בין החיקוקים המיוחדים לנו - עורכי הדין - בולטים בעיקר שניים: חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-, וחברו הצעיר ממנו, כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-.
תנאי הוא - לכל מתמחה השואף להצטרף כחבר בלשכה כי יכיר חיקוקים אלה על בוריים, לצורך עמידה במבחני הלשכה.
ולא בכדי.
אלה הם "כללי המשחק" שלנו, הגבול התוחם בין המותר והאסור, בין החירות להפקרות.
כללים אלה מתווים את האפשר, ועושים סייג מפני ההתדרדרות. הם מבטיחים אמון ביחסים שבין ביהמ"ש לבין עורך הדין, ביחסי עורך דין-לקוח, ובין עורך דין לחברו. שמירה עליהם מהווה ערובה כי בלהט העשייה לא תהפוך ההתמודדות המשפטית לזירת התגוששות בה הכול מותר וכשר.
אכן, השאיפה להשגת המרב לטובת הלקוח - המבורכת כשלעצמה - מגלגלת לא פעם לפתחנו את הפיתוי לבכר את מה שנחזה להניב הישג ללקוח, תוך הפרת הדרישות האתיות.
ואולם, בטווח הארוך תביא העדפה זו למצב בו לא נוכל לתת אמון אחד בשני - עו"ד לעו"ד זאב. מכאן קצרה הדרך להרס המקצוע כולו.
מזדמן לי לא פעם לדבר עם הוותיקים שבינינו. אלה, מבכים את ההתדרדרות בתחום האתיקה המקצועית, ומתריעים בפני על הסכנות הטמונות בכך.
כלפי מה הדברים אמורים?
בעת האחרונה, עשו מספר חברים דין לעצמם, והפרו ביד רמה את הוראות החקיקה התקפה - בעניין שידול לשם השגת עבודה ופרסום אסור ע"פ החוק והכללים - כאשר פרסמו במודעות בעיתונות את תעריפיהם והזמינו את הציבור לשכור את שירותיהם. מעשים אלה נעשו, ככל הנראה, בהנחה שחיקוק זה או אחר ישונה ע"י הכנסת או יבוטל ע"י ביהמ"ש.
מבחינה משפטית, הלשכה חולקת על עמדתם מכל וכל, ונראה כי אף אם ישונו הכללים בעתיד - לא יוכלו המפרים דהשתא להמלט מהעמדה לדין משמעתי.
ואולם, המקומם מכל הוא ש"בין לבין" יוצא ציבור עורכי הדין המקפיד על שמירת החוק - כשהוא נפסד, משום שבינתיים - הוא נמנע מלפרסם עצמו. במקביל, נפגעת אנושות תדמית עורכי הדין אשר מצטיירים כמי שעושים דין לעצמם, ככל שהדין התקף אינו מקובל עליהם.
מובן כי ניתן לחלוק על הרלבנטיות ואף על התבונה שבחיקוק זה או אחר. לא פעם נשמעים קולות בדבר הצורך בשינוי. במקרים קיצוניים יותר ניתן אף לפנות לבג"צ. ואכן, במשך השנים נעשו שינויים בחקיקה הרלבנטית, ועוד היד נטויה, הדיון הציבורי הוא לגיטימי, מבורך ורצוי.
ואולם, התופעה המתוארת מדאיגה ביותר. יש להלחם בה בחומרה, וכך נעשה כנגד כל מי שיפעל בניגוד לחקיקה הקיימת. משום שלא נוכל להשלים עם מצב שבו נפגע ציבור החברים כולו, המקפיד על שמירת החוק, בעוד החוטאים, המתייחסים להוראה תקפה כאל אות מתה, יוצאים נשכרים.
אני מוצא לנכון לפנות אליכם החברים, באופן אישי, להימנע מכך לטובת תדמית המקצוע ולמען כולנו.