קרצינומה של תאי הקשקש ( Squamous cell carcinoma) הינו הגידול הנפוץ ביותר החלל הפה בחתולים מבוגרים. לגידול תכונות של אגרסיביות ופולשנות מקומיים ולכן החזרתיות אחרי הסרה כירורגית גבוהה. עם זאת, המצאות גרורות נחשבת נדירה יחסית בשלב האבחון והן מתפתחות רק בשלב מתקדם של המחלה.
המיקומים השכיחים ביותר הם הלשון ורירית החניכיים בלסת התחתונה (מעל 70%). מיקומים נפוצים פחות כוללים את החניכיים של הלסת העליונה ורירית הלחי.
הגיל הממוצע בזמן האבחון של סרטן זה בחתולים הוא 12-13 שנים. לא נמצא נטייה של גזעים מסויימים לפתח את הגידול או הבדל בשכיחותו בין זכרים לנקבות.
סימנים קליניים בחתולים הסובלים מהגידול
ריור מוגבר (לעיתים דמי)
קשיי בליעה אשר מתפתחת בהמשך לחוסר אכילה
איבוד משקל
ריח רע מן הפה
שיפשוף הפה עם כפות הרגליים (במיוחד אחרי ניסיונות אכילה)
בבדיקה גופנית נמצא לקות אופיינית בפה והגדלת קשרי לימפה תת לסתיים (בפחות מ-30% מהמקרים). אבחון ודאי של הסרטן נעשה באמצעות ביופסיה.
טיפול בקרצינומה של תאי הקשקש (Squamous cell carcinoma) בחתול
כלל הטיפול הוא פלאטיבי (טיפול שמטרתו הקלה על סימני המחלה). מטרת הטיפול הינה לאחר לחתול לקבל הזנה מספקת ולמנוע כאב. במרבית המקרים, לטיפולים אין את היכולת לרפא את המחלה ובד"כ קיים צורך בשילוב של מספר טיפולים.
כירורגיה: זהו הטיפול הנפוץ ביותר. מכון שמעורבות עצם נפוצה מאד בזמן האבחון אין טעם בהסרה שמרנית ויש צורך בהסרה רדיקלית של סמ' מכל צד של הגידול. . המטרה בניתוח היא להסיר את המסה עם שוליים נקיים (1 ס"מ של רקמה בריאה). במקרים רבים משמעות הדבר הסרה חלקית של הלסת. בשל מורכבות הניתוח מומלץ לבצעו ע"י וטרינר כירורג מומחה.
העובדה כי לחתולים יש ראש יחסית קטן בשילוב הצורך ביצירת גבולות נקיים מהגידול, מביא לכך שהניתוח מצליח להביא לריפוי רק במקרים מעטים בהם מדובר בגידול קטן בשלב ראשוני.
הקרנות: טיפול בהקרנות, אפילו תוך שימוש בתרופות המגבירות את הרגישות לקרינה, אינו מביא לתוצאות יעילות במצב של Squamous cell carcinoma בחתולים אך יכול לעזור כחלק מהאפקט הפלאטיבי.
כימותרפיה: כיום לא נמצאה עדיין תרופה יעילה לטיפול ב-SCC.
Zoledronate – זוהי תרופה אשר משמשת לטיפול בבני אדם וגורמת לעיכוב יצירת כלי דם חדשים והרס של העצם באזור הגידול.. במחקרים נמצא כי יש לה אפקט כלשהו בבלימת קצב התפתחות הגידול אך היא אינה מביאה לעצירה מוחלטת של התפתחות הגידול.
שיכוך כאבים: מרכיב הכרחי (ויתכן החשוב ביותר) בטיפול במצב זה! ההמלצה היא לשלב NSAID (תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות) עם אופיאט (לפחות בשלב הראשוני) ובהמשך להוריד מינונים על פי מצבו של החתול.
צינור הזנה: אצל מרבית החתולים יש קושי או חוסר יכולת לאכול עקב הכאב הרב ולכן כמעט בכל מקרה מומלץ על התקנת צינור הזנה. השאיפה היא כי הטיפול יביא למצב בו החתול מסוגל לאכול באופן עצמאי בהמשך (מה שגם מהווה קריטריון משמעותי לאיכות החיים שלו ולהצלחת או כישלון הטיפול הפלאטיבי).
בשל מורכבות הטיפול במחלה והצורך בשילוב מספר טיפולים מומלץ לבצע את האבחון המסודר והניתוח בבית חולים וטרינרי.
פרוגנוזה
זמן שרידות ממוצע הינו כחודש וחצי. השרידות לאחר שנה עומדת על פחות מ-10%. נמצא כי טיפול בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים מאריך את זמן השרידות (וכמובן משפר את איכות חייו של החתול).
במקרים בהם טיפול פלאטיבי אינו אפשרי או אינו מספק, ההמלצה היא לבצע המתת חסד.