יום רביעי 27 ביוני 2012
התפתחות אישית
איך להשתחרר מהאיש שמדבר בתוך הראש?
כנראה שכולנו מכירים היטב את האיש שמדבר בתוך הראש, זה ששופט, משער, מניח, מפרש, מנתח, מאשים, מפחד, מצפה ועוד...האיש הזה גוזל מאיתנו כמויות עצומות של אנרגיה ואחראי למרבית הסבל האנושי על מגוון צורותיו. אם בזה הרגע אתם שומעים קול בתוך ראשכם שאומר: "על איזה איש לעזאזל יואב מדבר?" אז זהו בדיוק האיש שעליו אני מדבר.
למרות שהמילה הנכונה יותר לכנותו היא "הקול שמדבר" או "החושב", אני עדיין מכנה אותו "איש", מפני שעבור רובנו הוא אכן איש. במקרים רבים נדמה לנו שהאיש הזה הוא אנחנו. כאן טמון מקור כל הסבל – ההזדהות הלא מודעת שלנו עם המחשבות והרגשות שלנו יוצרת עצמי מזויף או במילים אחרות: אגו. זהו "האיש", מאין ישות מנטאלית שמעמידה פנים שהיא אנחנו.
העובדה שאנחנו שואבים את תחושת העצמי שלנו מהקול שמדבר בתוך הראש מעצימה את אותו קול ומקשה עלינו להשתחרר ממנו. זה מוביל לסבל כי אנחנו מבססים את הזהות שלנו על דבר מאוד לא יציב, מאוד ארעי...על מחשבות עקרות שבאות וחולפות ללא כל שליטה מצידנו. אם יש בנו מעט מודעות, אנחנו יכולים לשים לב בקלות לכך שהאיש הזה הוא משוגע.
יום אחד הוא אומר: "אני כישלון", כמה שעות לאחר מכן הוא עלול לומר: "אני הצלחה" או "אני הכי טוב בעולם, איך זה שלא נותנים לי את ההכרה שאני ראוי לה?". כמובן שבשני המקרים מדובר באשליה ברת חלוף. במקרה הזה, הצלחה וכישלון הם דברים שקורים לנו, אבל הם לא אנחנו. אם אנחנו מאמינים (ורוב הזמן אנחנו אכן מאמינים) בכל מחשבה שמופיעה בנו, הנפש כל הזמן סוערת- זה סבל.
כאשר אנחנו מזדהים עם הקול שמדבר בתוך הראש ומאמינים באופן אוטומטי לכל מילה שהוא "מוציא מהפה", חוויית החיים שלנו נצבעת בצבעים קודרים של כבדות, רצינות, מתח ופחד. כל דבר קטן הופך להיות פי 100 יותר חשוב ודחוף ממה שהוא באמת, הכל נראה מאיים, הגוף שלנו מתוח כל הזמן, אנחנו לא רגועים והחיים מאבדים מהיופי, מהמסתורין ומהחיוניות שבהם.
אז איך אפשר להשתחרר מהאיש שמדבר בתוך הראש?
הנה 4 צעדים שיכולים בהחלט לעזור לכם. מאחר ומדובר בעבודה פנימית או אם תרצו "אימון רוחני", אז כל ארבעת הצעדים ניתנים בעקרון ליישום בכל מקום ובכל רגע.
הצעד הראשון: להוריד עוגן
כאשר הים סוער מדי בשביל להמשיך להפליג, רב החובל מבצע מספר פעולות וביניהן הוא מוריד את העוגן כדי לייצב את האונייה. בדיוק באותו האופן, כאשר האיש שמדבר בתוך הראש נכנס להילוך גבוה ומדבר ללא הפסקה, הנפש מתנתקת מנקודת החיבור היחידה להוויה (הכאן ועכשיו) ולכן סוערת וגועשת. הדבר היעיל ביותר שאנחנו יכולים לעשות במצבים כאלה, זה להוריד עוגן. למה הכוונה? עוגן, במקרה הזה הוא איזשהו אובייקט שאם נפנה את כל תשומת הלב שלנו אליו, הוא יחזיר אותנו אל הרגע הזה. כלומר, יעורר בנו מידה גבוהה יותר של נוכחות. הנשימה היא עוגן מצוין וזאת מסיבות רבות שאין טעם להרחיב עליהן כעת.
ככל שנביא תשומת לב מלאה לנשימה שלנו, רמות המודעות והנוכחות שלנו יעלו ולעומת זאת זרם החשיבה המטריד יואט.ראשית, ההמלצה היא לקחת בין 5-10 נשימות עמוקות ככל שניתן, תוך כדי שאנחנו מביאים את כל תשומת ליבנו אל האוויר שנכנס ויוצא מהנחיריים. לאחר מכן, כדאי להמשיך למקד את תשומת הלב בנשימה למשך מספר דקות.
הצעד השני: לזהות ולא להזדהות
רוב הסיכויים הם שהצעד הראשון אמנם יאט את זרם החשיבה הרועש, אך זה לא ייפסק לגמרי. תוכלו לשים לב שהמוח עדיין פעיל במידה מסוימת, עדיין זורק איזה משפט, מעיר איזו הערה או מזכיר לכם שיש איזושהי מטלה ששכחתם לבצע. זה מה שמביא אותנו אל הצעד השני, שהוא חשוב ביותר.
