עולם דיני האינטרנט הינו עולם ומלואו, המתפתח באופן מואץ.... למעשה, להבדיל מתחומי משפט אחרים בהם קיימים פסקי דין וחוקים, אשר יש בהם כדי לענות על סוגיות משפטיות, במשפט האינטרנט, קיים חסר רב. במילים אחרות, אין עדיין מענה לשאלות משפטיות רבות הנוגעות לדיני אינטרנט.
בעניין לשון הרע באינטרנט, כבר קיימת פסיקה רבה הדנה באחריות מנהלי פורומים, וחשיפת זהותם של כותבי טוקבקים (להלן: "טוקבקיסטים"). הפסיקה כבר קבעה שהפצת דברי בלע באינטרנט, בפורומים ובטוקטבקים מהווה עוולה על-פי חוק לשון הרע, וניתן בנסיבות מסויימות לחשוף את זהות הכותב על-פי כתובת IP.
כתובת IP הינה כתובת אינטרנטית לפי מספר סידורי הניתן לנו ע"י נותן שירות החיבור לרשת האינטרנט.
סוגיית חשיפת פרטי IP של גולשים באינטרנט ומסירתם לנפגע מהפרסום הפוגעני (בין אם הפרסום פוגעני ע"פ חוק לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות או חוק זכות יוצרים), הינה סוגיה חמה בתחום דיני האינטרנט, ובתחום דיני לשון הרע וזכויות היוצרים בפרט. קיימות שתי גישות בפסיקה, הגישה המקלה והגישה המחמירה. ע"פ הגישה המחמירה חשיפת IP תיעשה רק בנסיבות בהן הפרסום הפוגעני חמור ביותר, ומהווה עבירה פלילית. גישה זו באה להגן על ערך האנונימיות ברשת.
הגישה המקלה, מתירה חשיפה במקרים בהם די בכך כי הנפגע מן הפרסום מראה עילת תביעה טובה.
נכון להיום, טרם הוכרע ע"י בית המשפט העליון ו/או המחוקק איזו גישה היא המקובלת בדיני האינטרנט.
גם בתחום אחריות מנהלי פורומים ו/או אתרי אינטרנט קיימת פסיקה ענפה, אשר ברובה הנרחב קבעה אחריות לאלו, בהתקיים "כלל הודעה והסרה". לאמור, האחריות לפרסום תקום כאשר הנפגע פנה למנהל הפורום ו/או למנהל האתר, ביקש הסרת הפרסום, אך אלו לא הסירו בתוך זמן סביר.
או אז תקום להם אחריות לפרסום המהווה עוולה על-פי חוק לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות ו/או חוק זכות יוצרים (טעות נפוצה לכנות את החוק כ"חוק זכויות יוצרים").
ואולם, סוגיות לשון הרע, הפרת זכויות יוצרים, אינן הסוגיות היחידות הנוגעות לתחום דיני האינטרנט. משפט האינטרנט נוגע לסוגיות משפטיות רבות, אשר אינן עולות בעולם המוחשי. כך למשל, בתי המשפט נדרשים לא אחת להכריע איזו מערכת דינים חלה על האינטרנט, הדין החל במדינה בה נמצא השרת המאחסן את האתר או הדין של המדינה בה נמצא הנפגע – התובע.
משרדי עורכי דין המתמחים בדיני אינטרנט, כגון משרדנו, מנסחים עבור אתרי אינטרנט תקנון אתר, הנקרא גם תנאי שימוש, ובו מכניסים הם תניית שיפוט מקומית, שיש בה כדי לעגן את מקום ההתדיינות המשפטית והן את הדין החל על האתר ו/או פעילותו.
על כן, מומלץ לכל אתר אינטרט לפנות למשרד עורכי דין המתמחים בדיני אינטרנט. שיש להם ניסיון מוכח בתחום, למען יינסחו עבור האתר תקנון ו/או תנאי שימוש.
כאמור לעיל, במקרים רבים התקנון ממזער את הסיכונים המשפטיים הקיימים לבעלי האתר, מנהליו ומנהלי הפורום שבו.
נוכח הדינמאיות והחדשנות הרבה בעולם האינטרנט, ובתחום דיני האינטרנט, קיים הבדל בין עורך דין רגיל לבין עורך דין המתמחה בדיני אינטרנט.. כל עורך דין שמתמחה בדיני אינטרנט הוא עורך דין אבל לא כל עורך דין הוא עורך דין שמתמחה בדיני אינטרנט.
כמו כן, רוב עורכי הדין המתמחים בדיני אינטרנט, הינם עורכי דין צעירים בגילם, אשר עולם האינטרנט מוכר להם מניסיון ושימוש אישי, להבדיל מלמידה בגיל מאוחר.
לסיכום, דיני האינטרנט בעולם ובישראל בפרט, הינו תחום משפט בהתהוות, רוב הסוגיות המשפטיות שבו הינן חדשניות וטרם הוכרעו. לפיכך, עורכי דין המתמחים בדיני אינטרנט נדרשים לא פעם לבצע היקש מתחום המשפט המסחרי, ולהשליך את הכללים המשפטיים אל משפט האינטרנט, תוך רכישת הבנה מקצועית של האינטרנט.