יום חמישי 8 בדצמבר 2011
גישה ותקשורת
להיות צודקים או להיות מאושרים? מה אתם מעדיפים?
לפני מספר ימים, בעודי יורד מהבניין בו אני גר בדרכי לפגישה, התחלתי לשמוע צעקות במורד הרחוב. אישה אחת צרחה על איש אחד שחנה את רכבו באחת החניות הקרובות לבניין שלה. היא השליכה עליו את כל הקללות האפשריות ואפילו בשלב מסוים היא אמרה לו שאם הוא לא מפנה את האוטו שלו מיד, היא תבעט לו בביצים. מהיכרות שטחית ביותר של האישה הזו, לדעתי אין לה אפילו רכב. מה גם שהחניה בה האיש חנה, אינה חניה שמורה של אף אחד!
כשחלפתי על פניהם עלתה במוחי מחשבה מצחיקה. שאלתי את עצמי: "אם הייתי מתקרב אליהם ומציע לכל אחד מהם שטר של 200 שקלים בתמורה לכך שיסתמו את הפה וימשיכו את יומם מבלי להיות צודקים, האם הם היו מסכימים?"
בערב, שיתפתי את בת זוגתי בסיפור הזה ובמחשבה המוזרה שהייתה לי. התשובה שלה הצחיקה אותי עוד יותר. היא אמרה שהאישה ודאי הייתה אומרת משהו כמו: "אני לא מוכנה! אלא אם כן הוא יזיז מכאן את האוטו המזורגג שלו".
זה עצוב אבל אני נוטה להסכים עם בת זוגתי. ייתכן מאוד שזה מה שהאישה הזו הייתה אומרת. אמנם אינני יכול לדעת זאת בוודאות, אך זוהי בהחלט השערה סבירה שאני יכול להציע מתוך ניסיוני בהתבוננות באנשים. זה אומר שאנשים יעדיפו להיות צודקים מאשר מאושרים ואף יעדיפו להיות צודקים מאשר עשירים. כלומר, אנשים מעדיפים את הצדק בכל מחיר!
אם אני הייתי במקומו של הגבר, לא הייתי מתעכב אפילו לשנייה אחת. הייתי מחייך אל האישה ואומר לה: "אין בעיה גברתי, אני מזיז את האוטו ברגע זה. אחלה יום". אם הייתי במקום האישה, מעולם לא הייתי בוחר לבלות 10 דקות שלמות מזמן ההווה היקר שלי, בשביל לשנוא ולהביע אלימות כלפי אותו אדם.
מה איתכם? מה אתם מעדיפים? להיות צודקים או להיות מאושרים? אולי לפני כן, אני אשאל אתכם שאלה אחרת: "כשאנחנו שונאים מישהו, מי מאיתנו מרגיש את השנאה?"
על מנת לענות על השאלה זו, עלינו להבין מאיפה יצאה השנאה. או במילים אחרות, מהו מקור השנאה. במקרה הזה, מקור השנאה הוא אנחנו. כלומר, אנחנו הגוף שמכיל את השנאה ומייצא אותה אל האדם האחר (השנוא). הדבר הוא נכון בשני המקרים הבאים: גם במקרה שהאדם השני לידינו והוצאנו עליו את השנאה הזו באמצעות אלימות מילולית/פיזית, וגם במקרה שאנחנו סתם יושבים לבדנו בבית ופתאום עולה שנאה כלפי מישהו בעקבות מחשבה כלשהי.
בשני המקרים שתיארתי, האדם שירגיש את השנאה בעוצמה גדולה יותר ולאורך זמן ממושך יותר, הוא האדם השונא ולא האדם השנוא. בדיוק כמו שהחום של השמש עצמה גבוה בהרבה מהחום של האנשים והחפצים שאותם היא מחממת.
לפעמים היקום שולח לנו את אותה התובנה באריזות שונות. אני מריץ את סיפור חיי שנה אחת אחורה... אני ממתין לפגישה מחוץ למשרדה של שולי זיו, מנכ"לית בית ציוני אמריקה. על הקיר יש תמונה ממוסגרת עם ציטוט של הדלאי למה: "אם בהתחלה ובסוף של חיינו, אנחנו תלויים לחלוטין בנחמדות ובטוב ליבם של אחרים, איך ייתכן שבאמצע החיים אנחנו לא מפגינים את טוב ליבנו כלפי אחרים?"
צדק הוא דבר חשוב, אך מה שחשוב הרבה יותר ממנו הוא לקחת אחריות על האושר שלנו ולעשות כמיטב יכולתנו על מנת לתרום לאושרם של אחרים. ברמה העמוקה של החיים, זה בדיוק אותו הדבר, זהו אותו האושר.
לדעתי עדיף להיות נחמד ומאושר מאשר צודק ומלא בשנאה.
אז מה אתם מעדיפים? להיות צודקים או להיות מאושרים?
אשמח לשמוע מכם...רשמו בבקשה את התגובות שלכם על המאמר הזה כאן למטה.
לחיי ההצלחה והאושר שלכם!
יואב זילכה
אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם.
רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!