כאשר משתמשים במונח "אישור", הכוונה איננה שבית המשפט יאשר את ההסכם, אלא ייתן לו תוקף של פסק דין, על פי חוק יחסי ממון. כלומר, צריך שפרוטוקול הדיון ישקף את רצון הזוג למתן תוקף של פסק דין, וצריך שהשופט ירשום במפורש שהוא מאשר את ההסכם על פי חוק יחסי ממון ונותן לו תוקף של פסק דין.
השאלה היא, מה צריך בית המשפט לעשות, כדי שייתן את פסק הדין הזה? כלומר, למעשה, מוגשת לבית המשפט בקשה מוסכמת, על ידי שני הצדדים, לעתים הם מלווים בעורך דין שערך להם את ההסכם, מדוע לא ישמש בית המשפט "חותמת גומי" להסכמת הצדדים? הרי אין ויכוח או מחלוקת בין בני הזוג. בדיוק להפך.
השופט בך התייחס לזה בפרשת מונק, וכך גרס:
"בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים הקיימים בין בעל ואישה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת הערכאה השיפוטית שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר, ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".
החתום מטה, כותב המאמר, עו"ד נוטריון אורי גנור, איננו משוכנע שההלכה האמורה היא המצב הרצוי. מכל מקום, נראה שצריך לקבוע מה הם סמכויות בית המשפט בעניין. דווקא משום שהיחסים הם מורכבים ורגישים, והגעה עריכת הסכם ממון בין בני זוג, שהם לפני נישואין, מחייבת רגישות רבה מצד בית המשפט, ועם כל הכבוד, לא כל השופטים ניחנו במידת הרגישות הדרושה.
האם למשל שופט, בבואו לברר את הרצון החופשי של בני הזוג ואת הבנתו את ההסכם, יערוך לבני הזוג מבחן, עד כמה הם מכירים את סעיפי ההסכם, או שישאל אותם באופן כללי על מה מדובר? אפשר ואם השופט ירד לפרטי פרטים, וההסכם לפרטיו לא יהיה לגמרי ברור לבני הזוג, שאינם משפטנים, השופט לא יאשר את ההסכם.
דוגמא נוספת. נניח שהשופט מתרשם כי ההסכם הזה איננו הוגן, והוא מקפח צד אחד, או מעניק לצד האחר יתרון כלכלי. נניח שצד אחד מביא לנישואין דירה. הצד השני איננו מביא כלום. בהסכם הממון הסכים הצד המביא את הדירה, כי הדירה תהפוך להיות של שניהם. כלומר, בהסכם הממון שערכו, הם לא הוציאו את הדירה מכלל הנכסים שיאוזנו בין בני הזוג לכשייפרדו. כעת מנסה השופט להראות לצד המביא דירה, שהוא בעצם לוקח סיכון. כי מה יקרה אם הם ייפרדו בתוך פרק זמן קצר? ומה יקרה אם הצד ללא הדירה, יהיה הוא שינתק את הקשר, למשל מאחר והכיר בן זוג אחר, האם גם אז תקבל האישה מחצית מאותה דירה?
אם ינהג כך בית המשפט, החתום מטה סבור שהוא מרחיק לכת בהתערבותו באותם עניינים עדינים כפי שדיבר בשמם כבוד השופט בך.
אורי גנור, עו"ד נוטריון עומד בראש המרכז הישראלי להסכמי ממון.