כמו כל הסכם אחר, בכל תחום שהוא, קיימים מצבים רבים שבהם מתעוררת מחלוקת בין הצדדים לגבי פירוש החוזה כולו או אחד הסעיפים שבו.
אחד העקרונות המרכזיים לפירוש הסכם ממון ( אם כי אין זה העיקרון הראשון ) הוא של פירוש לפי תום ליבם של הצדדים להסכם הממון.
כשמדברים על תום לב, מתכוונים להגינות, יושר, מוסריות, יחסי אמון בין הצדדים להסכם. הרעיון הוא שאותה מחלוקת שבחוזה תפורש גם בשים לב לעקרונות הללו. הכוונה היא, שהפירוש יהיה כזה, כך שהערכים הנ"ל לא יפגעו.
כבוד השופט ברק מסכם בספרו "פרשנות החוזה" את פעולתו של תום הלב בתחום הפרשנות והפיענוח של כוונת הצדדים, ומסיק ממנו שלוש מסקנות עיקריות:
המסקנה האחת, יש לפרש ולהשלים חוזה על פי כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים. התחקות אחר כוונה זו, תוך כדי השתחררות מעול הפירוש המילולי, עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב. כוונת הדברים היא, בואו לא נאחז במילים, כל עוד המילים הללו, המשפטים, הנוסח, מובילים לפרשנות כזו, שאיננה הגונה, איננה מבטאת את תום ליבם של הצדדים, ויחסי האמון שהיו ביניהם בשעה שכרתו את החוזה.
המסקנה השנייה של כבוד השופט ברק היא, יש לפרש ולהשלים חוזה על פי הכוונה המשותפת שיש לייחס לצדדים אלו, אילו הם, על פי הנתונים שלהם, היו נותנים את דעתם על השאלה שהתעוררה. כוונת הדברים היא, בהעדר משהו מוסכם משותף בהסכם הממון, אזי בוא נייחס לאותם צדדים, על פי נתוניהם האישיים, את הרצון המשותף להסדרת הנושא הלוקה בחסר בחוזה. אין צורך ללמוד על כוונתם על פי השאלה כיצד היה מתייחס לעניין זוג סביר אחר, מה אותו זוג סביר ונורמטיבי אחר היה קובע בעניין זה בהסכם הממון, אלא נשאל את השאלה, מה אתם, הזוג הספציפי המתדיין כעת בבית המשפט על פרשנות ההסכם, מה הם היו מחליטים בעניין, בשעת כריתת הסכם הממון. גישה כזו מתיישבת עם עקרונות של הגינות ויושר, ותום ליבם של הצדדים.
המסקנה השלישית, יש לפרש ולהשלים חוזה על פי האינטרסים המקובלים על צדדים הוגנים לגבי היחס החוזי באופן שיגשים הגינות ואמון בין הצדדים.
יחד עם זאת, בהקשר לפירוש החוזה באופן שייעשה שימוש בעקרון תום הלב, יש להשתמש בעקרון תום הלב בצורה זהירה ושקולה, ובאופן שלא יהיו אלו אמות המידה היחידות במלאכת פירוש החוזה. ניתן לפנות לעקרון תום הלב לשם התערבות בחוזה רק כשמתקיימים תנאים מיוחדים ויוצאי דופן.