סיכום מאמר; עלייתו של ציבור הקוראים
הדפוס השפיע על תחומים רבים:פוליטיקה,כלכלה,דת,פילוסופיה,ספרות,תרבות ותחומי חיים אחרים, כך שההיסטוריה של הדפוס נעשתה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של התרבות.
בנוסף להשפעות הרבות, מתעסק המאמר גם בנושא תרבות כתב היד והמעתיקים.
תרבות זו לא הייתה מדויקת, אך למרות זאת הכנסייה המשיכה להשתמש בה כיוון שרצתה לשמר על כוחה והשפעתה על הציבור הרחב בעקבות המצאת הדפוס וההתנגדות שהחלה לעלות כנגד כוחה של הכנסייה.
אייזנשטיין מתארת, כיצד העיתון לאט לאט תפס את מקומו של הביקור המסורתי בכנסייה בימי ראשון וזירז תהליכי חילון והתרופפות קשרי הקהילה המקומית.
לטענתה ציבור הקוראים היה מפוזר יותר מציבור השומעים, האוכלוסיות העירוניות לא רק התפוררו, אלא גם נקשרו בדרכים חדשות על ידי ערוצי תקשורת בלתי אישיים יותר.
היא מתארת כיצד השליט השתמש בדפוס לאינטרסים האישיים שלו, כדי להטביע את נוכחותו במודעות ההמונים ובעיתונים.
השינוים שקרו בעקבות הדפוס היו רבים.
טענה: יש לבחון את השפעות הדפוס באופן מעשי בקבוצות שונות.
בכדי לבדוק זאת, אייזנשטיין מנסה לאפיין את הקבוצות. היא עושה הבחנה בין תרבות אוראלית לאוריינית. קודם לדפוס, החברה הייתה ייצור כלאיים, שילוב בין תרבות אוראלית לכתב, הדפוס שינה זאת. עד לדפוס, אייזנשטיין מתייחסת לחברה כקהל השומעים ולא כקהל קוראים.
הדפוס, זוהי נקודת התפנית שתעצב את המעבר. אייזנשטיין מדברת על הדדיות.
גם התרבות שלאחר הדפוס היא תערובת. המילה המדוברת עם כניסת הדפוס הושפעה מהדפוס. הנואמים והמטיפים חיזקו את המילה המדוברת באמצעות הדפוס, חיזוק שלא היה קודם לכן, בעקבות כך לדוגמה, היו מילים מדוברות שהשתנו.
טענתה העיקרית היא שצריך להתייחס לדפוס כמעצב קהל. החוקרת טוענת כי לא נעשה הרבה בחקר השפעות הדפוס על ההיסטוריה האנושית. לכן, לא ניתן להבין את שלב המעבר מן הכתב הידני לדפוס. כמעט ואין ציון של השפעת הדפוס על תחומי החיים כמו פוליטי, כלכלי וכו' אך המשימה היא לקשר בין הדפוס לבין השפעותיו בכל התחומים הללו ומשימה זו קשה.
היא טוענת כי ציבור הקוראים הושפע בדרכים שונות מאותו חידוש (הדפוס), באותו איזור ובאותו זמן.
היא בוחנת את הדדיות ההשפעות בין חברה וטכנולוגיה. היא אומרת שלטכנולוגיה יש השפעה על החברה, אך היא לא מתעלמת ממה שקדם לדפוס ואת השפעתו גם כן על החברה.
טענה: כיצד הדפוס שינה את המילה המדוברת?
הדפסת הדיונים בפרלמנט השפיעה על חילופי הדברים של החברים בו, שנאלצו להתנסח בצורה שונה ומאופקת יותר.
דקלום של שירים, מחזות ופזמונים שונה לאחר הופעתם על כתב.
הדפוס אפשר לדמגוגים, אנשי דת ושאר מטיפים להעביר את תורתם ודעתם לקהל גדול הרבה יותר.
הועברה מפה לאוזן תרבות ספרותית בשל הקראה של ספרים ומחזות בפומבי.
את מקום המספר תפס הכפרי המשכיל שהקריא בלדות וספרות זולה וכך נוצרה, לדעת אייזנשטיין, תרבות "פופולארית" קלוקלת מידי.
טענה: כיצד התפתחות העיתון וכתבי העת פגעו במעמד הכנסייה?
הדפסת התנ"ך בעותקים רבים הולידה מגמות סותרות ומודרניסטיות כאחד.
עד לאותה תקופה, שלטה הכנסייה על הנאמר והכתוב.
העיתונות החלה לתפוס את מקומו של דוכן המטיף וזנחה את העיסוק בענייני קודש.
האימרה "שום-דבר אינו קדוש" החלה לאפיין את מלאכת העיתונאי. מאמציהם של שומרי המוסר הקתולים והמטיפים הפרוטסטנטים נכשלו מול הצורך התמידי לחדשות.
העיתון החודשי התחלף בשבועי ואח"כ בעיתון יומי.
חל תהליך של חילון הנצרות: הכנסייה נאלצת כעת להתחרות בתרבות קריאת העיתונים בימי ראשון.