לאחר שהורדנו עוגן ונרגענו מעט, חשוב שנזהה את הקול שמדבר בדיוק לפי מה שהוא באמת. ראשית, חשוב שנבין שלא מדובר כאן בדבר אישי, למרות שזה נראה לנו שכן. ההרגל של בני אדם לחשוב בצורה כפייתית ללא הפסקה הוא דפוס מותנה ולא מודע בעל ותק של אלפי שנים. הקול הזה שאנחנו בטוחים שהוא אנחנו או שלנו, הוא לא אנחנו וגם לא שלנו. זהו פשוט עיוות או הפרעה במוח האנושי. לא במוח האישי, אלא במוח האנושי, כלומר בתודעה הקולקטיבית.
אמנם מתוך חוסר מודעות אנחנו לוקחים בכך חלק, אבל אם אנחנו מזהים את הקול הזה כקול אישי או כאנחנו, פירוש הדבר שאנחנו מזדהים עם הקול הזה (מה שגורם לו להמשיך לפעול ביתר עוצמה). בכל פעם שאנחנו מזדהים עם מחשבה מסוימת ונקשרים אליה, אנחנו בעצם מזינים אותה ונותנים לה כוח. ככה גדל האגו, העצמי המזויף שהוא תוצר של המוח המותנה.
לכן, הצעד השני הוא לזהות ולא להזדהות. לזהות זה אומר להיות מודע, להקשיב, להיות ער לזה, לשים לב לאותו קול שמדבר ולהבין שמדובר בסך הכל בהרגל ישן מהעבר, שאותו אנחנו חולקים עם כל בן אדם.
הצעד השלישי: קבלה מוחלטת של מצב התודעה שלנו כפי שהוא
לאחר שזיהינו את הקול, כלומר הבחנו בעובדה שהמוח עדיין פעיל, עדיין מפטפט, עדיין משוטט כמו כלב תועה ברחובות, אנחנו מגיעים אל הצעד השלישי. עלינו לקבל באופן מוחלט את המצב התודעה שבו אנחנו נמצאים באותו רגע, מבלי לנסות לשנותו או לברוח אל מצב אחר שנתפס כרצוי יותר.
אין צורך לחפש את מצב התודעה המושלם או את השקט המוחלט. למעשה, זהו אחד המכשולים הגדולים ביותר של מודטים רבים ברחבי העולם. זוהי מלכודת של המוח המותנה, עוד אחת מהאסטרטגיות המתוחכמות שלו לבריחה מהכאן ועכשיו.
מצב התודעה המושלם הוא קבלתו המוחלטת של כל מצב תודעה שבו אנחנו נמצאים ברגע הזה. כל ניסיון אחר מלבד קבלה, רק ירחיק אותנו מהשלווה הפנימית וייצור עוד מאבק, עוד קונפליקט פנימי. הרדיפה אחר השקט יוצרת לא מעט רעש. אז אם ברגע הזה, המוח שלנו עדיין פעיל, אז זה מה שיש ואנחנו מקבלים את זה שהוא עדיין פעיל. להלחם בכך זו בטח לא הדרך.
הצעד הרביעי: להוריד עוגן עמוק יותר
הצעד הרביעי מחזיר אותנו אל הצעד הראשון...הפעם כדי להעמיק את העבודה הרוחנית שלנו. במסגרת הצעד הראשון לקחנו כדוגמא את הנשימה בתור אובייקט מומלץ ביותר למדוט עליו. כעת אנחנו שוב חוזרים למקד את כל תשומת הלב שלנו בשאיפה ובנשיפה, בשאיפה ובנשיפה. היו ערים לכל רגע ורגע בשאיפה ולכל רגע ורגע בנשיפה. בשונה מעט מהצעד הראשון, אל תנסו לנשום באופן רצוני, כלומר לשלוט בנשימה. פשוט תנו לנשימה שלכם לנשום אתכם, להתנהל בקצב הטבעי שלה. התפקיד שלכם הוא להיות מודעים לה, לשים לב לתהליך הנשימה כפי שהוא מתרחש בכל רגע בתוככם.
ככל שתיישמו את ארבעת הצעדים האלה יותר ויותר, תיווכחו כיצד ההזדהות שלכם עם אותו קול שמדבר בתוך ראשכם הולכת ופוחתת. ויחד איתה גם ההשפעה של אותו קול עליכם הולכת ומתמוססת לאט לאט. במקביל, מידת הנוכחות שלכם הולכת וגדלה, ישנן הפוגות ארוכות יותר בין מחשבותיכם ואתם יותר שלווים ומאוזנים נפשית.
אשמח לקבל תגובות ושאלות כאן למטה.
באהבה והערכה,
יואב זילכה
אהבתם את המאמר? שתפו את האנשים היקרים לכם.
Shareרוצים ליהנות מתכנים, מכלים ומסרטונים מעוררי השראה וגם לקבל במתנה את "המדריך לטרנספורמציה" שיאפשר לכם לגלות מה עוצר אתכם ולהמריא לדרך חדשה בחייכם? לחצו כאן עכשיו!