הפרעות קשב וריכוז פוגעות ביכולת ללמוד, להקשיב, לזכור. חלקן גם מלוות בהתנהגות אימפולסיבית ותזזיתית. אלו הן ההשלכות המיידיות הברורות והטריוויאליות של התופעה. אולם יש להן גם השפעה עקיפה, שחשוב להכיר: הן גורם מובהק לדימוי עצמי נמוך.
מאידך, גם לדימוי העצמי יש השפעה על היכולות וההתנהגויות שהוזכרו כאן. לפיכך, עלול להיווצר אצל ילד עם הפרעות הקשב והריכוז מעין גלגל, שבו ההתנהגויות משפיעות על הדימוי העצמי, וההפך. המטפורה המתאימה יותר היא אולי כדור שלג, שעלול להתגלגל במורד, ניזון משני הגורמים האלה שמעצימים אחד את השני, ומצרף את התסכולים, הכעסים, ויחסי גומלין עכורים עם הסביבה.
דימוי עצמי של ילד נבנה על בסיס חוויות של הצלחה ושל כישלון, יחס הסביבה אליו, הציפיות ממנו, ומידת הפער בין חוויית הילד את עצמו לעומת הדמות שהוא היה רוצה להיות. ילד שמתנסה בהצלחות מפתח תחושת מסוגלות. תחושה כזו מסייעת לו להתמודד גם עם כישלונות מידי פעם. אולם כישלונות חוזרים ונשנים, גורמים לו לאבד את האמון ביכולתו להשיג הצלחות. מובן שילד, שנמצא בתקופת החיים בה הוא מעצב את אישיותו, מושפע ממה שהסביבה משדרת לו לגבי עצמו. אם הוא לא מקבל תחושה של אמון ביכולותיו, אם השדרים שהוא מקבל לעיתים קרובות הם שליליים, כעס, חוסר שביעות רצון וכדומה, זו הדרך בה הוא יחווה את עצמו. חסר מסוגלות, טיפוס שלילי שמתעמת תדיר עם סביבתו, וחסר סיכוי להגיע להצלחות. באופן טבעי הילד רוצה להיות דמות אחרת. לא הדמות שלתפיסתו מאפיינת אותו. ואז מצטרף לגורמי הדימוי העצמי שלו גם עניין הפער. בין הרצוי לבין מה שהוא חושב שמצוי.
עתה נשווה את עולמו של הילד הסובל מהפרעות קשב וריכוז למודל בניית הדימוי הנ"ל: בשל בעיית הקשב, הוא מרבה בהתנסויות שליליות בלימודים. הסביבה, הכוללת את מערכת החינוך, את ההורים ואת החברים, עלולה לשדר לו חוסר אמון ביכולת להצליח, והילד מטמיע. הוא ננזף ומוכח לא מעט. ייתכן שהוא גם נוטה להתנהגות היפראקטיבית, מה שעוד מוסיף, מקצין את התגובות, ומדגיש את הפער בין מה שהוא חושב שהוא לבין האידיאל שהוא בנה בעזרת החברה. בתסריט כזה כמעט ואין מנוס מפגיעה בדימוי העצמי.
כשתחושת חוסר המסוגלות הזו נבנית, אובדת המוטיבציה להתקדם ולהצליח. כי אין את האמונה שזה אפשרי. נוצר וויתור מראש שמצטרף לבעיות הקיימות בלאו הכי כתוצאה ישירה מבעיית הקשב. לכך מתווסף אנטגוניזם לסביבה הבעייתית – בית הספר, בדרך כלל. ההשלכות ההתנהגותיות והלימודיות שנובעות מהמקום בו נמצא ילד כזה יכולות להיות מגוונות, אך המגמה שלהן ברורה: הן מזיקות!
מה עושים? זה נושא למאמר בפני עצמו. אך נדגיש כאן את העקרונות החשובים: חשוב לזהות את הבעיה ולהכיר בה. אם הגורם שמניע את כל ההשתלשלות הזו הוא בעיות קשב וריכוז – חשוב למצוא זאת באיבחון. המלצה נפוצה היא לטפל תרופתית. לפחות לנסות. במקביל חשוב להבין ולהפנים את מקור הבעיה והסימפטומים. לקחת אוויר, אם צריך, להגיב במינון מתאים, ובאופן מושכל. חשוב מאוד לשדר אמון, להעצים, לאפשר חוויית הצלחות. קבלה והכלה בהחלט מטשטשות את הפער בין החוויה העצמית לתפיסת האידיאל. והמשמעות היא בהכרח חיובית.