- התורהוהארכיאולוגיה
שאלה: מה אומרים הממצאים הארכיאולוגיים וההיסטוריים על האירועים הכתובים בתנ"ך?
תשובה: לפני שנביא את דברי הארכיאולוגים וההיסטוריונים, צריך להדגיש שגם אם היה פער בין מסקנות הארכיאולוגים ובין מה שכתוב בתורה, אנחנו יודעים באופן ודאי שהמידע שיש בתורה הוא המידע המדויק, וזאת בגלל שלוש סיבות עיקריות:
1) ברור שמסמך שנכתב כה סמוך לאירועים ידייק יותר מאשר מחקר שנעשה אלפי שנים יותר מאוחר שמנסה לשחזר מציאות מסויימת.
2) הארכיאולוגיה מתבססת על הממצאים שהיא מצאה. כאשר יש לה ממצאים, היא יכולה להסיק מסקנות, ברמת דיוק מסוימת. כאשר אין לה ממצאים, היא לא יכולה לומר דבר. אבל העדר ממצאים יכול לנבוע מסיבות שונות, כגון, מכך שלא הגענו אל הממצאים שאנחנו מחפשים. ולכן גם אם הארכיאולוגיה היתה טוענת שאין לה מידע לגבי תקופה כזו או אחרת, היינו מסיקים מכך שהממצאים הרלבנטיים עדיין לא נמצאו, ותו לא.
3) אלוקים יודע בודאי כיצד התרחשו האירועים, טוב יותר מכל שיחזור שיעשה על ידי כל בן אנוש שהוא, גם השחזורים המנסים להיות המדויקים ביותר, אינם מעלים ואינם מורידים ליודעים כי אלקים נתן תורה לעם ישראל , החכמה והדיוק של הבורא נעלה מכל חכמת בן אנוש.
אבל המציאות מוכיחה שהממצאים הארכיאולוגיים העדכניים הולכים ומחזקים את המידע שידוע לנו מהתורה, ולכן אפשר לראות בגילויי הארכיאולוגיה אמצעי נוסף שההשגחה מסרה לידינו לחיזוק האמונה, גם עבור האנשים הספקניים יותר.
קצת היסטוריה: מבקרי המקרא בשלהי המאה הקודמת טענו כי התיאורים בתנ"ך לא מתאימים למה שנראתה להם מציאות החיים בתקופה הנידונה של העולם העתיק.
אבל התגליות הארכיאולוגיות בעשורים האחרונים כפו על חוקרי מקרא מודרניים לשנות לחלוטין את גישתם לתנ"ך.
תגליות אלו חוללו שינויים מפליגים, לאחר שנתונים רבים ללא מספר, כתובים וחקוקים, אימתו והוכיחו את דיוקם ההיסטורי של האירועים הכתובים בתנ"ך, ואת דיוקן של המסורות שנמסרו לנו על-ידי רבותינו בתורה שבעל-פה.
נציג להלן ציטוטים של אנשי מדע המחווים דעתם על התגליות הארכיאולוגיות של העת האחרונה:
"... התגליות החדשות שינו לחלוטין את גישת החוקרים למקרא. הם רואים בו עתה מקור היסטורי ממדרגה ראשונה. גישת החוקרים השתנתה לא רק משום שבינתיים נמצאו מקורות מקבילים המתארים את ההתרחשויות המסופרות במקרא מנקודת ראותם של המצרים, האשורים או הכנענים הקדמונים... גישת החוקרים השתנתה משום שתיאורי המקרא אינם שרויים עוד בחלל ריק; היום אנו מכירים יפה את התמונה היישובית והמדינית של העולם ושל הארצות שבתוכם התרחשו, את המנהגים - והחוקים המתוארים במקרא. את שמות האנשים והמקומות הנזכרים, וכל אלה מתאימים אך ורק לתקופה הנידונה. שום סופר או עורך לא היה יכול לחבר או להמציא סיפורים אלה מאות שנים לאחר התרחשותם, אין עוד חוקר רציני אשר יכול היום לפקפק בעובדה שמסורות אלה אמנם נמסרו בנאמנות מפליאה מדור לדור" (ד"ר יוחנן אהרוני, "א"י הכנענית המאוחרת ובתקופת ההתנחלות הישראלית" עמודים 2-5).
מדבריו של ד"ר אהרוני עולות שתי עובדות:
א. על פי המחקר הארכיאולוגי, מתברר כי כל מה שכתוב בתורה מדויק, ומתאים לתקופה המדוברת.
ב. כמו כן, מתברר שהתורה נכתבה לפני למעלה מ-3300 שנה, כפי שהדברים ידועים על פי מסורת היהדות.