טענה: כיצד השפיע הדפוס על מוסדות השלטון?
הנוכחות האישית התחלפה בהשתתפות עקיפה בטקסים אזרחיים ובאירועים עירוניים. גרסאות זולות של ההדפסים שהנציחו טקסים ממלכתיים כמו ביקורי מלכים אפשרו לאלה שנשארו בבית לחוות פסטיבלים ציבוריים. תווי פניהם של השליטים ושל אנשי פמלייתם הלכו והתבהרו לנתינים הפזורים ברחבי הממלכה. הפצת הדפסים ותחריטים סיפקה למלך דרך חדשה להטביע את נוכחותו האישית ואת דמותו החזותית במודעות ההמונים.תמונות ודיוקנאות של השליטים נתלו בבתים לצד תמונות קדושים.
לצד התחזקות הצד החזותי של השליטים הורחבו סמכויות הפקידים והבירוקרטים ברגע שתקנות הממשל נעשו כפופות לכוחות השכפול של הדפוס.
המתחים הרגילים בין חצר המלכות לבני הארץ, בין הכתר לבעלי האחוזות, הוחרפו על ידי מלחמות תעמולה.
המחברת טוענת כי כל החוקרים וההסיטוריונים למיניהם, אשר דנו בעניין השפעת הדפוס, לא בהכרח ירדו לעומקם של ההשלכות וההשפעות. היא אומרת כי השפעותיו של הדפוס לא עוררו מחלוקת רבה, וזה לא מפני שכולם מסכימים בנושא, אלא מפני ששום דעה לא ניסחה ניסוח מפורש. לדעתה השפעת הדפוס לא זכתה לציון מעמיק במקרים רבים, למרות שכתבו על ההשפעה מדי פעם, אנו עדיין יודעים מעט מאוד על ההשפעות הרבות של הדפוס, לדוגמא: איננו יודעים על ההשפעה של הדפוס על התנהגות ההאדם. אייזנשטיין דנה בתנאים ששררו טרם המצאת הדפוס על מנת להבין אלו שינויים חלו בעקבות ההמצאה, אך טוענת כי הנתונים מעטים מאוד כך שלא ניתן לדעת בצורה מדוייקת על התקופה שקדמה לדפוס, תקופת כתב היד, שהיתה כל כך לא יציבה משתנה ורבת פנים, עד כי לא ניתן לאתר בה מגמות ארוכות טווח.
לפי סטיינברג " ההיסטוריה של הדפוס היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הכללית של התרבות" אלא שלרוע המזל אי אפשר להחיל את האמירה הזו על ההיסטוריה הכתובה. אף שהיא נכונה לגבי המסלול הממשי של חיי האנושות.
אייזנשטיין יוצאת נגד מקלוהן וטוענת שכל אחד קורא מה שהוא רוצה ועצם העובדה שיש ריבוי רעיונות יש ייצור של ריבוי קוראים. הרעיון של ציבור הקוראים נוגד את התפיסה של האדם הטיפוגרפי המושפע אך ורק מאיך שהספר בנוי ולא ממה שכתוב. אייזנשטיין טוענת שישנו אותו ציבור קוראים שלא אחיד באופיו. בניגוד למקלוהן שרואה בדפוס גורם שהופך את החברה לאילמת, אייזנשטיין טוענת שהדפוס מעודד אינטראקציות חברתיות. היא לא שוללת את טענתו של מקלוהן אך אומרת שזה היה גם לפני הופעת הדפוס.
לסיכום, לדפוס השפעה על החברה, אך אייזנשטיין לא מתעלמת ממה שקדם לדפוס ואת השפעתו גם כן על החברה.
השפעת הדפוס על קבוצות שונות תלויה במאפיינים שונים:
? תחום דתי- הייתה השפעה על חילון וחופש הביטוי. הדפוס עורר חשיבה עצמאית ולכן זה העלה סימני שאלה.
? תחום פוליטי- לכל אישות יש את ההיסטוריה שלה והיא כתובה ומודפסת. הכתיבה וההיסטוריה המקומית, הם הבסיס למדינות הלאום.
? תרבות, חינוך ומדע- אפשרות לצבור ידע. קיימת יכולת להדפיס וליצור סגנונות נוספים של יצירה.
יש מעבר מציבור שומעים לציבור קוראים, מתרבות אוראלית לתרבות שבכתב, הדפוס מעצב קהל, המילה המדוברת הושפעה מהדפוס.
.
בנוסף, ניתן לאפיין את הקוראים:
?? ציבור אינדיבידואלי ומפוזר- הזיקה לקהילה המקומית מתרופפת, הקריאה היא בודדת, קשרים נחלשים.
? הדפוס מחזק את החילוניות- העיתון מחליף את תפקיד הכומר כמקור מידע.
?? התקשורת חוץ טריטוריאלית- תקשורת נרחבת, מידע מבחוץ.
?? אופני שליטה חדשים- שטרות, דיוקנים של המלך בכל מקום בממלכה.