (אידיאלי). כאשר הטענה המרכזית כאן היא שקשה מאד לבחון התנהגות כלכלית "מוסכמת" המציבה את מכלול הבחירות של הפרטים בחברה נתונה מבלי לקחת בחשבון את הרצון של הפרטים המכילים את החברה (המהוות כאמור, משתנה התלוי למעשה בסוג התפיסה "פרופיל" אותו בחר הפרט ל"אמץ").
כתוצאה מכך, רבים מהמחקרים אותם מיישמים בתחום זה, עשויים לא להתאים (במיוחד המחקרים ביחס להתנהגות "מיעוט" לא מתאימים הואיל והם לא מתייחסים דווקא למיעוט ולאמונותיו ביחס לסביבה בה הוא חי). המיעוט בדרך כלל אינו "נגיש" להכוון התרבותי של הרוב והוא (המיעוט) עשוי להיות ביל תכונות בסיסיות אחרות.
נראה כי מכלול ההתנהגות הכלכלית של הפרט בחברה נתונה, מושפע משלושה משתנים עיקריים: האמונה, התרבות ממנה הם הגיעו וכן הרצון להוכיח.
ראשית האמונה שלא בכדי מהווה היא את המשתנה בעל משקל רב בתהליך ה"הצלה". לאמונה ישנם שלושה מרכיבים עיקריים: המרכיב הראשון המטפיזי - זהו מרכיב המשייך את ההסבר לתופעות שונות בה נתקל האדם בימי חייו לכוח עליון - בעל אישיות בפני עצמו, עם יכולת עצומה לשנות סדרי עולם. המרכיב השני הוא כוח האינרציה - זאת במובן מרגע שאתה מתחיל להאמין אתה תמשיך להאמין כי אין לך את הכוח או הרצון או יש בך חשש לשינוי נתון של הליך האמונה. כוח האינרציה מהווה את המשקל הכבד בהמשכיות כוח האמונה. זהו כוח השואב את עוצמתו מכוח ההרגל והרצון של האדם לשגרה. המרכיב השלישי של האמונה הוא דווקא מרכיב חיצוני ביותר והוא נובע מהחינוך - "גירסא דינקותא". מרכיב זה מביא לידי ביטוי את הקשר שיש לאדם עם דורות הקודמים עם משפחתו ומכלול החוויה המשפחתית המאפיינת אותה. כך, כוח החינוך מקשר היטב את שאר הסדקים הנבקעים בכוח האמונה ויחד עם כוח האינרציה מהווים את הדבק החם - את החיות והמשכיות לדבוק באמונה.
המשתנה השני התרבות, מכתיבה בהליך של סוציאליזציה נתון ערכים ונורמות אצל בני האדם. כפי שידוע מרבית התרבויות השונות "לוקות" באתנוצנטריזם תרבותי. קרי, הם רואים את עצמם ואת תרבותם כמיוחדת ונעלה מבני שאר התרבויות. למעשה כל תרבות הינה אתנוצנטרית בדרגות מסוימות ורואה עצמה כ"עם סגולה" ביחס לשאר. מכוח האתנוצנטריות התרבותית רואה הפרט את הערכים של תרבותו כערכים עליונים ונורמות ההתנהגותיות שלו כנורמות כמעט "קדושות".
בהתאם לכך, ניתן להניח כי במובן זה הופכות הנורמות והערכים של בן תרבות מסוימת לכאלו "שיהרג ובל יעבור" עליהם. בן התרבות מייחס לערכיו ולנורמות של תרבותו "קדושה" שהפרתם נתפסת אצלו כסטייה בלתי נסבלת. לפיכך, נמצא את "שליטתם" של נורמות אחדות בכיפה התרבותית של חברה אחת ונורמות אחרות אצל תרבות אחרת.
המשתנה האחרון הוא הרצון להוכיח. למעשה זהו משתנה בעל ערך ובעל משקל רב במבנה ה"פסיכולוגי" של כל אדם. אדם מבקש להוכיח דברים מתוך אתגר, מתוך רצון לנקום ומתוך תפיסה להצביע על עליונותו על פני האחר.
מהיות המשתנה, מה שמכנה פרץ בואז "האחדות הפסיכולוגית" של האדם, משתנה קבוע במשוואה ששמה אדם. הרי שכל אדם עשוי להיות בעל פרופיל של שלושת המשתנים - שלושת ה"אלף" אמונה אינרציה אתגר. שאר המשתנים עליהם מצביעים המחקרים אינן משתנים ראשוניים ויתכן והם פועל יוצא של שלושת ה"אלף" הללו המהווים לפי הערכתי משתנים בסיסים וראשוניים בהחלט.
מכאן יש לשער, כי כל פרט בחברה, מתווה לעצמו את "התנאים ההכרחיים" על מנת לגשת בצורה נכונה לשלב היישום של מטרותיו. כלומר, כדי לקיים "יעוד" או "חזון" או "ערכים" או "קיום אסטרטגי" או כל מטרה "עסקית" ו/או "חברתית אחרת". כך שביטויה בתוך מערכת של מטרות ואסטרטגיות הולמות את החזון או היעוד של אותו הצד. למעשה ניתן שייחס הן את יושב "בית האסורים" והן את ה"אדם החופשי" כמונעים ביחס למוטיבציה נתונה.
משתנים אלו יוצרים כאמור את "יצר התחרותיות" המהווה את המוטיב המניע של אנשים רבים. זהו "יצר" אשר מביא אנשים מצד אחד אל אולימפיאדה ומאידך אל פסגת ההישגים המדעיים. שלא נדבר על תוצאות שליליות שאף הן יש לשער, תוצאה של "יצר" זה. לכאן, יש להוסיף את המוטיב התרבותי אשר עשויה מתרבות מסוימת "לעודד תחרותיות" ובתרבות אחרת ל"דכא אותה". כאשר העיקרון המבחין בין שתי התפיסות הוא פונקציה של ערכים ונורמות תרבותיות.
כאשר מדברים על הכלכלנים (המתמטיים בניגוד לכלכלנים האנתרופולוגיים), אנו מבחינים כי במרבית ה"מודלים" המוצעים על ידיהם, נלקח בחשבון מונח כוללני המכונה בשם "טעמים". במונח זה, מתכוונים לגורם או גורמים הנובע מגישה סובייקטיבית והמניע את האדם שלא להתנהג בהתאם להנחות היסוד הכלכליות - קרי, התנהגות כלכלית "רציונאלית".
נשאלת השאלה מה ה"משקל" של אותו "טעם" או "טעמים" במודל המוצע ע"י הכלכלן? יתר מזה, מהי מידת ההשפעה שיש להתנהגות כלכלית לא "רציונאלית" על ה"מודל" עצמו? כמו גם, עד לאיזו דרגה אותו "טעם" עשוי לגרום ל"ביטול", "היפוך" או "פסילת" המודל?
אכן שאלות שבמסגרת המונחים של הכלכלה המתמטית יתקשה, יש לשער כלכלן לענות. מכאן, יש לשער כי חלק מהמודל המתמטי המוצע, אינו "מדעי" כלל ואף יתכן והוא עשוי להישען אולי על "משאלות לב" ו/או על אפילו "ניחוש" לא מקצועי. אולם, האנתרופולוגים הכלכליים, העוסקים בשוטף במציאת מנגנונים חברתיים אשר מושפעים ומשפיעים על חיי חברה או תרבות מסוימת, יוכלו לענות על כך ביתר קלות מאשר הכלכלן המתמטי.