חוש הריח

ב"ה.

שולחן-השבת

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

פרשת תשא - מצוות קטורת

חוש ריח

משיח ישפוט בחוש-ריח

הקטרת קטורת

מצוות הקטורת שבפרשתינו היא אחת העבודות המרכזיות והחשובות במקדש, המדרש מגלה ש"אמר הקב"ה לישראל: מכל הקורבנות שאתם מקריבים לפני, אין חביב עלי כקטורת", וכן כתוב בזוהר שלמרות שכל הקורבנות עושים נחת-רוח לה', אין לו נחת רוח גדול מקטורת, שהיא עבודת הקודש המעולה מכולם. לכן ברגע המיוחד והמופלא שהכהן-גדול נכנס לקודש הקודשים ביום-כיפור - עסק בקטורת.

סגולות רבות לקטורת: א) עוצר מגיפות, מחלות ופגעים רעים. ב) מציל מעונש הגלות. ג) מציל מעונשה של גהינום. ד) מביא ברכה וישועה לאדם. להבנת מעלת הקטורת נתבונן תחילה בחוש הריח ומעלותיו.

סיפור נפלא על הינוקא ובר כוכבא

"הינוקא", ילד קטן, הוא דמות מופלאה, יוצאת-דופן ונערצת בנוף עדת המקובלים, תלמידי רבי שמעון בר יוחאי, חבורת הזוהר הקדוש.

אביו, רב המנונא סבא, היה חסיד קדוש, גדול ונכבד, המהלך בשבילי רקיעי שמים, ואחר פטירתו, עלו שנים מבכירי חמקובלים - רבי יצחק ורבי יהודה - לבקר בבית האלמנה, היא מבקשת מבנה היתום העולל שיתברך מפי שני החכמים, והיא מופתעת לשמוע סירובו בטענה: "אינני מתברך ממי שלא קרא קריאת-שמע בזמנה הבוקר"! [הדבר נבע בשל עיסוקם במצווה דחופה אחרת, ו"העוסק במצווה פטור מן המצווה"].

במענה לשאלה מנין לך הדבר, ענה לתדהמתם: "אני מריח ויודע איזה מצוות עשיתם ואיזה לא עשיתם"!

תשובה מדהימה זו זעזעה את שני הצדיקים, הם נשקוהו ברוב חיבה והתפעלות, ואכן למרות שהינוקא לא צורף רשמית לחבורת המקובלים של הזוהר, תורותיו ואמרותיו מופיעות בזוהר, ועליו אמרו שהוא "מלאך ה'" "הקב"ה חוסה עליו בכנפיו", ושדברי תורתו נעלים ונשגבים, שלא נשמעו כמותם מיום שנברא העולם!

גם על האריז"ל מסופר שהיה חוש רוח מיוחד, הוא הכיר בו את המצב הרוחני של בני האדם, גם על מלך המשיח נאמר שעיקר מעלתו תהיה בחוש הריח המיוחד שלו "והריחו (מלשון ריח) ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח", "מריח באדם ושופט ויודע מי החייב על ידי הרחה", עד כדי כך חוש הריח מהווה גורם מכריע במשיחיות, שחכמי ישראל הסיקו שבר-כוכבא הוא משיח שקר והרגו אותו, מזה שלא היה יכול לשפוט בחוש הריח!

בר כוכבא הנהיג את המרד הגדול ברומאים ששלטו בארץ שנים אחר חורבן המקדש השני, תחילה בר כוכבא הצליח לגרש את הרומאים משטחים רחבים בארץ, ושלטונו בירושלים, שנמשך יותר משנתיים, עמד על סף בניה מחודשת של בית המקדש, הגיעו הדברים לידי כך שגדול התנאים - רבי עקיבא חשב שהוא המשיח!

בשלב באוחר יותר הגיעו חכמי ישראל להחלטה שבר כוכבא הוא משיח שקר והרגוהו, והוכחתם היתה בין השאר, מזה שלא יכל לשפוט בחוש הריח! עד כדי כך חוש הריח מהווה גורם מכריע במשיחיות, שמי שאין לו חוש ריח - סימן שאינו משיח!

