בישראל, המושג פינוי בינוי מתאר שטח קרקע המיועד לבנייה לאחר פינוי התושבים והרס בתי המגורים. מדיניות ממשלתית רשמית של פינוי בינוי החלה משנת 1998. ההכרזה על שטח כמיועד לפינוי בינוי מקורה במספר גורמים, ביניהם: בניינים ישנים ורעועים, עידוד כניסת שכבות סוציו-אקונומיות גבוהות יותר לשכונות חלשות, ניצול נמוך של אחוזי בנייה באזור בו הקרקע יקרה וכדומה.
עידוד יזמים
על מנת לעודד יזמים לבנות בשטחים המיועדים לפינוי, ניתנות הטבות מרחיקות לכת, כגון: הטבות במיסוי (פטור מהיטל השבחה, למשל), תוספות של זכויות בנייה וכדומה. הטבות אלה מיועדות לעודד יזמים להתמודד עם החלק הבעייתי ביותר בפרויקט - פינוי התושבים מהמתחם.
פינוי התושבים
פינוי התושבים מהשטח המיועד להריסה מצריך פיצוי הולם עבור התושבים של אותן דירות, אם בכסף ואם בדיור חלופי. מדובר בתהליך ארוך, שמצריך הסכמה של מרבית הדיירים (75% מהדיירים לפחות) על מנת לעבור לשלב הבא. לצורך כך מובטח לדיירים שיפור תנאי המגורים שלהם, בדרך כלל דירות מרווחות יותר. למרות זאת, לעתים קיימים דיירים המנסים "לסחוט" קבלנים במטרה להשיג תנאים מופלגים. משום כך נחקק בכנסת בשנת 2006 "חוק פינוי ובינוי )פיצויים)", כדי להתמודד עם מיעוט הדיירים שמתנגד להסכמי פינוי בינוי בבתים משותפים, למרות הסכמת הרוב המוחלט של הדיירים.
בניית פרויקטים חדשים ברחובות
הריסת המבנים הישנים מאפשרת בניית פרויקטים חדשים ברחובות, הכוללים בדרך כלל, נוסף על בנייני המגורים, גם פארק רחב ידיים וכן שירותיים קהילתיים. לתושבים שפונו יש הזדמנות לשדרג את מגוריהם, וכך ניתנת להם אפשרות לקבל דירה חדשה ברחובות במקום דירתם הישנה. בצורה זו, אנשים שגרו בדירה ישנה וקטנה שערכה נמוך, זוכים לקבל דירה מקבלן ברחובות, דירה שייתכן שאפילו לא חלמו עליה.
הרווח לתושבים שפונו
כפי שצוין לעיל, התושבים שפונו במסגרת פינוי בינוי מקבלים, כאמור, דירה מקבלן ברחובות המשפרת את איכות חייהם עשרת מונים. אך לא רק דירתם זוכה לשדרוג, מאחר והשטחים המיועדים לפינוי בינוי הם בשכונות של שכבות סוציו-אקונומיות מוחלשות, העובדה שהתושבים שפונו קיבלו דירה חדשה ברחובות בזמן ששאר הדירות בבניין נמכרות במחיר מלא לציבור הרחב, מביאה לכך שיש שיפור במצב הסוציו-אקונומי של השכונות עצמן.