כוח המוח הפך לסימן היכר של מדינת ישראל, שהפכה למעצמת הייטק עולמית. את פירות ההשקעה אפשר לראות לא רק בתעשיית ההיי טק, אלא גם במטבח. כך פותחו במרכז לפיתוח ומחקר לחקלאות זני פטריות ייחודיים, חלקם כבר משווקים בצורה מסחרית – כמו למשל פטריית הצפצפה השחורה. לצדם עומלים על גידול זני פטריות אקזוטיות דוגמת מורל ומיטאקי, שטרם החלו בגידולם לצרכים מסחריים. כפי שנראה מיד, גידולים נוספים צצים אף הם כפטריות אחרי הגשם ויוצרים עולם חדש לחלוטין של לימודי בישול.
במסגרת פרויקט תרבות צמחי מדבר נולדו גידולים ייחודיים, שסימן ההיכר שלהם הוא גידולם במים מליחים. זנים אלה משווקים בהצלחה בעיקר באירופה, ופחות בארץ:
אסטר ימי – צמח שמקורו בביצות אירופה, בעל טעם מלוח חמצמץ, המשמש בעיקר כצמח תבלין או כירק. השימוש באסטר ימי אופייני בעיקר למאכלי ים.
סליקורניה – מקורו בצמח בר שגדל באזור ים המלח, שעבר תהליך אקלום כדי לאפשר את גידולו בהיקפים מסחריים. לאחר אידוי קצר גבעולי הסליקורניה משמשים כירק מאכל בעל מליחות טבעית עדינה. בשל צורת הגבעול ובית הגידול הטבעי שלו, הים, זכה צמח הסליקורניה לכינוי "אספרגוס ים".
פיתוח ישראלי נוסף כאילו לקוח מסרטי מדע בדיוני: יוצר שתילים חסכוניים במים, עמידים למחלות ועם פחות ריסוס. איך זה עובד? לוקחים שתילי ירקות ומחברים אותם למערכת שורשים בריאה של ירק אחר, כמו דלעת. בצורה זו הירקות גדלים על מערכת שורשים קיימת, מפתחים עמידות גבוהה יותר וצורכים פחות משאבים. בדרך זו מרכיבים במשתלות חישתיל שתילים של גידולים פופולריים, כמו עגבניות ומלפפונים.
אם תשאלו את חברי העמותה לפירות אקזוטיים, מלפפון ועגבנייה זה חשוב – אך לא עליהם בלבד מושתת עולם הפירות והירקות. לתפיסתם, יש עולם שלם של פירות אקזוטיים שרק מחכים להתגלות – וזה בדיוק מה שעושים בעמותה: מייבאים פירות אקזוטיים שהציבור הישראלי טרם שמע עליהם מחו"ל לכאן. אם תרצו מדובר בגרסה האקזוטית לסלט בריאות. לאחר שהם בוחנים את אפשרות קליטתם באקלים הארץ ישראלי, מנסים חברי העמותה לשכנע חוקרים לגדל אותם כאן בארץ.
על קצה המזלג, הנה טעימה של חלק מהזנים המיוחדים: שעועית הגלידה – תרמילים המכילים ציפה לבנה המזכירה בטעמה, תאמינו או לא, גלידת וניל. מרולה – מזכירה מנגו קטן, ממנו מכינים את ליקר האמרולה.