חוש הריח בהשוואה לשאר החושים

בהשקפה ראשונה ניתן לחשוב ש"חוש ריח" נחות משאר החושים, שכן אדם שאין לו חוש ריח אינו נחשב בעל מום, הוא יכול לחיות ולקיים חיים רגילים ונורמלים ככל האדם; אבל מי שאין לו חוש ראיה או חוש שמיעה, הוא בעל מום ויש לו קשיים רבים בתיפקוד וניהול אורח חייו. נמצא שחוש ריח פחות חשוב ונחוץ.

זאת ועוד - אכילה ושתיה נחוצים לקיום החיים, אי אפשר לחיות ולהתקיים בלעדיהם, אבל חוש ריח אין לו חשיבות קיומית, אפשר להתקיים בלעדיו. אדם שרק יריח ריחות נעימים ומבושמים ולא יאכל וישתה מאומה - לא יוכל לחיות, כי ריח אינו מספק חיים לגוף, רק מזון מספק אנרגיה וקיום לגוף.

[יכולת המזון להחיות את הגוף נובעת מעוצמתו האלוקית, שכן נשמה נעלית מהגוף: נשמה היא הוויה רוחנית, והגוף הוא הוויה גשמית, וכדי לשמור על החיבור ביניהם, צריך כוח אלוקי עליון. זו פעולת המזון - שבו ניצוץ אלוקי גבוה "מוצא פי ה' המלובש בלחם" - ובכוחו לשמור על חיבור הנפש והגוף, לחיים בריאים וטובים; לעומת זאת ריח שאינו מספק אנרגיה וחיים - שהרי מריח בשמים בלבד אי-אפשר להתקיים ולחיות - לכאורה, חסר גם בעוצמה האלוקית].

מעלות בריח

ג. אולם, במקומות רבים אנו מוצאים חשיבות עצומה ומעלות נפלאות ב"ריח":

1) ריח טוב מרגיע, כדברי המהרש"א: בשמים מבטלים דאגה וצער. 2) ריח חריף מעורר מעלפון ואילו אכילה אינה מעוררת מעילפון [יוצא אפוא שמזון אמנם מספק אנרגיה וחיים ושומר על חיבור הנשמה בגוף, אבל הוא לא יכול להשיב לגוף את חלק הנשמה שפרח ממנה בעילפון, ואילו ריח יכול למשוך ולהשיב את הנשמה לגוף].

3) ריח חריף מעורר משינה ואילו אכילה אינה מעוררת, להיפך אכילה מרובה גורמת עייפות. אם-כן, פעולת הריח בחיבור ההופכים - הנשמה והגוף - חזקה מהמזון: בעוד שמזון יכול רק לשמר את המצב הקיים (שהנשמה תמשיך להחיות את הגוף), הרי ריח יכול ליצור חיבור מחודש במקום שיש נתק ופירוד מסוים (שהנשמה שפרחה תחזור לגוף). וברור שהיכולת לחבר בין שני דברים מנותקים, דורשת עוצמה וכוח חזקים יותר מהנדרש לשמר על המצב הקיים, כי רק כוח גבוה ונעלה מהנפש, יכול "לשלוט" עליה ולמשוך אותה חזרה לגוף. מכאן משמע שהעוצמה האלוקית שבריח חזקה מזו שבמזון.

4) ממזון נהנה הגוף ומריח נהנית הנשמה, כדברי הגמרא "איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו - הריח". זאת ועוד: כניסת הנשמה לגוף היא מהחוטם, ככתוב "ויפח באפיו נשמת חיים". ובחוטם שורה הנשמה, ככתוב: "נשמת רוח חיים - באפיו", "נשמה באפו", ואמרו חז"ל "עיקר חיות האדם באפיו". גם יציאת הנשמה היא מהחוטם, כדברי רבינו בחיי: "החוטם כלי לנשמה, לשם היא נכנסת ומשם יוצאת".

5) החטא הראשון והנורא (והמקור לכל הרוע בעולם) - חטא עץ הדעת, נעשה רק עם ארבעה החושים: ראיה (ככתוב "ותרא האשה"), מישוש ("ותקח מפריו"), טעם ("ותאכל") וקול ("וישמעו"), ואילו חוש הריח לא שותף במעשה החטא; לכן ארבעת החושים נפגמו וספגו טומאה ואינם יכולים להתחבר לנשמה, ורק חוש הריח נשאר זך וטהור והוא יכול להתחבר עם הנשמה הקדושה. לכן שמו "ריח" מלשון "רוח", ביטוי של דבר רוחני, כי חוש הריח קשור לנשמה הרוחנית, כאמור שרק הנשמה נהנית מהריח ולא הגוף, בשל טוהרתו.