בספר "זה אלי" כתב על ביקורת המקרא שספגה מכת מחץ עקב התגליות הארכיאולוגיות:
"קשה להאמין עד כמה דבקו אנשים בדברי הכזב הבדויים, למשל וילהאוזן [שהיה מראשי האסכולה של מבקרי המקרא וספרו נתקבל כאורים ותומים] הניח הנחה עיקרית שבתקופת משה, לא נודעה עדיין חכמת הכתב. הארכיאולוגיה גילתה תילים שלימים של הוכחות להיפוכו של דבר. ממצאי אור, מארי, נוזי, נינוה, בבל, ואשור ולאחרונה "אבלה", מלמדים שזה כבר ארבעת אלפים שנה ידעו בני אדם את מלאכת הכתיבה..." (זה אלי עמוד 215).
ואלו הם דבריו של ויליאם אולברייט מגדולי המזרחנים ונחשב כאחד הסמכויות הבכירות בשטח זה:
"המסורת העברית הלאומית עולה על כל המסורות הלאומיות האחרות בתמונתה הברורה על "יסודות שבטיים" ומשפחתיים. במצרים, בבל, באשור ובפניקיה, ביוון וברומא - נחפש לשווא אותה תופעה דומה, בניגוד לעמים אחרים אלה, שמרו בני ישראל על תמונה בהירה באופן יוצא מגדר הרגיל של התחלות, פשיטות, הגירות מסובכות ושינויים קיצונים. עד הזמן האחרון נהגו ההיסטוריונים של תקופת המקרא להתייחס אל מסורת האבות של ספר בראשית כאל יצירות מלאכותיות של סופרים ישראלים בימי המלוכה המפולגת, והנה התגליות הארכיאולוגיות של הדור האחרון שינו יחס זה בתכלית. מחוץ לכמה עיקשים מבין החוקרים הוותיקים אין למעשה אף היסטוריון אחד, שלא התרשם, מן הריבוי המהיר של עובדות התומכות בנאמנות ההיסטורית היסודית של מסורת האבות".
(מתוך הספר: יציאת מצרים ומתן תורה עמוד 166)
פרופסור נלסון גליק כותב:
"ימים הרבה עסקתי בארכיאולוגיה מקראית, ועד היום לא הוצאתי ממעבה האדמה שום חפץ, לא חשפתי עיר קדומה, ולא נזדמן לי לראות דבר ארכיאולוגי כלשהו, שיהיה בו סתירה כביכול לדברי המקרא..." (נלסון גליק, עבר הירדן המזרחי עמוד 14).
ויל דורנט כותב בספרו:
"...סיפור היהודים כפי שגולל בתנ"ך, עמד במבחן הביקורת והארכיאולוגיה. כל שנה מוסיפה אישורים מתעודות, מונומנטים וחפירות, עלינו לקבל את דיווח התנ"ך...".
(ההיסטוריה של התרבות)
פרופסור בנימין מזר: "בסיכום אפשר לומר, שהממצאים הארכיאולוגיים בארץ, לא זו בלבד שאינם עומדים בסתירה למסורת המקרא, אלא אדרבא: משמשים הם חומר רב ערך וחשיבות להארתו של המקרא להכרת רקעו ההיסטורי, והבנת יתר חיי העם והארץ מתקופת האבות ועד שיבת ציון. (פרופסור בנימין מזר, מחניים לא' עמוד 21)
סודן של גילויים...!
הארכיאולוג יגאל ידין בספרו "חצור" (עמודים 193-198) כשהוא מספר על חפירותיו בחצור, כותב כדלהלן:
"האמת היא שמדריכנו העיקרי היה המקרא. כארכיאולוג איני יכול לתאר לעצמי התרגשות רבה יותר מאשר עבודה כשתנ"ך ביד אחד - אם נרצה להיזקק ללשון ציורית - ואֵת החפירה בשנייה, וזה היה סודן העיקרי של תגליותינו מתקופת שלמה..."
וכשחפר בחצור על-פי הניסיון של העיר מגידו שגם היא נבנתה על-ידי שלמה... ומצא את מבנה השער זהה...
"לא רק שניתאשרו מסקנותינו בייחוס שבכתוב לשלמה, אלא שנתאשרה גם אמיתות התיאור המקראי לפעילותו של שלמה בחצור ובמגידו ולא היה גבול לשמחתנו.
זכורה לי היטב התחבולה שהשתמשנו בה כדי לעשות רושם על פועלינו. עוד קודם שנחשף מתארו של השער, סימננו את תכנית השער של מגידו על-פני הקרקע בחצור, ותקענו יתדות לסימן פינות וקירות. לאחר מכן הורינו לפועלים לחפור על-פי הסימנים, אמרנו להם "כאן תמצאו קירות" או "כאן תמצאו חדר" כשנתאמתו "נבואותינו" עלה כבודנו בעיני הפועלים לאין ערוך, הם ראו בנו קוסמים. אלא, שפועלינו, שהיו ברובם עולים חדשים קשישים מצפון אפריקה, לא הכירו את התנ"ך על בוריו, וכשקראנו באוזניהם את הסיפור המקראי על פעולות שלמה בחצור, במגידו ובגזר, ירד כבודנו לשפל המדרגה, ואילו כבוד התנ"ך עלה למרום".
לצפייה ברשימה השאלות המלאה בנושאי רוחניות קבלה ומיסטיקה כנסו לכאן שאלות תשובות ביהדות וקבלה