קריטריונים למדיניות ציבורית דמוקרטית:
1. שקיפות- הקריטריון למדינה דמוקרטית ולסקטור ציבורי תקין הוא שחייבת להיות שקיפות מלאה ואילו ספר התקציב בישראל - אינו שקוף. כל אחד אמור להיות בעל יכולת לפתוח ולהבין איזה אחוז מהתקציב מופנה לאיזה מגזר/מטרה. אין היום שום תוכנית, אין לאף אחד מושג כמה תקציבים מוקצים לכל דבר. מדיניות ה"נסתדר". חייבת להיות שקיפות מלאה בכל המגזר הציבורי, בכל דבר. אם הייתה שקיפות לא היו מעילות
2. Accountability - "אחריותיות" - חשוב שזה ייושם הלכה למעשה. הרמטכ"ל לשעבר חלוץ, שהתפטר ידע מה יהיו מסקנות הועדה ושהציבור יאשים אותו ולכן הוא מתפטר, מקדים תרופה למכה במקום שמיד לאחר המלחמה ישא באחריות ולא יחמוק/ ימתין עד להקמת ועדה. איש ציבור צריך להימנע מלשקר, לקחת אחריות מיניסטריאלית, אישית, ציבורית. להודות בטעות - זה אנושי לטעות, אבל חובה להודות בטעות ולקחת אחריות על המעשה ובגלל שטעינו אנו מתפטרים. הקללה של המערכת הציבורית בישראל- מותר לעשות הכל אם זה לא פלילי. חלק מאחריותיות למשל להתפטר מתפקיד כשמתנהלת חקירה גם אם לא הוכחה כוונה פלילית/ ביהמ"ש הרשיע הנשיא למשל - לא רוצה להתפטר, לא מגלה אחריותיות אישית וציבורית. זה לא מקרי שמידת האמון הציבורי בכנסת היא במידה הנמוכה ביותר אי פעם (פחות מ30% מאזרחי המדינה נותנים אמון בכנסת). יש משבר משילות, הממשלה לא יכולה למשול - הציבור לא מאמין. נשיא בחקירה, רוה"מ ב-2 חקירות, שרים וח"כים בחקירות.
מדינות לא יכולות לתפקד במשבר אמון כזה. גם בפרקליטות, בבתי המשפט ובמשטרה מתערער האמון (או שמנסים לגרום לכך).
כלל הזהב בפוליטיקה - כוח משחית. כוח אבסולוטי משחית בצורה אבסולוטית. במדינות דמוקרטיות אנחנו ממסדים דרכים ושיטות שבאמצעותן אנחנו איננו מאפשרים לבעלי הכוח לצבור כוח אבסולוטי. למשל - הפרדת רשויות. כאשר מידת השקיפות גבוהה (האחריותיות גבוהה) יש פחות הזדמנויות לבעלי השררה לעסוק בשחיתות.
שלבים במדיניות ציבורית:
חשוב לדעת כיצד מעצבים מדיניות, מיישמים אותה, ומעריכים אותה - האם המדיניות נכונה ואפקטיבית (הערכה) ואז מגיעים למסקנות (דומה למה שאשכנזי אומר שהוא רוצה ללמוד את התהליכים וליישם את המסקנות), המסקנות מובילות לרצון של עיצוב מחדש.
המדיניות הציבורית במדינות דמוקרטיות, היא תהליך הולך ומתמשך שלא מסתיים אף פעם (איזון חוזר).
זהו תהליך שמורכב מ-3 מרכיבים מרכזיים - עיצוב, יישום, הערכה. לאחר ההערכה האם המדיניות השיגה את מטרותיה חוזרים ומסיקים מסקנות לעיצוב מחדש. תהליך של למידה מחדש, לשפר וליישם.
הרמה המוסרית של הנבחרים נמצאת בירידה למרות שמבחינה נורמטיבית הם צריכים להיות מעבר לציבור. אנחנו לא רוצים נבחרי ציבור שמשקרים, מצטדקים.
עם השנים אנו עדים לתהליך של התדרדרות מוסרית של אנשי ציבורית, בקדנציה הראשונה של רבין הוא התפטר יום לאחר שנחשף חשבון הדולרים של אשתו בחו"ל כמו כן ישנו קיפאון של הציבור.
יש פוליטיזציה של הצבא, קצינים בכירים הולכים עם כמה עיתונאים וזה הופך למעין מופע פוליטי אחד גדול. לפוליטיקאים יש תמריץ להישאר בפוליטיקה ולהחזיק בכוח (הם יעשו הכל בכדי להישאר בשלטון- זה יותר אינטרסנטי ופחות אג'נדה פוליטית).
תנאי לפוליטיקה הוא יושרה, על בסיסה הכל מושתת, אם אין יושרה- אין דמוקרטיה, יש שחיתות. אם הממשל עצמו יותר נורמות לא חוקיות, יש לחתור לתקנון אתי להתנהגות עובדי המדינה שלוקחים מהציבור כסף רב (מיסים) אך לוקים בבסיס היושרה.
יושרה חייבת להיות תנאי הכרחי של כל עובד/נבחר ציבור. לא יכול להיות שבכירי משרד האוצר ייקחו מהציבור כסף רב (מיסים) והם אינם ישרים. כדי לעלות בדרגה - עוסקים בשחיתות.
הבעיה במדיניות הציבורית בישראל היא בעיית היישום. היישום הוא עקב אכילס במדיניות הציבורית. אין יישום בפועל. שום דבר לא קורה, גם כשיש החלטה. יש מדיניות הצהרתית שבינה לבין המציאות - אין כלום. פי גלילות למשל - ידעו במשך 20 שנה שמהווה סכנה ממשית לתושבי האזור בשל מכלי הגזים. אם היה קורה משהו - האזור היה נמחק לחלוטין. הממשלה עצמה הודתה בכך, ואף על פי כן - לקח 20 שנה לתהליך הפינוי להתחיל. מדוע התהליך כה ארוך?
בית המשפט העליון, כנסת, רשות שופטת