מכל זה למדים שבריח חשיבות עצומה ומיוחדת, והגמרא קובעת זאת בשתי מילים: "ריחא מילתא", שריח הוא דבר חשוב ומשמעותי.

"נשמת" הריח

ה. בקבלה מוסבר שריח מתחבר לכוחות הנשמה העליונים: היות שהנשמה הרוחנית גבוהה ונעלית באין-ערוך מהגוף הגשמי כאמור, לכן רק חלק מכוחות הנשמה שורים בגוף, אבל שאר כוחותיה העליונים נשארים מעל הגוף (מקיפים וסובבים אותו) ואינם מתלבשים בתוכו:

מזון פועל על כוחות הנשמה השורים בגוף, שהם יתמידו בחיבורם עם הגוף, ויספקו לו חיים טובים, לאורך ימים ושנים טובות; אבל ריח מגיע לכוחות העליונים שבנשמה ["עצמות הנפש ממש", הקרוי "יחידה"].

כשמריחים בחוטם הגשמי-גופני, מקשרים ומחברים לגוף את כוחות הנשמה העליונים, ובלשון החסידות: ריח מרומם את האדם מעלה לכוחות הנפש העליונים, שם הם מתחדשים ושואבים תעצומות נפש וכוחות חדשים ואדירים, ואז הם שבים ומתגלים בגוף.

לכן ריח אינו מזין את הגוף, לא מצד נחיתותו אלא להפך מתוך עליונותו:

בגלל שריח קשור בכוחות הנשמה העליונים שאינם מתלבשים ומחיים את הגוף, לכן הוא אינו יכול לספק חיים ואנרגיה לגוף; ובגלל שמזון משפיע על כוחות הנשמה התחתונים המלובשים ומחיים את הגוף, לכן הוא מספק אנרגיה וכוח לגוף, והוא שומר על חיבור כוחות הנפש הללו עם הגוף.

[לבשמים ערך תזונתי דל, אך תרופות רבות מיוצרות מבשמים, ואכן במידה מסוימת יש דמיון ביניהם: מחלה נגרמת כתוצאה מליקוי בהשפעת הנשמה לגוף, ובמילים אחרות הנשמה "התרחקה" קצת מהגוף לכן הגוף נחלש ובא לידי חולי, משום כך "לא יועיל לחולה מאכל, אדרבה יקלקלנו יותר", כי מאכל מתחבר רק בכוחות הנשמה שמלובשים בגוף, אבל תרופה ממשיכה "אור וחיות .. עליון יותר" מכוחות הנשמה רחוקים, לכן היא מבריאה, כי היא מקרבת ומשיבה לגוף את אותם כוחות נשמתיים שהתרחקו ממנו, ובמובן זה בשמים הם כמו תרופות].

משום כך מי שאין לו חוש ריח אינו נחשב בעל מום, שכן החסרון שלו קיים רק בקשר עם כוחות נשמתו שמעל גופו, אבל גופו והנשמה אשר בקרבו - קיימים בשלמות; אבל מי שחסר לו אחד משאר החושים, כמו ראיה, שמיעה - הרי אצלו פגום חלק מגופו - לכן הוא נחשב בעל מום.

תכונות הריח

בחוש ריח יש לכאורה, שני דברים מנוגדים: מצד אחד חוש ריח פחות משפיע על האדם בהשוואה לחוש ראיה או שמיעה, שהרי ראית או שמיעת דבר יפה ונעים, מרתקת את האדם ומשלהבת אותו, ומשכיחה ממנו את צרכיו הגשמיים - "יוכל להתמיד בענין יום או יומים ולא ירעב ולא יצמא, לא יחלש לבבו ולא יצר לו"; אבל בהרחת בושם, מופלא ככל שיהיה - האדם אינו שוקע לגמרי, והוא חש בצרכיו הגשמיים, ו"ירעב ויצר לו, ויחלש לבבו ויתאב לאכול ולשתות", זאת אומרת שחוש ריח פחות קשור לאדם מחוש ראיה ושמיעה.

