היכל קודש הוא האזור הקדוש ביותר בבית הכנסת. זהו שם כללי לאזורים בבתי הכנסת השונים, אשכנזיים וספרדיים, בהם נמצאים ספרי התורה. היכל קודש נקרא כך בשל הקרבה הסמלית לבית המקדש. בבתי כנסת אשכנזיים נקרא האזור ארון קודש, ובבתי כנסת ספרדיים נקרא האזור היכל. כיום קיימים שני סגנונות עיקריים עבור היכל קודש.הראשון – ארון עץ שנמצא בצמוד לקיר בית הכנסת, והשני – גומחה בקיר בית הכנסת, שנסגרת באמצעות דלתות. היכל קודש מהסוג השני היה מקובל בעיקר בקרב יהודי ארצות האיסלאם, אולם כיום בקרב יהודים ממוצא ספרדי ניתן למצוא היכל קודש שבנוי מארונות עץ.
דלתות להיכל קודש בדרך כלל כוללות אלמנטים מהיהדות, שמתאימים להיכל קודש – מגן דוד, ציורים אומנותיים של סמלים יהודיים אחרים (כגון, שבעת המינים, לוחות הברית ועוד). דלתות להיכל קודש, בהתאם לאווירת הקדושה והכבוד שיש בכל היכל קודש, מעוצבות בצורה אומנותית.
החל מהמאה השלישית לספירה, החלו למקם כל היכל קודש בקיר בבית הכנסת שפונה לכיוון ירושלים. קיר זה היה מוקד בית הכנסת. היכל קודש התהווה בתור המקום הקדוש ביותר בבית הכנסת כיוון שפנה לכיוון ירושלים, בה היה קיים בית המקדש בימי המקרא, על כן חשיבות רבה למיקום דלתות כניסה בהיכל קודש.
כל שידוע לנו כיום, בעיירה דרויה שנמצאת בגבול ליטא-רוסיה היו הדלתות המפוארות ביותר להיכל הקודש שהיה בבית הכנסת. גובהו של היכל הקודש היה 8 מטרים והוא עוצב בתור מבנה בעל שלוש קומות. היכל קודש זה נשרף בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.