התבוננות בארעיות של מזג האוויר הפנימי

‏יום שישי, 23 בנובמבר 2012התפתחות אישית התבוננות בארעיות של מזג האוויר הפנימי טיפות הגשם זולגות על החלון כמו דמעות, רוחות נושבות, רעמים וברקים, העצים זזים, העלים נושרים ואני מתבונן בכל זה ופתאום נזכר שגם לנו יש מזג אויר- מזג אויר פנימי. מחשבות, רגשות, תחושות, מצבי רוח – כל אלה הם ביטויים של אותו מזג אויר פנימי. ובדיוק כמו טבעו של מזג האוויר שבחוץ, כך טבעו של מזג האוויר שבפנים: ארעי, חולף, משתנה כל הזמן. לפעמים שקט לנו בפנים ולפעמים סוער, לעתים בהיר ולעתים מעונן, לעתים פורח ולעתים נובל. בתוכנו הכל ארעי, שום דבר לא קבוע. אבל דבר אחד אנחנו שוכחים: את העובדה שאנחנו לא מזג האוויר שבתוכנו. כשאני יושב בחדר ומתבונן במזג האוויר מבעד לחלון, קל להבחין שאני לא חלק מזה. ניתן לראות בבירור שאני הוא המתבונן בארעיות של מזג האוויר שבחוץ. אבל כשמדובר במזג האוויר הפנימי, קשה יותר להבחין בכך שאנחנו זה לא מזג האוויר שמתחולל בתוכנו. מה מקשה על ההבחנה? ההרגל המושרש שלנו להזדהות עם הביטויים השונים של מזג האוויר שבתוכנו. הזדהות זו גורמת לנו להשתוקק להיבטים החיוביים ולדחות את ההיבטים השליליים. מה גורם לנו להזדהות באופן אוטומטי עם מזג האוויר שבתוכנו? "בורות רוחנית" או במילים אחרות: חוסר מודעות לטבענו האמיתי. כשאנחנו שרויים במצב רוח מדוכדך, אנחנו מאבדים את עצמנו בתוך מצב הרוח הזה, מזדהים איתו, שואבים את תחושת העצמיות שלנו ממנו ואז מפתחים סלידה או דחייה כלפי אותו מצב רוח. לעומת זאת, כשעולה בנו מחשבה נעימה והיא מושכת את כל תשומת ליבנו, אנחנו מאבדים את עצמנו בתוכה, מזדהים איתה, שואבים את תחושת העצמי שלנו ממנה ואז מפתחים השתוקקות כלפיה או כלפי מחשבות שדומות לה. השתוקקות וסלידה הן תגובות של הנפש, אשר מובילות להיקשרות שמחזקת, כמעגל שחוזר חלילה, את ההזדהות ואת האמונה שיש "אני" קבוע ובלתי משתנה. ההיקשרות שלנו לתהליכים הנפשיים שמופיעים וחולפים בהתמדה, או במילים אחרות: ההזדהות שלנו עם מזג האוויר הפנימי והארעי, מובילה אותנו לאיבוד האיזון הנפשי שלנו ויוצרת סבל. מדוע זה כך? מפני שאנחנו מנסים להימנע ממזג אוויר אחד שאותו אנחנו מתייגים כ"רע" ולהשתוקק למזג אוויר אחר שאותו אנחנו מתייגים כ"טוב". ברור לחלוטין שהדבר אינו אפשרי – אי אפשר שמזג האוויר יהיה כל הזמן "טוב" ושאף פעם לא יהיה מזג אוויר "רע". ובמצב הזה, גם כאשר מזג האוויר יהיה "טוב", לא נוכל באמת ליהנות ממנו כי ברמה מסוימת נפחד שזה יסתיים וישתנה. בדיוק כמו שהיקום הוא לא מזג האוויר שבתוכו, ככה גם אנחנו זה לא מזג האוויר שבתוכנו. בדיוק כפי שהעכשיו הוא לא מה שקורה אלא המרחב שבו זה קורה, ככה גם אנחנו המרחב שבו מזג האוויר מתרחש. אנחנו החלל שבו מופיעים מזגי אוויר שונים. מופיעים וחולפים בהתמדה. ואם חוסר מודעות משמעו להזדהות עם מזג האוויר הפנימי, אז מודעות משמעותה להכיר ולזהות את עצמנו כמרחב שבו מזג האוויר מתרחש. מודעות משמעותה להכיר את עצמנו כנוכחות השקטה שמתבוננות במזג האוויר החולף, בדיוק כמו שאנחנו מסתכלים על מזג האוויר שבחוץ מתוך חלון ביתנו. מה זה נותן לנו? חופש! חופש זה נובע משתי תכונות שמשלימות זו את זו: מודעות והשתוות נפש. כשאנחנו צופים ומתבוננים בארעיות של מזג האוויר הפנימי, אנחנו מפתחים מודעות לארעיות זו. ככל שמודעות זו הולכת וגדלה, ככה במקביל ההזדהות הולכת ומתפרקת. כך שלמעשה, המודעות לארעיות מובילה באופן טבעי לאי-היקשרות. כשאנחנו מודעים לארעיות של מזג האוויר הפנימי, אנחנו לא מגיבים – לא בהשתוקקות ולא בסלידה. אי תגובה מתוך מודעות, היא מה שנקרא השתוות נפש או איזון נפשי. זה מוביל לחופש מוחלט, לשחרור מסבל. כיצד משיגים חופש זה? על ידי תרגול של התבוננות במזג האוויר הפנימי. כלומר, באמצעות צפייה ערנית במחשבות, ברגשות, במצבי הרוח ובתחושות. צפייה ערנית שמלווה בהכרה בכך שכל אלו הם ארעיים, ברי חלוף. לאחר מכן, בדקו אם אתם מסוגלים לצפות בצופה עצמו. שאלו: "מיהו המתבונן?". שאלה זו היא שאלה מדיטטיבית ולכן מטבעה היא אינה דורשת תשובה מהראש. השכל לא יכול לספק תשובה לשאלה זו, ויחד עם זאת- שאלה זו מוליכה לגילוי הטבע האמיתי שלכם באמצעות חוויה ישירה.

בהצלחה,
יואב זילכה

אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם.

רוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!