אולם מצד שני אנו מוצאים שריח משפיע על האדם יותר מראיה ושמיעה: שהרי ריח לא נעים ולא טוב, אדם לא מסוגל לסבול, "לקבל ולהריח"; אבל אדם מסוגל לראות ולשמוע "דבר שאינו הגון ואינו ראוי"; אדם יכול לראות פגר נבילה אך הוא לא מסוגל להריח את סירחונו.

אך שני הדברים הללו נובעים מיסוד אחד - שריח קשור לכוחות הנפש שאינם מלובשים בגוף:

לכן ריח, נעים ככל שיהיה, אינו יכול להשקיט ולהשכיח את צרכי הגוף, שכן הוא מהנה ומרתק את הנשמה ולא את הגוף, ממילא הגוף אינו נסחף אחר הנאת הריח, והגוף אינו "שוכח" את צרכיו; אבל ראיה וקול נעים מהנים את הגוף, וכשהוא שקוע בהם הוא יכול לשכוח את צרכי גופו האחרים.

ודווקא בגלל שריח מגיע לנשמה, שהיא עדינה יותר מהגוף, לא מסוגלים לסבול ריח לא נעים; אבל ראיה ושמיעה שהם הנאה לגוף החומרי והגס, מסוגלים לסבול ולהסתדר עם מראות וקולות שאינם כל-כך טובים.

פעולות הריח

לפי זה יובנו פרטי הענינים שבריח:

1) ריח טוב מרגיע - כי על-ידו מתעלים לכוחות הנפש העליונים וממשיכים בגוף כוחות רעננים ומרגיעים, בלשון החסידות: על-ידי ריח שמריחה הנפש, העליונים באים מהעלם לגילוי ומתחדשים כוחות האדם, ונעשה רגוע ושליו.

2) ריח חזק מעיר אדם מעילפון - בהתעלפות מקצת כוחות הנשמה "מסתלקים" מהגוף וחוברים לכוחות הנשמה העליונים המקיפים את הגוף, לכן האדם מאבד כוחותיו ועשתונותיו; וכדי לעוררו צריך "להשיב" את אותם כוחות לגוף, ואכן בריח מתחברים לאותם כוחות נשמה עליונים המקיפים את הגוף ו"משיבים" אותם לגוף והאדם שב לאיתנו.

3) ריח חריף מעורר את האדם מהשינה ואילו האכילה גורמת לעייפות - כי בעת השינה מקצת מכוחות הנפש שבגוף מתעלים למעלה, והריח משיב אותם חזרה - "המוחין שבראש יסתלקו מפני השינה, ועל-ידי הריח החזק - יעלה עד מקור השכל ויחזירנו למוח"; ואילו המזון דורש מהאדם תוספת כוח ומאמץ לעיכול, לכן הוא גורם לעייפות.

4) הנשמה באה לגוף דרך החוטם, ושם היא שורה ומשם היא יוצאת, שכן בהיותה גבוהה ונעלית באין ערוך מהגוף, הרי המקום הקרוב יחסית לשורשה העליון ומקומה האמיתי הוא בחוטם, ששם חוש הריח.

5) לכן קטורת (הריח של ה') חשובה מקורבנות (המזון של ה'), כי קורבנות קשורים לכוחות אלוקיים השורים בעולם (כמו שמזון קשור לכוחות הנפש שבגוף) וריח קשור לכוחות האלוקיים שמעל העולם (כמו שריח קשור לכוחות הנפש שמעל הגוף), עד כדי כך שאמרו בזוהר שהקב"ה נקרא "בעל החוטם", שכן ריח קשור בה' בעצמו. לכן על-ידי "קטורת מועברת המיתה והרוגז שלא ישלטו בעולם", כי היא ממשיכה כוח "מחיי החיים מרב חסד".

6) משיח ישפוט בחוש ריח שעל-ידו יבחין ויכיר במהות האמיתית של כל אדם, כי "ריח מגיע בעצם הנשמה ואצל משיח צדקנו יהיה בגילוי עצם הנפש דכל בני-ישראל ולכן על-ידי הריח יהיה המשפט שלו באופן שיוכל לראות את העצם דכל אחד ואחת".

מקורות: המסומן ב"השבת בקבלה ובחסידות", חלק ב, עמוד 677.

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, מייל: rabayyk@zahav.net.il

 www.torah.in/he1